רם, הם ואברהם (הבר)

ב"ה

הדרשה החסידית לפרשת לך לך * מבוסס על תורה אור לך לך ד"ה ולא יקרא עוד שמך אברם

פתיחה: כלילת המעלות

מעשה בשדכן שהציע למישהו שידוך עם אשה שהיא "כלילת המעלות", כך לדברי השדכן.

אחרי שהשניים נפגשו, התקשר הבחור בזעם אל השדכן והתלונן: איך אמרת לי שהיא מלאה במעלות, הרי יש לה חיסרון ענק בכך היא לא רואה טוב. והשדכן הממולח הגיב מיד: זה חיסרון?! זה יתרון עצום, ככה היא לא תעקוב אחריך בכל מעשיך.

אמר הבחור: אבל יש לה עוד חיסרון, שהשמיעה לא משהו. גם הפעם השדכן לא התבלבל: זכית ביתרון ענק, שהרי כך היא לא תצותת מהמטבח לשיחות שאתה מנהל בסלון, כמנהגן של נשים.

הבחור אומנם השתכנע, אבל הוסיף לשאול: רגע, יש לה עוד חיסרון. היא צולעת.

השיב השדכן בחיוך רחב: נו, אחרי כל כך הרבה יתרונות, לא נורא אם יש חיסרון אחד...

פרשת נח: יש דורשים לשבח ויש דורשים לגנאי

אחרי הצחוק, יש בבדיחה תובנה רצינית מאוד: בכל יתרון יש חיסרון, ובכל חיסרון יש יתרון. אלו שני צדדים של אותו מטבע, שכן בכל תכונה יש יתרון לצד חיסרון.

הרעיון הזה מסביר לנו את הפסוק הפותח את פרשת נח: "אלה תולדות נח, נח איש צדיק תמים היה בדורותיו". אומרים המפרשים על המילה "בדורותיו" שיש דורשים לשבח ויש דורשים לגנאי. יש דורשים לשבח שלמרות שנח חי בדור של אנשים מושחתים, בכל זאת היה "צדיק תמים". ויש דורשים לגנאי שנח לא השפיע על בני דורו ולא התפלל עליהם, בניגוד לאברהם.

איך יתכן שאותה מילה משמשת גם לשבח וגם לגנאי?

אלא שלכל יתרון יש חיסרון, ולכל חיסרון יש יתרון. העניין פשוט מאוד. לנח היה תכונה שרמוזה בשם שלו "נח" מלשון מנוחה – בעולם שיש בו שחיתות וקטסטרופה, נח היה מסוגל להתנתק לגמרי, לשבת על 'כיסא נח' ולהיכנס ל'תיבת נח' כאילו הוא חי בפלנטה אחרת לגמרי.

האם התכונה הזו היא יתרון או חיסרון?

יש דורשים לשבח, כלומר שהם מצביעים על היתרון העצום בתכונה הזו. נח חי בדור הכי מושחת עלי אדמות, פשוט ג'ונגל של בני אדם, ובדרך כלל אדם מושפע מאוד מהסביבה והתרבות. אך נח היה מסוגל להתנתק לגמרי מהתרבות החייתית שסביבו, ולבנות לעצמו עולם נפרד של צדק ויושר, "איש צדיק תמים היה בדורותיו". בזכות התכונה הזו, נח מצא חן בעיני ה' והוא שרד את המבול. אם חלילה נח היה כן מושפע מהסביבה, יתכן שלא היינו נמצאים כאן היום...

מאידך יש דורשים לגנאי, כלומר שהם מצביעים על החיסרון שיש בתכונה הזו. בגלל שנח היה מנותק מהעולם שסביבו, ממילא הוא לא גילה כלפיהם אכפתיות, לא השפיע עליהם לשנות את דרכם, ואף לא התפלל למענם. מבחינתו הפיתרון שכולם ימותו והוא ייכנס ל'תיבת נח' היה פיתרון מושלם. בגישה שכזו יש חיסרון גדול מאוד, כמובן.

פרשת לך לך: אברם ואברהם

רגע, אני רואה שאתם מחליפים ביניכם מבטים מוזרים. האם אמרתי משהו לא נכון? אהה, אתם שואלים את עצמכם איך הרב התבלבל ובשבת פרשת לך לך הוא מדבר על פרשת נח?

