שיעורש"י: העולם זה אתה! ('כי אב המון גוים' - לך לך, יז, ה)

על פי ליקוטי שיחות חלק כה, שיחה ג' לפרשת לך לך | לא כל פרטי השיחה הובאו בדרשה, מומלץ לעיין במקור!

ב"ה

האם יש משמעות לשם שהוענק על ידי ההורים? • מדוע הושמטה אות משמה של שרה, ולא משמו של אברהם? • וכיצד הצליח הילד להשלים את הפאזל במהירות כה גדולה?

פתיחה

בתורת הקבלה מוזכר פעמים רבות ששם האדם אינו דבר סתמי ומקרי שנבחר על ידי ההורים, אלא הוא מסמל את מהות האדם, אותיות השם הם הצינור דרכו עובר השפע האלוקי לעולם.

האריז"ל כותב שהענקת שם לילדים על ידי הורים הוא 'נבואה קטנה'. ובשער היחוד והאמונה כותב אדה"ז כי "שמו שיקראו לו בלשון הקודש הוא כלי לחיות".

אין ספק כי על פי היהדות יש תוכן אמיתי בשם האדם, תוכן המשפיע עמוקות על חייו.

לא לחינם אמרה הגמרא  (ראש השנה, דף טז) ששינוי השם קורע את גזר דינו של האדם.

בפרשתנו מסופר על שינוי השם שעורך הקב"ה לאבינו אברהם, המאמין הראשון.

ר' איסר קרא בבקשה את הפסוק [פרק יז, פסוק ה]:

וְלֹא-יִקָּרֵא עוֹד אֶת-שִׁמְךָ, אַבְרָם; וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם, כִּי אַב-הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ.

בואו נראה את דברי רש"י על הפסוק, ר' זונדל קרא בבקשה את הרש"י:

כי אב המון גויים -  לשון נוטריקון של שמו. ורי"ש שהייתה בו בתחילה, שלא היה אב אלא לארם שהוא מקומו ועכשיו אב לכל העולם, לא זזה ממקומה, שאף יו"ד של שרי נתרעמה על השכינה עד שנתוספה ליהושע, שנאמר (במדבר יג טז) ויקרא משה להושע בן נון יהושע

מה רש"י רוצה?

[לשמוע את הקהל]

רש"י בא להסביר כיצד השתרבבה האות ר' לשם 'אברהם', אע"פ שאינה קשורה לתואר החדש – 'אב המון גויים'. רש"י מסביר, וגם מוכיח, שלא פשוט להשמיט אות משם מקיים, כמו הדוגמא של האות י' מהשם שרה, ולכן השאיר את הקב"ה את האות ר' בתוך שמו של אברהם אבינו.

שאלה

השאלה פשוט זועקת: רש"י רוצה להוכיח שאסור להוציא אות משם קיים. כיצד רש"י מוכיח זאת? משרה – שהוציאו את האות י' משמה?? משרה יש לנו ראיה לסתור! שאם אין צורך באות, אפשר להוציאה מהשם המעודכן.

תשובה

כמו שכבר הקדמנו שם של אדם מבטא מהות, מבטא רעיון, ודרך השם גם נמשך השפע הנשמתי לאדם. כך, שברור שאם הקב"ה החליט מסיבה כלשהי לעשות 'עדכון גרסה' לשם האדם, האותיות הלא רלוונטיות אמורות להישמט מיידית מהשם, ולא להישאר כ'גיבנת' ומזכרת מימים אחרים.

כשהחליט הקב"ה לשנות את שמה שרה, משרי לשרה, האות י' הפכה ללא רלוונטית, ואף מנוגדת למשמעות החדשה, ולכן ברור לכל, שיש צורך להוציאה משמה.

עם כל זאת, האות י' לא שקטה על שמריה, אלא 'התרעמה' והביעה את תלונתה על כך שהושמטה משמה של הצדקת, עד ששיבץ הקב"ה אותה בשמו של יהושע בן נון.

רש"י מביא את הסיפור הזה כדי להדגיש את המעלה של אות המשובצת בשמו של צדיק. דברים אלו מאירים ומטעימים את העובדה שהאות ר' נותרה בשמו של אברהם אבינו ולא הושמטה.

