דרשת הלכה: בקשת גשמים

ב"ה

נכתב ע"י הרב שלום דובער אשכנזי שליט"א. דיני הזכרת ושאילת גשמים מופיעים בשלחן ערוך, אורח חיים, סימן קיד וסימן קיז מדוע גם בזמן הגלות מבקשים גשמים רק בז' מרחשוון? • אלו דינים מיוחדים חלים בתקופה שבין שמיני עצרת לז' חשוון? • מה דין הנוסע מארץ ישראל לחו"ל, לאחר ז' מר חשוון, למקום בו טרם התחילו לבקש על הגשמים?

רקע

תקנו חז"ל לבקש על הגשם בתקופת החורף, כי בתקופה זו העולם זקוק לגשם,

האמת היא כי הזמן בו הארץ צריכה לגשם הוא מיד אחרי חג הסוכות, ולכן זמן בקשת הגשם צריך היה להתחיל במוצאי שמיני עצרת.  הזכרת הגשם מתחילה כבר במוסף של יום שמיני עצרת, וזאת כי צריך להקדים הזכרה לבקשה.

וכאן ישנו דבר פלא: בקשת הגשם אינה מתחילה מיד במוצאי שמיני עצרת, אלא בליל ז במרחשון. בטעם הדבר אומר רבן גמליאל במשנה[1] אשר ז' במרחשון הוא ט"ו יום אחרי הרגל - "כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת", כלומר קבעו חז"ל לדחות את זמן בקשת הגשם בחמישה עשר יום אחרי החג, עד ליל ז' מרחשון, מפני עולי הרגלים שהגשם יפריע להם לחזרתם לביתם, ובמשך חמישה עשר יום אלו "יגיע האחרון שבישראל שעלה לרגל לביתו לנהר פרת שהוא מקום ישוב היותר רחוק מירושלים ולא יעצרנו הגשם" (לשון רבנו הזקן[2]  על פי הריטב"א ורש"י).

אבל המאירי[3] מפרש שדחיית בקשת הגשם הייתה (גם) בשביל אלו שגרים מעבר לנהר פרת ועליהם לחצות את הנהר, ואם יירד גשם – הנהר יעלה ולא יוכלו לחצותו. ומכיון שלוקח חמישה עשר יום להגיע לנהר פרת ולחצותו – לכן מבקשים גשמים רק החל מז' במרחשון.   

ולפי זה יוצא שהמתינו חמישה עשר יום אחרי החג כדי לא לגרום צער לעולי הרגל.

הש"ך[4] מחדד עוד יותר את הדברים וכותב שהרגל עצמו נמשך עוד חמישה עשר יום עד שיגיעו לבתיהם "דכל פעם שהיו ישראל עולים לרגל לא היו יכולים להגיע לבתיהם אחר הרגל אלא בט"ו יום, והיה דומה להם כאילו הם עדיין בארץ ישראל, עסוקים בעניני הרגל כל זמן שלא היו עוברים הנהר הגדול נהר פרת".

כלומר, כל זמן שישראל בדרך חזרה הם עדיין מרגישים בתוך החג – באוירה ובהשראה של בית המקדש, והנחיתה לעולם הזה היא רק בז' במרחשון, אז מסתיים סופית החג ומתחילים לבקש על הגשמים.

דברי הש"ך הללו אינם רק מליצה אלא יש להם משמעות הלכתית חשובה מאד לדיני הלוואה:

כאשר אחד הלווה לחברו כסף וכתבו הסכם שהלווה יחזיר את ההלוואה 'אחרי החגים'. ביום אסרו חג מתייצב המלווה ומבקש את הכסף חזרה. עונה לו הלווה עדיין לא סיימנו את החגים, לא פירקנו את הסוכה, עוד לא סיימנו את האוכל של החג..

כותב הש"ך ש'אחרי החגים' הכוונה היא ז' במרחשון שהם ט"ו יום אחרי החג! כי זאת כוונת המשנה ללמדנו שהחג נמשך עוד חמישה עשר יום, ועד ז' במרחשון שבו יגיע אחרון שבישראל לנהר פרת, ישראל עדיין עסוקים בענייני הרגל.

אבל כאן מתעוררת השאלה, כיצד זה קשור לימינו והלוא אין לנו בית מקדש ואיננו עולים לרגל ומדוע אנו ממתינים עד ז' במרחשון ומדוע ההלוואה צריכה לחזור רק בז' במרחשון?

