הגמרא מספרת על סיפור טראגי שאירע היום לפני בערך אלפיים שנה. זה לא סיפור על אדם רגיל, אלא אחד מהתנאים, מישהו ששמו ודבריו מצוטטים בפרקי אבות, והוא היה רבו של לא אחר מרבי מאיר בעל הנס. קוראים לו אלישע בן אבויה. הוא התחיל כאחד מחכמי ישראל, אבל בשלב מסוים יצא לתרבות רעה, עזב את הדרך היהודית לגמרי. מאז כינו אותו החכמים 'אַחֵר'. פעם אחת, ניסה תלמידו רבי מאיר בעל הנס להחזיר אותו בתשובה. "חזור בך", אמר לו. 'אחר' סיפר לו סיפור מזעזע שקרה לו ביום כיפור.
כולנו יודעים שיום כיפור הוא היום הכי קדוש בשנה. את היום הזה כולם מכבדים, ולא משנה איזו דעה יש להם. כל הכבישים ריקים ממכוניות, למרות שאין חוק במדינה המחייב שלא לנסוע ביום כיפור.
ביום כיפור עצמו, אנו קוראים בתפילת 'מוסף' את סדר העבודה של הכוהן הגדול. זהו האיש הכי קדוש בעולם, שהיה נכנס ביום הכי קדוש אל המקום הכי קדוש – אל קודש הקדשים. לא יכולה להיות קדושה גדולה יותר. סביב אזור בית המקדש הצטופפו באותה שעה אלפים, שעקבו בהתרגשות אחרי עבודת הכוהן הגדול (כנוסח סדר עבודה: "קהל רוגשים בבית קדשי קדשים").
עכשיו שימו לב מה קורה עם 'אחר'. ביום הכי קדוש וליד המקום הכי קדוש, הוא מופיע רכוב על סוס. ההלכה אוסרת לרכוב על סוס בשבת ובחג. אף אחד לא רכב על סוס בכל האזור באותו יום. אך ל'אחר' זה לא מפריע. הוא רוכב על סוס ביום כיפור שחל בשבת ודווקא באזור שמאחורי קודש הקדשים, דהיינו באזור הכותל המערבי.
ומה הוא שומע שם?
תקשיבו טוב: הוא שומע בת קול יוצאת מקודש הקדשים ואומרת חמש מילים: "שובו בנים שובבים, חוץ מ'אחר'" (ע"פ ירושלמי חגיגה ב, א, ועוד). 'אחר' מבין שזהו, אין סיכוי. הדלת נטרקה בפניו. היא ננעלה. לפעמים אי אפשר לתקן.