אך בשונה משרה-שרי, השם 'אברם' המבטא בעלות על ארם [אב ארם], אינו סותר את השם 'אברהם', המבטא בעלות על העולם כולו [אב המון גויים], ולכן, בחר הקב"ה להנציחו בשמו של אברהם אבינו.

הוראה

אברהם, יצחק ויעקב הינם אבותינו. ומובא בספרים שהכוחות הכבירים שהיו לאבות ניתנו בירושה לבניהם אחריהם עד עולם.

אם כן, כל יהודי הוא אב המון גוים, ובידו הכח לחולל מהפכות בכל העולם כולו, אך אעפ"כ אומרת התורה – הרי"ש נותרת בשמך.

גם כאשר אתה עסוק בעשיית גדולות ונצורות ברחבי העולם, עליך לזכור שאתה גם אב לארם, עליך להשפיע ולהאיר את מקומך וסביבתך, ורק לאחר מכן ניתן להשפיע על העולם כולו.

סיפור

היה מדען אחד שכל הזמן היה מודאג מבעיות העולם, על כן היה נחוש בדעתו למצוא להן פתרון. הוא העביר ימים ולילות במעבדה שלו כדי למצוא תשובות לספקותיו.

יום אחד, בנו בן השש 'פלש' למקום עבודתו כשהוא נחוש בדעתו לעזור לאביו. המדען, שהתעצבן בגלל ההפרעה, ניסה בכל דרך לגרום לבנו ללכת למקום אחר. כשראה שדבר זה בלתי אפשרי, חיפש משהו שיוכל להעסיק ולספק את הילד, וכך גם יסיח את דעתו של הילד והוא לא יפריע לו בעבודתו.

לשם כך, תלש המדען מתוך חוברת דף עם מפת העולם, גזר אותה להמון חתיכות קטנות ונתן לבנו יחד עם גליל נייר דבק, ואמר לו: "בני, אתה אוהב פאזלים, נכון? אז אני אתן לך פאזל של העולם ותוכל לתקן אותו. הנה, העולם כולו מפורק, נראה אם אתה יכול לתקנו, ותעשה את זה לבד לבד".

המדען חשב שבנו ירכיב את הפאזל במשך ימים רבים, אולם מה רבה היתה הפתעתו, כאשר בנו שב אליו לאחר שעות ספורות ואמר לו: "אבא, סיימתי. הצלחתי להרכיב את הכל".

תחילה לא האמין האב וחשב בליבו שזה לא יכול להיות, שילד בן שש יצליח להרכיב מפה שמימיו לא ראה. הוא הניח את רשימותיו בהן עסק, ניגש אל בנו, כשהוא בטוח שהוא הולך לראות עבודה מבולגנת.

לתדהמתו, המפה היתה מושלמת, כל החתיכות היו במקומן. כיצד זה יכול להיות? איך הוא עשה את זה? חשב בליבו האב. "אתה לא ידעת איך נראה העולם, איך הצלחת לעשות זאת?" - שאל המדען את בנו.

"אבא", השיב הילד, "אני אומנם לא ידעתי איך נראה העולם, אבל כאשר תלשת את הדף מן החוברת, הבחנתי שבצידו השני יש תמונה של אדם. כשנתת לי לתקן את העולם, ניסיתי אך לא הצלחתי. זה היה הרגע שבו נזכרתי בתמונה של האדם מהצד השני, לכן הפכתי את כל החתיכות והתחלתי לתקן את האדם, כי אני יודע איך הוא נראה. כשהצלחתי לתקן את האדם, הפכתי אותו וראיתי שהצלחתי לתקן את העולם"...

•

סיפור ישן מספר על צדיק אחד שאמר: "כשהייתי בן 20 רציתי לתקן את העולם, כשהייתי בן 30 רציתי לתקן את בני עמי, כשהייתי בן 40 רציתי לתקן את בני עירי, כשהייתי בן 50 רציתי לתקן את מכרי, כשהייתי בן 60 רציתי לתקן את בני משפחתי. עכשיו, כשכאני בן 70, הלוואי ואתקן את עצמי". והוסיף ואמר: "לו ניסיתי לתקן עצמי בגיל 20, אולי היום הייתי זוכה לתקן את העולם".