מתרץ הש"ך שאמנם אנו בגולה אבל הביטוי 'רגל' אצל האנשים הוא כפי קביעת חז"ל והרגל המקורי מסתיים בז' במרחשון.

רבנו הזקן[5] כותב בשם הר"ן דבר חידוש, שאף היום שאין לנו בית המקדש נשארה תקנה זו במקומה כי "אף לאחר החורבן היו מתאספים גם כן מכל הסביבות בירושלים לרגל כמו שעושים גם היום, לפיכך לא ביטלו תקנת חכמים שתקנו השאלה בארץ ישראל בז' במרחשון". כלומר לאחר החורבן המשיכו לעלות לירושלים לחג, לכן השאירו חכמים תקנה זו על מקומה[6].

לפי זה יוצא שבעצם זמן הגשם בארץ ישראל הוא מיד אחרי החג, ורק חכמים 'הזיזו' את הבקשה לז' במרחשון, ואכן כתבו הפוסקים[7] שמי שטעה וביקש גשם בימים שבין שמחת תורה לז' מרחשון – אין זה טעות ואינו חוזר ומתקן את עצמו[8].

הלכה למעשה

את הגשם מזכירים פעמיים במהלך תפילת שמונה עשרה:

הזכרת הגשם בברכת מחיה המתים - באמירת משיב הרוח ומוריד הגשם, כדי להקדים דברי שבח וריצוי לקב"ה, לפני שמבקשים את הבקשה בפועל.

ולאחר מכן, בברכה תשיעית, היא ברכת השנים, מבקשים שיתן לנו הקב"ה גשם לברכה.

למנהג האשכנזים נוסח ברכה תשיעית הוא קבוע במשך כל השנה, ורק שבחורף אומרים 'ותן טל ומטר לברכה', ובקיץ אומרים 'ותן ברכה'.

ואילו למנהג הספרדים כל נוסח הברכה משתנה בין החורף לקיץ, בחורף הברכה פותחת ב'ברך עלינו' ובקיץ אומרים ברכה בנוסח שונה הפותחת במילים 'ברכנו ה' אלוהינו'.

•

כיוון שבקשת הגשם היא חובה, לכן אם טעה בתפילתו ישנן אפשרויות לתקן ולבקש גשם במקום אחר בתפילה, ואם שכח לגמרי – צריך לשוב ולהתפלל, וכדלהלן.

טעה ולא ביקש גשם כגון שאמר 'ותן ברכה' לאשכנזים, ונזכר כשהוא עדיין בתוך הברכה לפני שאמר שם ה' של חתימת הברכה[9] – אומר שם ותן טל ומטר וממשיך על פני האדמה וכו'[10]. ולנוסח ספרד, אם אמר ברכת 'ברכנו' במקום 'ברך עלינו' ונזכר לפני שאמר שם ה' – יחזור לתחילת הברכה ויאמר ברך עלינו.

נזכר לאחר שהתחיל ברכת תקע בשופר – יאמר בברכת שומע תפילה 'ותן טל ומטר' וימשיך כי אתה שומע וכו'.

נזכר לאחר שסיים ברכת השנים קודם שהתחיל תקע בשופר – לדעת המשנה ברורה[11] יאמר בברכת שמע קולנו, ולדעת המגן אברהם ורבנו הזקן יאמר שם בין מברך השנים לתקע בשופר את המילים ותן טל ומטר לברכה. וזאת משום שכל זמן שלא התחיל את הברכה הבאה עדיין נחשב שאוחז בתוך הברכה הקודמת וכאילו ביקש את הגשם בתוך ברכת השנים[12]. דין זה הוא גם לנוסח ספרד שאומרים ברכת ברך עלינו בחורף, אם נזכר שבירך בטעות ברכנו והוא עומד בין הברכות – יאמר שם את המילים ותן טל ומטר לברכה[13].

נזכר לאחר שאמר ברוך אתה ה' ולא סיים מברך השנים – לדעת המשנ"ב, יאמר בשומע תפילה[14], ולדעת רבנו הזקן נראה שיסיים מברך השנים ויבקש ותן טל ומטר וימשיך תקע בשופר[15]. ויש אומרים שיאמר למדני חוקיך ויתחיל את הברכה מהתחלה.

