דרשת הלכה: דיני ביקור חולים

ב"ה

נכתב ע"י הרב שלום דובער אשכנזי שליט"א • הלכות ביקור חולים מופיעים בשלחן ערוך, יורה דעה, סימן שלה האם ניתן לקיים מצוות ביקור חולים בשיחת וידאו? למה עדיף שהמבקר יהיה בן גילו של החולה? וכיצד מקיימים מצוות ביקור חולים לאדם שנמצא בבידוד?

רקע

פרשת וירא פותחת בסיפור ביקור חולים שביקר הקב"ה את אברהם אבינו: "וירא אליו ה' באלוני ממרא".

מכך לומדת הגמרא במסכת סוטה[1] "והלכת בדרכיו, וכי אפשר לאדם להלך אחר השכינה והלוא נאמר כי ה' אלוהיך אש אוכלה הוא? אלא הלך אחר מדותיו של הקב"ה..הקב"ה ביקר חולים שנאמר דכתיב וירא אליו ה' באלוני ממרא, אף אתה בקר חולים". מכאן יוצא שכל אחד צריך לבקר חולה כמו הקב"ה[2].

ושכר מצווה זו גדול מאד, וכדברי המשנה במסכת פאה שביקור חולים הוא מ"הדברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא", כלומר האדם מקבל שכר על המצווה כבר בעולם הזה אבל אין השכר בעולם הזה גומר את זכות המצווה, אלא היא עומדת לו בעולם הבא ומקבל עליה שכר גם בעולם הבא.

דאורייתא או דרבנן?

בגדר מצווה זו נחלקו הרמב"ם ורבנו יונה: הרמב"ם סובר שהחובה לבקר את החולה היא מדרבנן אבל מדאורייתא גם אם אני יודע שיש חולה אין עלי חיוב לבקרו. אמנם ישנה מצוות ואהבת לרעך כמוך והיא מצווה כללית לעשות לזולת את כל הפעולות שהיית רוצה שיעשו לך, וכאשר אדם נכנס לבקר את החולה, הרי בביקור זה הוא עושה לחברו את מה שהיה רוצה שיעשו לו וממילא הוא מקיים בכך מצוות ואהבת לרעך כמוך. ובלשון הרמב"ם[3] "מצות עשה של דבריהם לבקר חולים וכו', ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור. אף על פי שכל מצות אלו מדבריהם הרי הן בכלל ואהבת לרעך כמוך, כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם אחרים לך – עשה אתה אותן לאחיך בתורה ובמצוות".

אבל הבה"ג ורבנו יונה[4] סוברים שביקור חולים היא מצווה מדאורייתא, והיא חלק ממצוות 'לדבקה בו'. וכיון שהקב"ה ביקר את אברהם, לכן ישנה חובה ללכת לבקר חולים, ועל ידי זה נדבקים בקב"ה.

ם אם נאמר שביקור חולים היא מצווה מן התורה וגם אם נאמר שזו מצווה דרבנן – על כל פנים: זו וודאי מצווה.

וכאן צריך להבין ולהכיר את ההגדרות ההלכתיות של המצווה?

האם יוצאים ידי חובה במצווה זו רק באמצעות ביקור פיזי במקום בו שוהה החולה, או אולי גם בשיחת טלפון או בכתיבת מייל, סמס, וואטסאפ, אפשר לצאת ידי חובה?

האם יש פרק זמן מינימלי בו צריך לשהות בבית החולה, על מנת לקיים את המצוה? האם להביא שוקולד זה חלק ממצוות ביקור חולים או רק נימוס?

המבקר - נוטל אחד משישים

הגמרא אומרת[5]: "אמר רבי אחא בר חנינא כל המבקר חולה נוטל אחד מששים בחוליו. אמרי לי' אם כן ליעלון שיתין ולוקמוה?" כלומר יעלו שישים אנשים אל החולה וכל אחד יקח חלק אחד משישים ויבריאו את החולה ויעמידוהו על רגליו. "אמר לי' כעישורייתא דבי רבי", כלומר אמר להם רבי אחא שאין הכוונה שכל אחד מהמבקרים נוטל חלק אחד משישים מהחולי ושישים אנשים יחד נוטלים את כל החולי, אלא כל אחד נוטל אחד משישים ממה שהשאיר הקודם לו. וכדברי רבי שאמר לגבי בנות הניזונות מהירושה ויש כמה בנות, כל בת לוקחת מעשר ממה שהשאירה אחותה.

