בין ישראל ובין ארה"ב מתחולל ויכוח בשנים האחרונות סביב השאלה, האם איראן מתכוונת ברצינות לנטוש ולוותר על תוכנית הגרעין שלה, או לא. כפועל-יוצא מכך מתעוררת השאלה האם להקל את הסנקציות שהוטלו על איראן, או לא. באחד מנאומיו בוועידת האו"ם, נתניהו פתח את נאומו תוך שהוא מזכיר את העובדה שעם ישראל החזיק ביחסים טובים עם פרס- איראן במשך 2500 שנה, וכל זה התחיל עם "הצהרת כורש". עם ישראל הוגלה מארצו בחורבן בית ראשון על-ידי נבוכדנצר מלך בבל (עירק), ושם הם היו שבעים שנה בגלות, עד שכורש מלך פרס כבש את בבל. מיד בשנה הראשונה למלכותו, כורש הכריז שה' הורה לו לבנות את בית המקדש בירושלים ועודד את היהודים לעלות לארץ ולבנות את בית המקדש בירושלים, "מי בכם מכל עמו... ויעל" (עזרא א, ג). הוא הצהיר שממלכת פרס תממן את הנסיעה שלהם לארץ הקודש וגם את בניית בית המקדש.
בצעד זה, סיים כורש למעשה את שנות גלות בבל, וכולם יכלו לחזור הביתה. בפועל מתוך חצי מליון יהודים בערך, שבו לארץ הקודש כארבעים ושתיים אלף יהודים. בראשות העולים, עמדו שני מנהיגים "מלך וכהן גדול" (בפוטנציאל) זרובבל בן שאלתיאל שהיה מזרע בית דוד ויועץ אישי של המלך כורש, וכן יהושע בן יהוצדק שהיה בנו של הכהן הגדול האחרון שהיה בירושלים.
כשהם עזבו את בבל, לא רק הממשלה תרמה להם אלא גם יהודים רבים נוספים. גם לא- יהודים תרמו לבניית בית המקדש. הם עלו לארץ ומיד התחילו בבניה. זרובבל עצמו יצק את היסודות לבנין. אך אז הגיעו השומרונים, אלו היו שבט שהוגלה לישראל מכותה על- ידי מלך אשור. זמן-מה אחרי שהם התיישבו בשומרון הם הותקפו על ידי אריות, והם סברו שזה אירע להם היא מפני שאלוקי המקום הזה – דהיינו ארץ ישראל – לא מרוצה מכך שהם עובדי אלילים. לפיכך הם קיבלו על עצמם להתגייר ולקבל על עצמם את דת המקום – הדת היהודית. לפועל, גם אחרי שהם התגיירו הם המשיכו לעבוד עבודה זרה, המנהיגים לא רצו שהם יתערבו בתוך עם ישראל כי היתה להם השפעה לא חיובית על שאר בני ישראל. אותם שומרונים באו וביקשו להצטרף לבניית בית המקדש, אבל היהודים השיבו להם: "לא לכם ולנו לבנות בית לאלוקינו" (עזרא ד, א). השומרונים נפגעו מאד מהיחס הזה, והם שלחו מכתב לכורש מלך בבל שבו הם משכנעים אותו לחזור בו מהרישיון שהוא נתן לבנות את בית המקדש ואת ירושלים. הם הסבירו לו שירושלים היא עיר מרדנית ומביאה נזק למלכים ולמדינות. ירושלים מעולם לא שילמה מיסים למושלים ששלטו עליה – כך הם טענו – והם ייעצו לו לברר את ההיסטוריה ואז הוא יראה שתמיד היו בעיות עם העיר ירושלים. כורש אכן שמע לעצתם של השומרונים, הוא דרש וחקר ושלח מכתב בחזרה שבו הוא מודיע שהוא "מקפיא" את בניית בית המקדש. השומרונים שקיבלו את המכתב הזה, הלכו לאכוף את החוק בכוח ואכן הצליחו להפסיק את בניית בית המקדש. חלפו שמונה עשרה שנה, בינתיים התרחש בפרס כל הסיפור של נס פורים וכו'. לאסתר ולאחשוורוש נולד בן בשם דריוש והוא הומלך ברבות הימים כמלך פרס. באותם ימים, הנביאים חגי וזכריה עוררו את עם ישראל לחדש את בניית בית המקדש ולא להמתין לרשות של המלך, ואכן הם התחילו לבנות בפועל. מושל הארץ מטעם הפרסים גילה שבונים את בית המקדש בלי רישיון בניה, הוא קרא לזקני היהודים ושאל אותם לפשר הדבר. הקב"ה עזר להם והם הצליחו לשכנע את המושל שלא יפסיק את הבניה מיד, אלא לפנות קודם אל המלך במכתב ולשאול אותו האם הוא מרשה להמשיך את עבודת הבניה של בית המקדש, ובינתיים עד שתגיע התשובה, המושל הרשה להם להמשיך בבניה. המושל אכן שלח מכתב אל המלך וסיפר לו בצורה חיובית ואוהדת על בניית בית המקדש שהותחלה כהמשך להצהרת כורש בשעתו, ואכן הגיע התשובה המיוחלת מדריוש מלך פרס, שהוא נותן רשיון, ולא זו בלבד אלא המלך עצמו יממן את בניית בית המקדש. עם ישראל חזר אפוא לארצו ובנה את בית המקדש השני בזכות כורש מלך פרס.