שכח לבקש בשומע תפילה וסיים ברכת שומע תפילה לפני שהתחיל רצה – יאמר שם ותן טל ומטר. ואם אמר ברוך אתה ה' ונזכר – לדעת המשנה ברורה אומר למדני חוקיך, ואז מבקש ותן טל ומטר לברכה וממשיך כי אתה שומע וכו', ולדעת רבנו הזקן ועוד פוסקים נראה שמסיים הברכה ואומר שם ותן טל ומטר לברכה.

אם התחיל רצה – חוזר לראש ברכת מברך השנים. אם אמר יהיו לרצון השני ואז נזכר – חוזר לראש התפילה ואפילו שעדיין עומד על מקומו.

ש"ץ שטעה בתפילת לחש ולא ביקש גשם, ונזכר לאחר שהתחיל רצה – אינו חוזר לברכת ברך עלינו אלא מסיים התפילה ויוצא ידי חובה בחזרת הש"ץ[16].

ספק אם התפלל כראוי:

כאשר יש ספק מה אמר האם ביקש גשם או לא, יש לשים לב מתי התעורר הספק: אם היה בדעתו לפני התפילה לומר כפי שצריך אך לאחר שסיים תפלתו התעורר לו הספק מה אמר – צריך לחזור ולהתפלל, וכל שכן אם נסתפק בזה כשנמצא באותה ברכה. אבל אם עבר זמן מופלג וכבר הסיח דעתו ועסק בדברים אחרים ואז התעורר הספק – אינו חוזר ומתפלל[17]. וכמובן שכל זה בתנאי שיודע שהיה בדעתו לומר כמו שצריך.

כל זה הוא בתוך שלושים יום ראשונים שאז חזקה שאמר כפי שהיה רגיל וכשאינו זוכר מה אמר - מן הסתם אמר מוריד הטל כהרגלו כל הקיץ וצריך לחזור ולהתפלל שוב. אבל לאחר שלושים יום מן הסתם כבר התרגל ואמר כפי שצריך (ואפילו אם פשע יום או יומיים ולא התפלל – עדיין הולכים אחר רוב הימים כיון שבימים שאחר כן חזר לומר כמו שצריך וזה נחשב לחזקה של ל' יום[18]).

כדי להינצל מטעות וספק בתוך שלושים הימים הראשונים, מובא בפוסקים[19] עצה לומר 90 פעם 'ואת כל מיני תבואתה לטובה ותן טל ומטר לברכה', ו90 פעם אלו נחשבים כמו שלושים יום של חזקה שהרי גם בשלושים יום יש 90 הזכרות. לאחר אמירה 90 פעם, אם הסתפק איך אמר בתפילה – מניחים שאמר כפי שצריך כי כבר הרגיל את לשונו לומר כפי שצריך.

ולנוסח ספרד שבחורף אומרים ברך עלינו, יאמר 90 פעם 'רופא חולי עמו ישראל ברך עלינו'.

ובילקוט יוסף[20] כתב ששליח צבור קבוע (כגון אבל שמתפלל בקביעות לפני התיבה) די לו בשמונה עשר ימים אחר החג, כדי שנאמר חזקה שהתרגל שלא להזכיר גשם, שהרי בנוסף לשלוש תפילות ביום יש לו גם פעמיים חזרת הש"ץ.

ולעניין אמירת ותן ברכה יש לדון אם עברו שלושים יום האם אפשר לסמוך על החזקה כי בתוך שלושים יום יש גם שבתות שבהם אין מבקשים את הטל ואם כן חסר לנו מ90 תפילות. וכתב המשנ"ב לסמוך על חזקה זו כי העיקר זה שעברו שלושים יום ולא המספר 90[21].  

•

דיני חוץ לארץ, והיוצא מארץ לישראל לחו"ל

עד כאן עסקנו בארץ ישראל שהאדמה זקוקה למים כבר לאחר החג ומחילים לבקש גשמים בז' מרחשון, אבל בבבל הייתה האדמה זקוקה לגשם מאוחר יותר בשנה כי בבל היא נמוכה יותר והגשם היורד מההרים זורם אליה ועל כן היא זקוקה למעט גשם[22], וקובעת הגמרא שזמן בקשת הגשם בבבל הוא בליל הששים אחרי תחילת תקופת תשרי (כלומר השנה מחולקת לארבע תקופות: תשרי טבת ניסן ותמוז, כל תקופה היא שלושה חודשים) וזה יוצא בחמישי בדצמבר[23].

