פעם בעל התניא הגיע אל נכדו, שלימים נודע בתור האדמו"ר הצמח צדק, ורצה לתת לו מתנה מיוחדת – לגלות לו סודות עמוקים בתורה. לכאורה אין מתנה טובה יותר מזו. אבל הנכד סירב לקבל את המתנה. הוא אמר שברצונו להגיע לסודות הללו בכוחות עצמו, באמצעות מאמץ ויגיעה על הבנת התורה. בשלב מאוחר יותר התחרט ואמר: אם הייתי מקבל את סודות התורה הללו במתנה, הדבר לא היה בסתירה למאמץ להבנת התורה, שכן הייתי יכול להתאמץ בהבנת סודות עמוקים עוד יותר.