ההצהרה הזאת של כורש מלך פרס, יש לה השלכות הלכתיות על ארץ ישראל לצמיתות. כולם יודעים שארץ ישראל נקראת "ארץ הקודש", ולכן ישנן מצוות מיוחדות שאותם מקיימים רק בארץ ישראל, כמו שמיטה, מעשר וכו'. מתי בדיוק ארץ ישראל הפכה ל"ארץ הקודש"? יש שחושבים שכאשר הקב"ה ברא את העולם, הוא ייחד את הארץ הזאת שתהיה "ארץ הקודש". אבל בפועל כל זמן שבני ישראל לא נכנסו לארץ – היא לא נחשבה לארץ הקודש. רק כאשר יהושע הכניס לראשונה את בני ישראל לארץ וכבש אותה, אז היא התקדשה ועם ישראל החל לשמור את המצוות התלויות בארץ. אולם בחורבן בית ראשון, כאשר עם ישראל הוגלה מארצו, איבדה הארץ את קדושתה. היהודים גורשו ממנה, וגם הארץ עצמה איבדה את קדושתה. אותם יהודים ספורים שנותרו בארץ בתקופת שבעים שנות גלות בבל היו פטורים מלקיים את המצוות התלויות בארץ. ואז בא כורש וקרא ליהודים לעלות לארץ ישראל, וכשהם שבו אליה, חזרה קדושת הארץ ביחד איתם. מאז ועד היום נחשבת הארץ ל"ארץ הקודש", לא משנה כמה פעמים גורשנו מהארץ במשך הדורות, מאז הצהרתו של כורש, ארץ ישראל נחשבת ל"ארץ הקודש" (רמב"ם הבה"ח פ"ו בסופו). לכאורה זה דבר מוזר ביותר: יהושע בן נון ממלא מקומו של משה רבינו שכבש את הארץ – לא הצליח להפוך את הארץ הזאת לארץ קדושה לצמיתות, ודווקא הצהרתו של מלך לא יהודי, כורש מלך פרס, היא זו שהפכה את הארץ לארץ קדושה לעולם ועד? אחד ההסברים לכך הוא, שכאשר יהושע "כבש" את הארץ, אדוני הארץ באותם ימים לא הסכימו שהארץ תהיה שייכת לעם ישראל, והיו צריכים לכבוש מהם בכוח. משא"כ בתקופת בית שני, היה זה מלך פרס שארץ ישראל היתה בשליטתו, והוא זה שנתן את הסכמתו והרשה ועודד את בניית בית המקדש. כלומר, המעצמה העולמית ששלטה בכל העולם כולל על ארץ ישראל, הכירה בכך שארץ ישראל שייכת לעם ישראל. בני ישראל התיישבו בארצם בהסכמת האומות, ולפיכך הקדושה של בית שני נשארה לתמיד (ראה 'לקוטי שיחות' כרך טו עמ' 100 ואילך).
הרי לנו שבזכותו של כורש – ארץ ישראל היא "ארץ הקודש" לצמיתות. זו היתה כוונתו של נתניהו כאשר אמר שבמשך 2500 שנים היו לנו יחסים טובים עם הפרסים. רק בשנת 1979 התמנה ממשל חדש בטהרן שעויין את ישראל. הרבי אומר שבסופו של דבר צריך לזכור שכל הדיון הוא רק בנוגע לקדושת הארץ, אבל העובדה שארץ ישראל שייכת לעם ישראל החלה עוד מאברהם אבינו כאשר הקב"ה אמר לו "לזרעך נתתי (לשון עבר) את הארץ הזאת", מאז ולתמיד (בראשית טו, יח).