ב"ה
על פי ליקוטי שיחות חלק י שיחה ב' לפרשת וירא לאן ניגש אברהם קודם שביקש להציל את סדום ועמורה ? • מהי הדרך המומלצת לקירוב יהודים? • ומדוע סירב היהודי להניח תפילין ברכבת?
פתיחה
עם סיום ביקורם המפתיע של המלאכים בבית אברהם, פנו הם אל היעד הבא במשימה: החרבת סדום ועמורה.
בהיותם בדרך לסדום, מחליט הקב"ה לשתף את אברהם אבינו בדברים העומדים להתרחש: "ויאמר ה' המכסה אני מאברהם אשר אני עושה?".
אברהם אבינו, האמון על מידת החסד והאהבה, לא מבזבז רגע, ויוצא ל'קרב' של תחנונים ולימוד סנגוריה, עד לרגע בו הוא מבין סופית: המצב נואש, אין הצדקה לשינוי ההחלטה הקשה.
בואו נראה את הדברים מבפנים.
ר' איסר קרא בבקשה את הפסוק [בראשית, פרק יח, פסוק כג]:
וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁעבואו נראה את דברי רש"י על הפסוק, ר' זונדל קרא בבקשה את הרש"י:
ויגש אברהם - מצינו הגשה למלחמה (ש"ב י יג) ויגש יואב וגו'. הגשה לפיוס (להלן מד יח) ויגש אליו יהודה. והגשה לתפילה (מלכים א' יח לו) ויגש אליהו הנביא.ולכל אלה נכנס אברהם, לדבר קשות, ולפיוס ולתפילה.
מה רש"י רוצה?
[לשמוע את הקהל]
בפסוקים הבאים מופיעות שלוש דרכים שונות בהם נקט אברהם בנושא סדום: 1. דיבור בלשון קשה - "האף תספה צדיק עם רשע". 2. דברי פיוס - "חלילה לך מעשות כדבר הזה". 3. תפילה - "הנה נא הואלתי לדבר גו' ואנכי עפר ואפר".
רש"י מאיר את עינינו שהביטוי "ויגש אברהם", תואם את שלושת הגישות בהן נקט אברהם – מלחמה, פיוס ותפילה.
שאלה
אחד הכללים החשובים שהנחו את רש"י בכתיבת פירושו על התורה היה הכלל שרש"י כותב את דבריו רק כאשר יש חוסר בהירות בפסוק. אם הכל נהיר ומובן, אין טעם לכתוב פירוש.
הפסוק דידן פשוט ומובן. כל ילד בן חמש המתחיל בלימוד חומש מבין את משמעותם של דברים, ולכאורה, פירושו של רש"י לפסוק זה לא עונה על שום קושיה מסתתרת. לשם איזה צורך כתב רש"י את הפירוש לפסוקינו?
תשובה
האמת היא שהתשובה טמונה בפסוק הקודם – פסוק כ"ב.
שם מספר הפסוק, את שהתרחש מיד לאחר קבלת הבשורות הרעות – התכנון להשמיד את סדום ועמורה:
"ויפנו משם האנשים וילכו סדומה, ואברהם עודנו עומד לפני ה'".
הפסוק שלנו "ויגש אברהם ויאמר.." הוא המשך ישיר של סיום הפסוק הקודם.
וכאן, באמת הדברים לא מובנים:
אם הפסוק אומר מפורשות שאברהם עדיין ניצב לפני הקב"ה – ["ואברהם עודנו עומד לפני ה'"], אז מה קרה פתאום שאברהם היה צריך לגשת אל הקב"ה?
את הקושי הזה בא רש"י ליישב.
וכך הוא מיישב:
"ויגש אברהם" מתאר את המצב הנפשי של אברהם אבינו בו היה נתון באותם רגעים. את כניסתו של אברהם לתפקיד ה'לוחם', המשתמש בלשון קשה על מנת להציל את בני סדום ועמורה. כמו גם לתפקיד מליץ היושר והמתחנן. אברהם "ניגש" והכניס את עצמו למעמד נפשי של מבקש חנינה, על מנת לנסות ולבטל את רוע הגזירה.
הוראה
אברהם אבינו מפורסם היה במידת החסד והאהבה שלו. והנה, כאן אנו רואים את אברהם אבינו שפונה להקב"ה בתוקף, בלי לערוך הרבה חשבונות, ותובע מהקב"ה בלשון קשה לבטל את הגזירה.
כשיש אפשרות להציל נפש מישראל, בין הצלה ממוות גשמי, ובין הצלה ממוות רוחני – אסור לחשוב חשבונות, אלא צריך להתעסק בנושא בכל הכח, גם כשהדבר כרוך בהתעלות של האדם מעל עצמו, ועשייה של דברים שאינו מורגל בהם בדרך כלל.
מאברהם אבינו אנו לומדים שלא די בעשיית מעשה לצורך הצלת נפשות, אלא יש צורך "לגשת" ו"להיכנס" אל הנושא, ולהתעסק בו עם כל הלב. רק כך, מובטחים אנו שנצליח בשליחותנו.
סיפור
השמועה מספרת על יהודי נשוא פנים, בשם ר' חיים, שנסע פעם ברכבת מחיפה לתל אביב. שעה שלימה שקוע היה בלימודו, לא העתיק עיניו מן הספר, עד שסיים את הסוגיה בה עסק.
לאחר שסיים את חוק לימודיו, פנה הוא אל יהודי נוסף, שישב לצידו בקרון והציע לו להניח תפילין. היהודי סירב בנימוס, ור' חיים שב למקומו, להגות שוב בספריו.
לאחר דקות מספר, נכנס יהודי נוסף אל הקרון, ובידו תפילין. עבר היהודי בין הנוסעים, ולכולם הציע להניח תפילין.
לקראת סיום הסיבוב בקרון, הגיע אל מקומו של ר' חיים, והציע לשכנו להניח תפילין. לתדהמת כולם, נענה היהודי להצעה בשמחה, הפשיל את שרוולו והניח תפילין.
כמו ישוב על קוצים, המתין ר' חיים עד לסיום התפילה, ומיד כשזה סיים את תפילתו, פנה לשכנו בשאלה: תגיד לי, מקודם אני הצעתי לך להניח תפילין וסירבת, למה עכשיו הסכמת??
ענה לו היהודי: כשאתה הצעת, הרגשתי שאתה מחפש לנצל את הזמן שלך בתוכן, ולכן, כשסיימת את לימודך, פנית אליי.
ואילו, כשהיהודי הזה נכנס לקרון, הרגשתי כמה חשוב לו ממני, וכמה הוא רוצה שאני אניח תפילין..