יום אחד מקבל הרב חיים הבר, משליחי חב"ד בבאר שבע, שיחת טלפון מפתיעה. "שלום, זה חב"ד חסידים?", שאל הקול מעבר לקו במבטא הונגרי כבד. "קוראים לי אברהם, ואני ניצול שואה בן תשעים שנה. החלטתי שלפני שאלוקים לוקח את הנשמה שלי, אני רוצה ללמוד תורה. תוכל לבוא ללמוד איתי?", שאל. הרב השיב בחיוב. אך האיש הבהיר: "אבל לא תוכל לאכול ולשתות אצלי כלום, כי אני קונה בחנות של הרוסים"... אוי ואבוי. נשמע מצמרר, מעניין ואפילו מוזר. ניצול שואה בן תשעים, שקונה אוכל "בחנות של הרוסים", ופתאום מחליט ללמוד תורה לפני שאלוקים יקח את הנשמה שלו... מה קורה כאן? הרב הגיע אל אברהם ללמוד בחברותא כמה פעמים. הוא התנצל שאינו יכול להציע שום דבר לאכול ולשתות, מהסיבה שהזכרנו... אברהם גולל בפניו את תהפוכות חייו. הוא גדל בהונגריה למשפחה דתית. את השואה עבר בתור נער צעיר, ובה איבד את כל משפחתו. מרוב כעס, החליט להתנתק לגמרי מתורה ומצוות. כך חי שנים רבות. בתקופה האחרונה קרה משהו. ערב שבת אחד הוא ביקר בבית השכנים וראה את אם המשפחה מדליקה נרות שבת. הציפו אותו זיכרונות ילדות. לנגד עיניו ראה את אמו המנוחה מדליקה נרות שבת שמונים שנה אחורה. הזיכרון חולל בקרבו זעזוע כה עמוק, עד שהדבר עורר בו רצון ללמוד תורה. אחרי תקופה, קיבל הרב טלפון נוסף. "החלטתי לקבל על עצמי תורה ומצוות בשלמות. אני שמח לבשר לך שאינני נכנס עוד לחנות של הרוסים"... אחר כך הוא החל לשמור שבת, להניח תפילין, לאכול כשר ולקיים תורה ומצוות. הוא עלה לתורה בבית חב"ד שכונה ט' באר שבע, שבעים וכמה שנים אחרי העליה הקודמת שלו בבר מצוה. צוות מיוחד הכשיר את המטבח למחוק כל זכר מ"החנות של הרוסים"... צ'ואנד סגדי, שכבר עבר ברית מילה וכיום קוראים לו 'דוד' סגדי, מלמד אותנו שאין שום מצב שעומד בפני התשובה. ואברהם, ניצול השואה בן תשעים, מלמד אותנו שאין שום גיל שעומד בפני התשובה.