ומסיימת הגמרא "והוא בבן גילו" היינו שרק אם החולה והמבקר הם בני אותו הגיל אזי הוא נוטל אחד משישים ממחלתו. לדוגמא: אם החולה הוא אדם בגיל 30, והמבקר גם בגיל זה, אז נוטל המבקר אחד משישים בחוליו (ולדעת הר"ן בגילו הכוונה בן מזלו, שהמבקר והחולה הם בני אותו מזל משנים עשר המזלות).

הדבר המדהים בביקור חולים הוא שיש כאן ציווי לאדם לנהוג באהבת ישראל כלפי הזולת, אע"פ שהוא ניזוק מכך, ע"י שנוטל לעצמו חלק ממחלתו.

הנה דברי הגמרא במסכת מציעא[6], הדנה בפסוק "והודעת להם את הדרך אשר ילכו בה": דורשת הגמרא "את הדרך, זו גמילות חסדים" כי 'הדרך' בה' הידיעה משמעותה הדרך הידועה והמפורסמת שבה צריך ללכת כל אדם, והיא "דרך ה' להלך אחר מדותיו"[7] כפי שאומרת הגמרא במסכת סוטה שהדרך להידבק בקב"ה הוא לעשות גמילות חסדים של מלביש ערומים ביקור חולים ניחום אבלים וקבורת המת.

וממשיכה הגמרא "ילכו, זה ביקור חולים". ומקשה הגמרא שביקור חולים הוא בכלל גמילות חסדים וכבר למדנו "את הדרך" ללמד על גמילות חסדים, ומדוע צריך את "אשר ילכו" ללמד על ביקור חולים?

ומתרצת הגמרא "לא נצרכא אלא לבן גילו דאמר מר בן גילו נוטל אחד משישים בחוליו ואפילו הכי בעי למיזל לגביה", כלומר 'ילכו' פירושו מצווה שאדם מקיים בעצם ההליכה שלו בלי לעשות שום דבר, וזה שייך בביקור חולים של בן גילו של החולה אשר בעצם הליכתו וכניסתו אל החולה הוא כבר מרפא אותו על ידי שנוטל ממנו אחד משישים מהחולי. והיה מקום לומר שבן גילו של החולה לא ילך לבקרו כדי שלא ינזק, ואת זה מלמד המילים בפסוק "ילכו" שכן צריך ללכת לבקר את החולה, למרות שנוטל חלק מהמחלה.

על פניו נראה שיש צורך בביקור ממשי בבית החולה על מנת להקל מעליו ממחלתו.

•

חולה ומבקר בגילאים שונים

ועדיין יש לעיין, מהו המקור התורני ממנו נלמד לחייב ביקור חולים גם מבקרים שאינם בני גילו [או מזלו] של החולה. הרי כשביקר הקב"ה את אברהם - ודאי שביקורו לקח מאברהם חלק מהמחלה (ובפרט לפי דברי המדרש בשיר השירים[8] שהקב"ה נקרא תאום של עם ישראל) ואם כן הקב"ה הוא 'בן גילו' של אברהם ולקח חלק מחוליו, ומנין לנו שצריך לבקר גם מי שאינו בן גילו של החולה ואינו יכול ליטול ממנו חלק שישים מחוליו?

הרבי מבאר בנושא[9] שבביקור חולים ישנו עניין נוסף מצד גמילות חסדים. ענין זה שייך אצל כל אחד גם מי שאינו בן גילו של החולה. ואכן ביקור הקב"ה אצל אברהם היה לא מצד נטילת אחד משישים בחוליו אלא רק בשביל לגמול איתו חסד ולהתעניין בשלומו. וכפי שאומר רש"י על התורה "יום שלישי למילתו היה ובא הקב"ה ושאל בשלומו" – להתעניין בשלומו בלבד בלי לקחת חלק מחוליו.

וטעם הדבר כי הקב"ה שלח את מלאך רפאל לרפא את אברהם מחוליו ואם כן אין סברא לומר שרגע אחד קודם בא הקב"ה לבקרו על מנת לקחת אחד משישים בחוליו כאשר בעוד כמה דקות מלאך רפאל ירפא את אברהם לגמרי. ולכן חייבים לומר שביקור הקב"ה היה בשביל גמילות חסד נטו. וממילא אפשר ללמוד מביקור זה לכל יהודי שצריך לבקר חולים גם אם אינו בן גילו של החולה ואינו נוטל מחוליו[10].