מסתבר שפרשת לך לך היא הפיתרון למה שקורה בפרשת נח. בפרשת לך לך (יז, ה) הקב"ה מתגלה לאברם ואומר לו: "ולא יקרא עוד את שמך אברם, והיה שמך אברהם, כי אב המון גויים נתתיך".

תמיד שאלתי את עצמי: האם השינוי הזה של אות אחת כל כך חשוב, שהקב"ה מתגלה במיוחד לשם כך?

מסביר אדמו"ר הזקן רעיון נפלא ומעורר השראה. תתרגלו לשלושה מושגים: יש "רָם", ויש "הָם" ויש "רָהָם". ההבדל בין "רם" ל"הם" הוא 180 מעלות:

הביטוי "אברם" מתחלק לשתי מילים – "אב רם". כלומר, לאברהם אבינו הייתה תכונה של רוממות ונבדלות מכל האנשים שסביבו, מבחינה מסוימת זה דומה לתכונה של נח. ואכן, אברהם אבינו נקרא "אברהם העברי", ואחד הרמזים בכך הוא שכל העולם היה מעבר אחד, ואילו אברהם מהעבר השני. שהרי אברהם גדל בתרבות של אלילים, וכל בני משפחתו מהקטן ועד הגדול היו עובדי אלילים. טבעו של אדם שהוא מושפע ממשפחתו ומהתרבות של מולדתו. אבל אברהם הקטן הצליח להתרומם ולהתנתק מהתפיסות של כל העולם שסביבו, ולגלות את האמונה הטהורה בה' אחד. שום השפעה של התרבות האלילית לא הצליחה לחדור לאמונה של אברהם, למרות כל האיומים והניסיונות.

זה גם פשר הציווי "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" – שאברהם התנתק סופית מכל העולם שבו הוא גדל, והיה בבחינת "רם" לגמרי.

בא הקב"ה ושינה את שמו ל"אברהם". האותיות "הם" הם מלשון "אב המון גויים", כלומר, שה"הם" מייצג את ההיפך הגמור מה"רם". הקב"ה כיוון את אברהם אבינו כך שיהיה מחובר לכל העמים שסביבו וישפיע עליהם באופן יסודי. ואכן, אברהם אבינו נטע אשל בבאר שבע, והפיץ את האמונה בה' אחד לכל העמים שסביבו, והרמב"ם כותב (הל' עבודה זרה א, ג) שהצליח להשפיע על "אלפים ורבבות" ללכת בדרכו. מדובר באחוז משמעותי של בני האדם באותה שעה, שהרי כל האנושות אחרי המבול יצאה משלושת בניו של נח, ואברהם חי כ-300 שנה אחרי המבול, כך שמן הסתם בני האדם התרבו עד אז לכמה מאות אלפים או מיליונים בודדים ותו לא (מ-70 נפש יצאו תוך 210 שנה 600,000 איש, וגם זה נתפס כדבר ניסי).

הבעיה היא, שאם עושים שינוי מ"רם" ל"הם" – יחד עם היתרון אמור להגיע החיסרון. דהיינו שכאשר משתלבים ומתחברים עם התרבות שמסביב, לצד היתרון שאפשר להשפיע עליהם, יש גם חיסרון שאפשר להיות מושפעים מהם.

אך כאן רואים דבר מדהים. הקב"ה לא הכניס את ה"הם" במקום ה"רם", אלא השאיר את ה"רם" יחד עם ה"הם", ולכן לא נקרא שמו "אבהם" אלא "אברהם" – שם שכולל גם "רם" וגם "הם".

כלומר: הקב"ה נתן לאברהם אבינו את הכוח לשלב את היתרונות של שתי התכונות, בלי החסרונות – מצד אחד "רם", דהיינו היכולת להיות מובדל ולא מושפע מהסביבה האלילית; ומצד שני בו זמנית גם "הם", דהיינו להכיר את העולם, להיות בקשר עם אנשים ולהשפיע עליהם.

תשאלו: הרי טבע העולם שבכל יתרון יש חיסרון, ואיך אפשר לשלב בין יתרונות בלי חסרונות?

