האגדה מספרת סיפור על יזכור (סיפור כל כך יפה, עד שהוא מסופר גם על הבדחן הידוע הרשלה, וגם על החסיד ר' שמואל מונקס, ואולי על עוד כמה...): פעם הייתה אשה שהתקשתה בלידה, והילד לא רצה לצאת... הגיע בעלה בריצה אל אחד הצדיקים וביקש ברכה שהתינוק ייצא. אולם באותו רגע הצדיק לא היה במקום. ראה זאת אחד החסידים, שהיה בעל חוש הומור מפותח, והחליט לעזור לאיש. אותו חסיד הציג את עצמו בתור 'הרבי' בכבודו ובעצמו, ושאל מה הבעיה. האיש סיפר שהתינוק לא רוצה לצאת. אמר החסיד: אמור שבע פעמים את תפילת 'יזכור' – והתינוק ייצא. שמח האיש ורץ לקיים את העצה. ואכן, ראו זה פלא: הוא אמר שבע פעמים 'יזכור', ואשתו הצליחה מיד ללדת בשעה טובה ומוצלחת. מזל טוב, מזל טוב. כשבא בחזרה להודות לרבי, היה שם הרבי בעצמו. לפתע התגלה מה שקרה, שהחסיד הציג את עצמו כרבי ונתן עצה לומר יזכור. שאל הרבי את החסיד: איך אמרת שתפילת 'יזכור' מועילה ללידה קלה? השיב: פשוט מאוד. אם כאשר אומרים 'יזכור' פעם אחת בבית הכנסת, כל הילדים יוצאים מבית הכנסת; ברור אפוא שכאשר אומרים שבע פעמים 'יזכור', התינוק ייצא לאוויר העולם.