מה אם כן הרעיון של ביקור חולים ע"י אדם שאינו מקל מסבלי החולה?

ומבואר בגמרא שגמילות חסד זו מתבטאת בשני דברים:

דבר ראשון פשוט להקל מעליו את החולי על ידי שמדברים איתו ומתעניינים בשלומו ומרוממים את רוחו[11].

ולכן כותבים הראשונים[12] שהנכנס לחולה ידבר עמו בדברים המשמחים ומעודדים. ולפי זה הרצוי הוא ללכת לבקר דווקא מי שאין לו מבקרים רבים, ואז כל ביקור פועל יותר לרומם את רוחו של החולה.

דבר נוסף: על ידי שנכנסים אליו רואים מה הוא צריך ועוזרים לו, ועזרה זו מתבטאת הן בשמירה עליו והן בהגשת דברים לחולה וכו'. וכך מספרת הגמרא[13] מעשה בתלמיד אחד מתלמידי רבי עקיבא שחלה, לא נכנסו חכמים לבקרו. ונכנס רבי עקיבא לבקרו ובשביל שכיבדו וריבצו לפניו - חיה". כלומר רבי עקיבא ניקה לו את הבית טיטא ושטף את הבית ובזכות זה "חיה" – אורו עיניו של התלמיד החולה והתרפא "אמר לו רבי החייתני". ממשיכה הגמרא ומספרת "יצא רבי עקיבא ודרש כל מי שאינו מבקר חולים כאילו שופך דמים". ומבאר רש"י "מפני שבני אדם שנכנסין לבקרו עושים לו לחולה כל צרכיו", ואם אין מבקרים אותו, אין מי שיעזור לחולה וישמש אותו.

וכפי שכותב הארחות חיים[14] "בני, הוי זהיר כשתכנס לחולה ואין לו, אל תכנס בידיים ריקניות, וכשיקום הוי מקדים לו המאכל וכאילו אתה מקיימו ומשיב נפשו וגמולך ישלם לך בוראך".

ומכאן נלמד להלכה למעשה אשר ביקור חולים פירושו לדבר עם החולה, לעזור בגופו לחולה, ואף שבדרך כלל החולה לא צריך שינקו לו את החדר ובפרט אם הוא מאושפז בבית הרפואה, אבל עדיין אפשר לעזור לו על ידי הגשת דבר מה, או קניות עבורו וכן לתת לו מתנה דברים שיעודדו וכן לשמור עליו וכדומה. ועוד יש להוסיף שחולה המאושפז בבית הרפואה הרי כשבאים לבקרו זה גורם שהצוות הרפואי ישים לב אליו יותר ואם כן הביקור לעיתים תכופות מועיל ברפואתו.

•

תפילה על החולה

דבר נוסף ישנו בביקור חולים והיא התפילה על החולה, ובקשת הרחמים היא חלק עיקרי במצוות הביקור, וכך כותב הרמ"א[15] "וכל שביקר ולא ביקש עליו רחמים לא קיים המצווה". וטעם הדבר כי על ידי שמבקר את החולה ורואה את צערו וחוליו אז הוא מבקש עליו רחמים. וכך כותב הרא"ש[16] שהסיבה למצוות ביקור חולים היא בשביל הביקור "וזו רעה גדולה שאם היה מבקרו היה מבקש עליו רחמים ואפשר שעת רצון הוא ותפילתו תהיה נשמעת, ומניעת הביקור גורם שימות".

ולפי זה יוצא שמצוות ביקור חולים פיזית ולא די להסתפק בסמס היא לא רק אצל חולה בן גילו אלא אצל כל אדם כי על ידי הביקור הוא מבקש עליו רחמים.

[וכך כותבים הפוסקים שביקור חולים צריך להיות דווקא בביקור ובשליחת מכתב או טלפון אין המצווה מתקיימת בשלימות. וכפי שנאמר בגמרא שהבאנו לעיל "את הדרך אשר ילכו בה" זה ביקור חולים" שהיא מצווה שמקיימים אותה בהליכה. ולכן גם נקראת המצווה 'ביקור' כי צריך לבקר אצל החולה.] 