התשובה היא, שאכן לפי הטבע, במידתו של בשר ודם, לכל יתרון יש חיסרון, ולכל חיסרון יש יתרון. אבל הקב"ה הוא למעלה מהטבע, והוא שלמות היתרונות בלי חסרונות, וממילא הוא יכול לתת לאברהם את שתי היתרונות של "רם" ו"הם" בלי החסרונות.

לקח: איך להתמודד עם התרבות סביבנו?

מורי ורבותי! הדברים אקטואליים היום יותר מתמיד. גם אנחנו מתמודדים עם תרבות המנוגדת לגמרי לערכים של תורה ומצוות, תרבות של הפקרות ואפילו ג'ונגל בו החזקים שורדים ואיש הישר בעיניו יעשה. ההימצאות בעולם שכזה יוצרת אתגר קשה מאוד לשומרי תורה ומצוות, במיוחד ביחס לחינוך הילדים.

יש שנוקטים בגישת ה"רם" – להתבדל מהעולם שסביבנו, ולבנות חומות מבוצרות של קדושה. אלא שיש דורשים לשבח ויש דורשים לגנאי. היתרון הוא שבזכות זה אפשר להגיע לרמות גבוהות מאוד של קדושה, מבלי להיות מושפע בכלל מהלכלוך שסביבנו. החיסרון הוא שאין כאן איכפתיות ליהודים שנמצאים בחוץ ולא ניסיון להשפיע עליהם.

מאידך יש שנוקטים בגישת ה"הם" – להשתלב בעולם שסביבנו, "אב המון גויים". להשתלב באוניברסיטאות, בתקשורת, בכלכלה וכדומה. אלא שיש דורשים לשבח ויש דורשים לגנאי. היתרון הוא שבזכות זה אכן מצליחים להשפיע על התרבות שסביבנו ועל יהודים שרחוקים מערכי התורה והמצוות. החיסרון הוא שההשתלבות מכניסה השפעה שלילית של התרבות המערבית מבחוץ פנימה, וקשה לשמור על פך השמן הטהור.

אומר הקב"ה "והיה שמך אברהם". הדרך הנכונה היא, לשלב בין ה"רם" וה"הם", גם הבדלה וגם מעורבות. והסדר הוא שה"רם" קודם ל"הם": קודם כל צריך "רם". לשמור על חינוך ילדינו ולהקפיד שלא תיכנס שום השפעה שלילית מבחוץ פנימה, בחינוך על טהרת הקודש. אחרי שאנו מוודאים שה"רם" הוא במאה אחוז, אפשר לגשת גם ל"הם", להשפיע על העולם שסביבנו, תוך כדי שאנו מוודאים שה"הם" לא יפגע ב"רם".

איך בכל זאת מצליחים לשלב בין ה"רם" וה"הם"?

אומרת ההלכה בדיני הגעלת כלים, שהחום גורם לדפנות לבלוע את הטעם שהיה בסיר, וחום גם גורם לדפנות לפלוט את הטעם שיש בסיר. לכן מכניסים את הסיר הטרף לתוך דוד רותח, והטעם שהיה בו נפלט החוצה. אך לכאורה, כשם שהטעם נפלט החוצה מהחום, אותו טעם יכול להיבלע בחזרה בתוך הדפנות של הסיר, ומה הועילו חכמים בתקנתם? אומרת על כך ההלכה, שכאשר הסיר טרוד לפלוט, הוא לא בולע, "איידי דטריד למיפלט, לא בלע". לכן מכניסים את הסיר לתוך דוד ההגעלה לשניות בודדות, ומיד מוציאים החוצה, כיון שכאשר יסיים לפלוט, הוא יתפנה לבלוע.

ובעבודת ה', המשמעות היא, שאם אנו רוצים להשתלב בעולם שסביבנו מבלי להיות מושפעים לרעה – הדרך היחידה היא לפלוט, דהיינו לעסוק כל הזמן בהשפעה אקטיבית על החברה שסביבנו, מתוך תחושת שליחות. וכאשר נהיה עסוקים להשפיע, זו הדרך שלא נהיה מושפעים.

ומי היה מאמין שעולם עשיר כל כך של רעיונות אקטואליים מקופל בסך הכול במילה אחת ובשינוי של שתי אותיות – "רם", "הם" ו"אברהם".