ואמנם, הרא"ש[24] טען שלא כל המקומות בחו"ל שוים לבבל ויש מקומות בחו"ל שצריכים את הגשם מיד אחרי החג ולכן לדעתו היו צריכים במקומו באירופה לבקש גשמים מיד בז' מרחשון כבני ארץ ישראל, אך חכמי דורו לא קיבלו את דעתו והתפשט המנהג בכל תפוצות ישראל לבקש גשם כבני בבל בליל שישים אחרי תקופת תשרי.

(ולפי זה יוצא שאף זמן הגשמים בחו"ל מתחיל רק שישים יום אחר תקופת תשרי אבל בעצם הגשמים בחו"ל שייכים כבר מז' במרחשון ולכן כותב רבנו הזקן[25] וכן המשנה ברורה[26] שמי שביקש גשם בחו"ל לפני זמן הבקשה – יצא ידי חובה ואינו חייב לחזור ולהתפלל אבל יכול להתפלל שוב נדבה (דהיינו שיתפלל שוב שמונה עשרה ויאמר שאם לא יצאתי ידי חובה בתפילה ראשונה, תהא תפילה זו לחובה, ואם יצאתי ידי חובה בתפילה ראשונה, תהא תפילה זו לנדבה[27])).

וכאן דנו הפוסקים מה דין בן ארץ ישראל הנמצא בחו"ל בין ז במרחשון (שכבר התחילו בארץ ישראל לבקש גשם), ליום השישים לתחילת תקופת תשרי (שעדיין לא התחילו בחו"ל לבקש גשם), האם עליו לבקש כבני ארץ ישראל או שעליו לא לבקש כבני חו"ל.

ולהלכה כתבו הפוסקים שאם היה בארץ בליל ז במרחשון והתחיל לבקש גשם ואז נסע לחו"ל (בין אם נסע לתקופה קצרה ודעתו לחזור לביתו לפני שבחו"ל יתחילו לבקש גשם, ובין אם נסע לתקופה ארוכה אבל בני ביתו נשארו ובארץ) – ימשיך לבקש גשם בברכת השנים גם בהיותו בחו"ל, ואם הוא עומד חזן בחו"ל – בתפילת לחש יבקש גשם ובחזרת הש"ץ לא יבקש גשם.

אבל אם נוסע להשתקע בחו"ל כגון שעובר דירה עם בני משפחתו, וכן בחור ישיבה שנוסע ללמוד בישיבה בחו"ל אחרי ז במרחשון – בהגיעו לחו"ל יפסיק לבקש גשם אלא יאמר ותן ברכה כבני חו"ל (או ברכנו לנוסח ספרד).

בן ארץ ישראל הנמצא בחו"ל בז' במרחשון ודעתו לחזור לארץ – נחלקו הפוסקים: לדעת החיד"א בברכת השנים יאמר כמנהג המקום בו נמצא דהיינו שיאמר ותן ברכה, ולדעת הפרי חדש בליל ז' במרחשון יתחיל לבקש גשם בברכת השנים כבני ארץ ישראל. ובקצות השולחן ועוד פוסקים כתבו כדעת החיד"א וכ"כ כ"ק אדמו"ר למעשה[28]. ויש שפסקו כדעת הפרי חדש. וכתב הרבי במכתבו שיש לעיין מדוע בן ארץ ישראל השוהה בחו"ל לא יבקש גשם בשמע קולנו כדין יחיד הזקוק לגשם בזמן החמה שמבקש בשמע קולנו, ונשאר הרבי בצ"ע, והגרש"ז אוירבעך[29] באמת כתב כך למעשה לבקש גשם בשמע קולנו.

בן חו"ל שהגיע לארץ, כל זמן שהוא בארץ יבקש גשם בברכת השנים, ואם חוזר לחו"ל לפני הזמן שמבקשים גשם בחו"ל – בהגיעו לחו"ל יפסיק לבקש גשם. ובשו"ת יחוה דעת כתב שמשיך לבקש בשומע תפילה, ובכל אופן גם אם שכח לבק בשומע תפילה אינו חוזר ומתפלל. ----[1] תענית י ע"א.

[2] לשון שוע"ר תחילת סימן קיז מהמשנה בתענית י ע"א.

[3] תענית י ע"א.

[4] חושן משפט סימן מג סקמ"ז.

[5] מהר"ן ריש תענית.

[6] וראה בלקו"ש ח"כ עמוד 55 ובהערה 17 דן הרבי אם יש לעליה זו דין של עליה לרגל או הנהגה טובה ואכמ"ל.