ויש להעיר שהמצווה היא לבקר כל חולה בין קטן ובין גדול ואפילו הוא מחוסר הכרה[17], וגם בחולה נפש ישנה מצווה זו[18]. אבל חולה שקשה לו לדבר וחולה שנזקק לצאת לעיתים קרובות לשירותים או חולה המתבייש ואינו מעוניין שיבקרו אותו – עומדים מחוץ לחדרו ומתעניינים בשלומו ומבקשים עליו רחמים משם, וכן אם הוא חולה במחלה מדבקת – אין צריך להיכנס לסכנה ולבקרו. 

כמה פעמים צריכים לבקר אצל החולה?

הגמרא בנדרים אומרת "תניא ביקור חולים אין לה שיעור. מאי אין לה שיעור?.. רבא אמר אפילו מאה פעמים ביום". וכותב המנחת יצחק שביקור ראשון צריך להיות פיזית בשביל להתפלל עליו ושאר הביקורים יכולים להיות גם בטלפון.

וכיצד מתפללים על החולה?

א. כותב השולחן ערוך[19] "יכלול אותו בתוך שאר חולי ישראל" כגון שיאמר המקום ירחם עליך בתוך חולי ישראל. וטעם הדבר כי כאשר מתפללים ומבקשים על היחיד, אפשר לבדוק אותו אם הוא ראוי או לא, אבל כאשר מבקשים על הרבים התפילה מתקבלת "שמתוך שכולל עם האחרים, תפילתו נשמעת בזכותן של רבים"[20]. ולומדים זאת מהאישה השונמית שלאחר שעשתה לאלישע הנביא עלית קיר עם מטה ושולחן כסא ומנורה, שאל אותה האם יש לה דבר מה אל המלך, היינו כאם היא צריכה שיתפלל עבורה על משהו שחסר לה. וענתה "בתוך עמי אנוכי יושבת" היינו שיתפלל עליה בתוך כלל ישראל וכאשר מבקשים עבור הרבים אין בודקים כל אחד אם מגיע לו או לא. 

ב. אין צריך להזכיר את שמו של החולה אלא מבקשים שיהיה בריא. וזאת משום שהבקשה נאמרת בפני החולה וברור שהכוונה אליו. וכך מצאנו אצל מרים שביקש משה רבנו רחמים עליה ואמר "אל נא רפא נא לה" ולא הזכיר את שמה כי הבקשה הייתה בפניה. אבל כאשר מבקשים על חולה שלא בפניו צריכים להזכיר את שמו כדי שנדע על מי מבקש.

וכתב הגרש"ז אוירבעך[21] שלעיתים אין להתפלל ליד החולה כי יתכן שאינו יודע באמת את מצבו ואם יראה שמתפללים מאד עליו, יבין את מצבו ואף יתייאש מרפואתו, ולכן יתפלל בצד או בחדר הסמוך לחולה.

[אגב יש להעיר, שכאשר מבקשים על חולה שלא בפניו וצריכים להזכיר את שמו, כותב הזוהר[22] שיש להזכיר את שם אמו כפי שכתוב בתהלים "אנא ה' כי אני עבדך בן אמתך". וכך נהוג אצל הספרדים להזכיר תמיד את שם האם אבל אצל האשכנזים באזכרות מזכירים את שם האב ובבקשה לרפואה מזכירים את שם האם, ולמנהג חב"ד באזכרות אומרים שם האב אבל ביזכור אומרים שם האם.]

ג. כותב השולחן ערוך "כשמבקש עליו רחמים אם מבקש בפניו יכול לבקש בכל לשון שירצה, ואם מבקש שלא בפניו, לא יבקש אלא בלשון הקודש". וטעם הדבר אומרת הגמרא במסכת שבת[23] כי המלאכים מכירים רק בלשון הקודש ואם מבקש בלשון אחרת הם אינם מבינים ואינם יודעים להעביר את הבקשה. אבל המבקש בפני החולה "שכינה עמו" כפי שכתוב בתהלים "ה' יסעדנו על ערש דוי", ואם כן הבקשה נאמרת ישר לשכינה ואפשר לבקש בכל לשון ובלי מתווכים.

ומטעם זה ששכינה נמצאת למראשותיו, כותב השולחן ערוך שאין לשבת למראשותיו של החולה.

כמה זמן צריך לשהות אצל החולה?

אפילו קצת זמן, העיקר שלא להכביד על החולה. ומדייקים זאת בלשון הרמב"ם הכותב שכאשר נכנסים אצל החולה "ומבקש עליו רחמים ויוצא" היינו שהיציאה היא חלק מהמצווה, וצריכה להיות מיידית.

