רבי יהונתן אייבשיץ היה ילד מאד חכם, ושמע חוכמתו הגיע למלך. המלך ביקש להיפגש עם הילד, אך אמר לשומרים ולצוות הארמון שישקרו ויקשו על הילד למצוא את חדר המלך. בהגיע המועד, ניצב הילד בארמון, אך כל אחד הצביע על חדר אחר, וכך ניסו לבלבלו. יצא רבי יהונתן לחצר, הביט על החלונות וניגש היישר לחדר המלך... נהנה המלך מחכמת הילד ושאלו איך מצא את החדר? אמר הילד: בכל החדרים הוילונות היו פתוחים, אך בחדר שלך הוילון היה סגור, וידעתי שאתה מתחבא ומשקיף עלי. בשלב מסוים המלך שאל את הילד: אתם היהודים הרי מעטים, ובתורה כתוב שצריך ללכת אחרי הרוב, אם כן לפי תורתכם אתה צריך להצטרף לדתנו? ענה הילד: כאשר חיפשתי את החדר שלך, השומרים יכלו לבלבל אותי, ויכולתי להאמין להם כי אכן לא ידעתי היכן אתה, ואז הייתה סברה שאאמין לרוב. אבל עכשיו, אחרי שאני יודע בדיוק איפה החדר שלך, אפילו אם כולם יאמרו לי שזה בכיוון השני, לא אאמין להם כי הרי אני יודע איפה אתה, והרוב לא משחק פה... וכך בנוגע להקב"ה – לרוב אין משמעות אחרי שאנו מכירים ויודעים את ה' בכבודו ובעצמו.