[7] תהלה לדוד סימן קיז סק"א, וברעק"א שם ס"ג.

[8] אמנם בספר שערי תפילה ומנהג להגרמ"ש אשכנזי ז"ל סימן סד דן בשיטת רבנו הזקן בזה ונוטה לומר שצריך לחזור ולהתפלל

[9] וכן הדין אפילו אמר ברוך אתה, שמתקן עצמו שם וחוזר ל'על פני האדמה' וממשיך הלאה. – כף החיים קיז סקל"ד.

[10] משנ"ב קיז סקט"ו.

[11] שם

[12] ובספר שערי תפילה ומנהג להגרמ"ש אשכנזי ז"ל סימן סו שביאר בהרחבה עניין זה.

[13] בן איש חי בשלח אות חי.

[14] אשל אברהם מבוטשאטש כאן. יש אומרים שיאמר למדני חוקיך ויחזור לתחילת הברכה, ובפנים כתבנו כפי שכתב בספר אשי ישראל פרק כג הערה קעה, דלא יאמר למדני חוקיך כיון שיכול לבקש בשומע תפילה, ולכן לא דמי לטועה ומזכיר גשם בקיץ שבזה כתב משנ"ב סימן קיד ביאור הלכה ד"ה בלא חתימה וכה"ח קיד סקכ"ח, שאומר למדני חוקיך וחוזר לתחילת הברכה, כי בקיץ א"א לתקן בשומע תפילה ומחזירין אותו משא"כ בחורף שאפשר לתקן הבקשה בשומע תפילה.

[15] ראה כף החיים סימן קיז סקל"ד.

[16] שוע"ר סימן קכו ס"ד, משנ"ב שם סקי"ז. ובדרך החיים סימן לג סעיף סו כתב שצריך לפסוע ג פסיעות כדין מי שיוצא ידי חובתו בחזרת הש"ץ שאינו סומך על ג פסיעות שבקדיש תתקבל, וכתב עוד וכ"ה בקיצוש"ע סימן יט סעיף יג, שבחזרת הש"ץ זו צריך לומר אלהי נצור כיון שעכשיו זה תפילתו ולא רק חזרת הש"ץ. וצ"ע לשיטת רבנו הזקן דבסימן קכג ס"זהזכיר שמי שלא התפלל לחש אלא רק אמר חזרת הש"ץ צריך לעשות ג פסיעות, ולא הזכיר מעניין אלהי נצור ולא הזכיר מה דין הטועה בתפילת לחש. וצ"ע.

[17] ראה בכל זה משנ"ב קיד סקל"ח בשם מגן גבורים (מהמור וקציעה) וכ"כ גם בילקוט יוסף סי' קיד הע' ט, עמ' נז. אבל בכף החיים שם סקמ"ח כתב בשם מור וקציעה שהספק הוא רק אם נסתפק כשעומד באותה ברכה או לפחות באותה תפילה אבל אחר התפילה אינו חוזר ומתפלל.

[18] ט"ז סקי"ג הובא בשוע"ר ומשנ"ב סוף הסימן.

[19] על פי דברי השולחן ערוך בסוף סימן קיד בעניין הזכרת גשם בברכת מחיה המתים.

[20] תפלה כרך ב, סימן קיד הערה י', עמוד נח

[21] ובשוע"ר לא מצאנו בזה, ואולי אפשר לומר שכמו השוגג ולא מתפלל סומכים על חזקת ל' יום כי בימים שאחר כך אמר כתיוקנו, כן הדין בשאלת גשם שאף שבשבת לא אמר ותן ברכה, בכל זאת היום שבימים האחרים המשיך כמו שצריך – הוי ל' יום לחזקה. וצ"ע.

[22] רש"י ד"ה ובגולה וד"ה תתאי.

[23] ובשנה שיש בחודש פברואר 29 יום, מתחילים לבקש גשם בשישי בדצמבר.

[24] תחילת תענית, הובא בטור סימן קיז.

[25] סימן קיז סוס"א.

[26] סימן קיז סקי"ג.

[27] שוע"ר סימן קז ס"א ומשנ"ב סימן קח סקל"ג, ועיי"ש שאין צריך לחדש בה דבר.

[28] לקו"ש חי"ט עמוד 464, הובא בשולחן מנחם או"ח ח"א עמוד רלב.

[29] בספרו יו"ט שני כהלכתופ"י הערה ח.