לפני מאות שנים היה ויכוח בדיוק בשאלה הזו. היו אינטלקטואלים מאומות העולם שחשבו כי הדבר אפשרי, אך החכם היהודי רבי יהונתן אייבשיץ טען כי אחרי הכול חתול נשאר חתול. כדי להוכיח שאפשר לאלף חתול, ערכו המלומדים אירוע מיוחד. בתחילת האירוע נכנסו כמה חתולים מאולפים, לבושים בבגדי מלצרים, עם מגשי אוכל בידיהם. כולם מחאו כפיים בהתלהבות. ההוכחה הייתה מוחצת. לפתע פתח רבי יהונתן קופסה קטנה, וממנה קפץ עכבר. רק ראו החתולים את העכבר, זרקו את המגשים לרצפה וזינקו במרדף אחרי העכבר. הוא אשר אמרנו: חתול נשאר חתול... הם גילו שחתול נשאר חתול. אך לנו נשארה השאלה החשובה: האם אדם הוא למעשה סוג של חתול? הרי לכל אחד מאיתנו יש איזה עכבר. הוא מנסה לשלוט בעצמו, להתאפק, לעשות דיאטה, להתגבר על יצרו. ופתאום איזה פיתוי קופץ כמו עכבר, והיצרים מתחילים להשתולל. האם גם אנו לא מסוגלים לשמור על שליטה מול העכברים האלו? את התפילין של יד אנו קושרים כנגד הלב, כי הם מלמדים אותנו כי אדם הוא לא חתול. מותר האדם מהבהמה הוא בכך שיש לו את היכולת של "מוח שליט על הלב". לכן חתול הולך על ארבע, כי אצלו הלב באותו מפלס עם המוח, ללא שליטה עצמית על הלב; ואילו האדם הולך על שתיים, והמוח נמצא מעל הלב, כי יש לנו את היכולת לשלוט על עצמנו ולרסן כל פיתוי, כל עכבר, כל ניסיון. יש לנו יכולת שליטה עצמית מלאה, ואנו רק צריכים להחליט ולהפעיל אותה. זה המסר של תפילין של יד: לקשור ולרסן את תאוות הלב, ולזכור שלא משנה כמה התאווה שבלב חזקה – תמיד יש למוח את היכולת לרסן אותה ולהתאפק (ע"פ כוונת התפילין בסידור, וכן תניא פרק יב). מאיזה גיל האדם מקבל יכולת שליטה עצמית מלאה? מעניין לגלות, שהגיל הוא בר מצווה. עד לגיל שלוש עשרה, אלוקים לא סמך עליך, שתוכל לרסן את היצרים שלך בצורה מלאה, ולכן לא הפקיד בידיך את המצוות. בר מצוה פירושה שהקב"ה יכול לצוות אותך משהו, ואתה מסוגל לעמוד בו, גם אם כל מיני עכברים ויצרים מסתובבים ומנסים לפתות אותך שלא לעשות זאת.