כולם זוכרים את החייל השבוי גלעד שליט, שחרורו משבי החמאס נזקף כמובן בעיקר לזכות הוריו שהקדישו את כל מרצם וזמנם אך ורק לשחרורו של בנם גלעד. בשנות השבי, כל אחד שביקר בירושלים ועבר ליד בית ראש הממשלה פגש את ההורים המסורים מתחת לסככה המיוחדת שהם הקימו. הם ישבו שם והפגינו באמצעות השקט הרועם והאופייני להם.
באותה שכונה – כמו בכל שכונה בירושלים – ישנו שליח של הרבי. השליח ואשתו אימצו את משפחת שליט, ובכל יום שלישי בערב נהגו להביא ארוחת ערב למאהל של משפחת שליט, וכך השליחה התחברה מאד לאביבה שליט, אמו של גלעד.
לפני חג הפסח של שנה שעברה, עברה משפחת שליט תקופה קשה ביותר. המשא-ומתן בין ישראל לחמאס באשר לשחרור בנם גלעד נפסק לחלוטין ולא היה נראה אפילו קצה חוט של תקווה. השליחה החליטה אפוא לעשות משהו מיוחד כדי לעזור לבני המשפחה ולהפיח בהם רוח של תקווה ואמונה. היא החליטה אפוא להעניק להם דולר שהיא קיבלה אישית מידי הרבי.
בשנים האחרונות נהג הרבי לחלק בימי ראשון (ובהזדמנויות רבות נוספות) דולר לצדקה לכל אדם שבא להפגש עמו לקבלת עצה וברכה. הרבי היה מעניק לו שטר של דולר ועושה אותו שליח מצוה לתרום את הדולר לצדקה.
החסידים היו תורמים דולר אחר (ויותר מזה) לצדקה ואילו את הדולר שהרבי העניק להם הם שמרו לעצמם לשמירה ולסגולה. הרבי נהג לחלק דולרים לעתים קרובות מאד ולכל חסיד שהיה אצל הרבי יש כמה וכמה דולרים שזכה לקבל מידיו.
אותם הדולרים שקיבל החסיד מידי הרבי הם הדבר היקר ביותר בעיניו. לכל דבר אחר בעולם יש תחליף תמורתו, אך לדולר שאדם קיבל אישית מידי הרבי אין תחליף, ולכן החסידים שומרים על הדולרים הללו בקנאות. אותה שליחה החליטה אפוא להעניק לאביבה שליט את הדבר היקר והקרוב ביותר לליבה – דולר של הרבי מתוך תקווה שהדבר יביא לה תקווה וחיזוק ויפיח בה רוח חיים באותה תקופה קשה. לפני חג הפסח היא באה אליה והעניקה לה את הדולר. אביבה שליט אכן הבינה שאין זה סתם דולר בעלמא, והיא עטפה את הדולר בעטיפה מיוחדת והניחה אותו בארנקה כסגולה. יום אחרי שגלעד שליט חזר הביתה, שלחה אמו מסרון סלולרי אל השליחה ושאלה אותה מה משמעות התאריך שנכתב בכתב-יד על גבי הדולר של הרבי שהיא העניקה לה? התאריך שהופיע על גבי הדולר היה "יום שלישי כ' תשרי תשנ"א" שבו קיבלה השליחה את הדולר מידי הרבי, וזהו אותו יום בשבוע ואותו יום בחודש שבו גלעד שליט חזר הביתה אחרי שנים ממושכות בשבי החמאס... בפרשת השבוע אנחנו קוראים על לוט – אחיינו של אברהם אבינו – שבהתחלה היה קשור מאד לדודו הגדול, יצא אתו מחרן והלך אתו לארץ כנען ולאחר מכן הוא ירד יחד עם דודו אברהם למצרים. אברהם אבינו התעשר במצרים ובזכותו גם אחיינו לוט