וכך אומרים בשם הגר"ח מבריסק שמאחר והמצווה היא אפילו מאה פעמים ביום, אם כן ברור שכל ביקור חייב להיות קצר כדי שיוכל לחזור ולבקר..

ועוד אומרים בשם החתם סופר שביקור חולים נלמד מהפסוק "אשר ילכו" ומכאן שחלק ממצוות הביקור הוא לא רק ללכת אל החולה אלא גם ללכת מהחולה..

----[1] יד ע"א.

[2] לימוד נוסף ישנו בתורה למצוות ביקור חולים ממעשה קורח ועדתו, וכך אומרת הגמרא "אמר ריש לקיש רמז לביקור חולים מהתורה מנין? שנאמר אם כמות כל האדם ימותון אלה ופקודת כל אדם וגו'. מאי משמע? אמר רבא אם כמות כל האדם ימותון אלה שהם חולים ומוטלין בעריסתן ובני אדם מבקרים אוצתן, מה הבריות אומרות? לא ה' שלחני לזה". כלומר המילים בתורה "פקודת כל אדם" פירושם ביקור של כל אדם. וכך אומר משה רבנו: אם האנשים האלה יתנהגו כדרך העולם וכשהם יהיו חולים הם ישכבו במיטתם ובני אדם יבואו לפקוד אותם ולבקרם, הרי זה ראיה שלא ה' שלחני לעשות את כל המעשים הללו. אבל אם בריאה יברא ה' ותפתח האדמה ותבלע אותם והם ימותו שלא כדרך העולם – הרי זה ראיה שה' שלחני. ומכאן מוציא ריש לקיש שדרך העולם הוא שכאשר החולה שוכב במיטתו הסדר הוא שנכנסים לבקרו וזה רמז לביקור חולים מהתורה.

והשאלה פשוטה למה צריך ללמוד ממעשה קורח והלוא הגמרא במסכת סוטה לומדת ביקור חולים מביקורו של הקב"ה אצל אברהם? ויש מפרשים שהקב"ה ביקר את אברהם כי אברהם היה חשוב והגמרא רוצה להראות שמצוות ביקור חולים היא אצל כל אחד גם אצל הקטנים ולכן מביא ריש לקיש את הפסוק ממעשה קורח ועדתו.

[3] הלכות אבל פי"ד ה"א.

[4] ברכות פ"ג, וכן דעת הרמב"ן בהשגותיו לספר המצוות שורש א תשובה ג, ועוד ראשונים, ונלקטו בשדי חמד כללים מערכת הב' קטז נלקטו הדעות.

[5] נדרים לט ע"ב.

[6] ל ע"ב.

[7] מהרש"א שם.

[8] שיר השירים רבה פ"ה ב בסופו.

[9] לקו"ש ח"כ וירא א.

[10] ואכן הרמב"ם הלכות אבל פי"ד ה"ד כותב "וכל המבקר את החולה כאילו נטל חלק מחליו והקל עליו" ואינו מזכיר שחייב להיות דווקא בן גילו וכן אינו מזכיר כמה אחוזים מהחולי נוטל המבקר. וזאת כי הרמב"ם לומד שביקור חולים עניינו לבקר ולשאול את החולה בשלומו. וכך מפרש המאירי את הגמרא 'בן גילו' הכוונה לחבריו של החולה שכאשר הם נכנסים להתעניין בשלומו זה ייקל עליו את החולי. וראה בלקו"ש ח"כ עמוד 64 הערה 21-23.

[11] הרא"ש כותב יתירה מזו: אפילו אם באים לבקר את החולה והוא ישן או שאינו מסוגל לקבל אורחים – גם כן קיימו בזה מצוות ביקור חולים כי בעצם הידיעה של החולה שבאו להתעניין בשלומו כבר מרוממת את רוחו.

[12] ספר הנהגת הבריאות לרמב"ם הלכות ביקור חולים ובספר חרדים יב,מז כתב שעצם השיחה עם החולה מועילה לרפואתו.

[13] נדרים מ ע"א.

[14] סימן לח.

[15] יור"ד שלה ס"ד.

[16] לשון הרא"ש על הדף בנדרים לט ע"ב.

[17] אגרות משה יו"ד א, רכב.

[18] שו"ת מהרי"ל סימן קצז.

[19] יור"ד שלה ס"ו.

[20] ראה רש"י שבת יב ע"א.

[21] הליכות שלמה ח"א פ"ח הערה 63.

[22] לך לך דף פד ע"א.

[23] יב ע"ב.