התעשר. אך מיד אחר-כך לוט החליט שהוא רוצה להיות 'עצמאי', הוא נפרד אפוא מאברהם והלך לגור בסדום. התורה מיד מוסיפה ומספרת לנו ש"ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד" (בראשית יג, יג). ומכל מקום, לוט בוחר להתיישב שם משום שסדום היה הישוב הפורח ביותר באותה עת. התורה מתארת את העיר סדום שהיתה "כגן ה" – הכלכלה במקום פרחה וצמחה וזה היה המקום התוסס ביותר בארץ כנען. לוט שכאמור התעשר מאד, רצה לגור ב'שכונה' שבה גרים כל העשירים ושם עושים הרבה כסף. באותה תקופה היה שליט גדול שהתגורר בחו"ל והוא שלט גם על העיר סדום. אנשי העיר היו משלמים מיסים לאותו שליט וכנראה שהמיסים היו גבוהים ויקרים במיוחד. ביום מן הימים החליטו אנשי סדום למרוד במלך והפסיקו לשלם את המיסים. אחרי כמה שנים התאחד השליט הזה עם כמה מלכים נוספים שבאו ביחד ותקפו את סדום ואנשיה. פרצה מלחמה גדולה ולבסוף המלכים ניצחו והם לקחו "את כל רכוש סדום ועמורה ואת כל אכלם וילכו, ויקחו את לוט ואת רכושו". לוט הפך אפוא לשבוי מלחמה הראשון בתנ"ך... התורה מספרת כי "ויבוא הפליט", הגיע פליט מהמלחמה וסיפר לאברהם שאחיינו לוט נשבה במלחמה. אברהם אבינו – שהיה עשיר גדול והיה לו גם צבא פרטי של 318 לוחמים – שמע את החדשות מפי הפליט, הוא לא היסס לרגע וגייס מיד את לוחמיו ויצא למלחמה להציל את האחיין שלו. הוא לא נכנס איתם למשא-ומתן קצר או ממושך, וגם לא הציע להם עשרה עבור אחד, ואפילו לא הציע להם פרוטה אחת. אברהם אבינו יצא מיד לקרב למרות שהוא ידע היטב שהוא עומד כאן מול צבא חזק וגדול ובכל זאת הוא מסר את נפשו כדי להציל את לוט אחיינו. אברהם התקיף את צבא האויב באמצע הלילה בהפתעה (המדרש מספר שהיה זה בליל פסח) וכך הוא הצליח לבסוף לשחרר את לוט ואת כל הרכוש שהם גזלו. כאשר אברהם חזר מן המלחמה, הדבר הראשון שהוא עשה היה נתינת צדקה. הוא נתן עשר אחוז מכל הרכוש שהיה ברשותו. למעשה אברהם אבינו היה הראשון בעולם שהתחיל במצוה של מעשר. בכמה הזדמנויות הרבי הסביר את מנהגו לתת דולר לכל יהודי שבא להפגש עמו: "שכאשר שני יהודים נפגשים יעשו משהו עבור יהודי שלישי והדבר הכי טוב שהם יכולים לעשות עבור יהודי שלישי זהו לתת צדקה" ('התוועדויות' תש"נ כרך ב עמ' 499.( ולכן כל אדם שבא אל הרבי קיבל מידו דולר לצדקה כדי שאדם שלישי יהנה מאותה פגישה. בדרך כלל כשאדם יוצא לפגישה הוא מבטיח שתהיה זו פגישה פרודקטיבית שהוא יפיק ממנה תועלת כלשהי ושלא תהיה זו סתם פגישה מבוזבזת לחינם. הרבי לימד אותנו שאין זה מספיק לוודא שהפגישה תניב תוצאות חיוביות עבור משתתפי הפגישה בלבד, אלא יתרה מזו, הפגישה הזאת צריכה להצמיח ולהוליד טובה ותועלת למען אדם שלישי.