מסופר על אחד מגדולי החכמים בדור החורבן, הלוא הוא רבי יהושע בן חנניה, תלמידו של רבי יוחנן בן זכאי. רבי יהושע העיד על עצמו שמעולם לא ניצח אותו אדם בויכוח, חוץ משלושה אנשים בלבד (!). רבי יהושע היה האדם, שכאשר בת־קול משמים התערבה בפסקי ההלכה של חכמים, הוא עמד על רגליו ואמר שהתורה "לא בשמים היא". והקב"ה קיבל את דבריו. והנה, כאשר רבי יוחנן בן זכאי משבח את רבי יהושע (אבות ב, ט), הוא בוחר לומר שתי מילים: "אשרי יולדתו". במקום לדבר על רבי יהושע עצמו, הוא מזכיר דווקא את אמו. מדוע? מסופר שכאשר רבי יהושע היה תינוק, אמו הייתה מביאה את העריסה לבית המדרש כדי שישמע את קול התורה ויספוג את הקדושה שלה. אני מניח שהיא קיבלה גערות מהגבאים, ואולי היו עוד כמה חכמים שאמרו לה: מה כבר התינוק מבין? בשביל מה את מביאה אותו לבית המדרש? אולם האמא הייתה עקשנית. היא הבינה שחינוך יהודי מתחיל מגיל אפס. ואכן, התינוק גדל וברבות הימים הפך לחכם הדגול רבי יהושע. אומר רבי יוחנן בן זכאי: אתם יודעים איך רבי יהושע הפך להיות רבי יהושע? התשובה בשתי מילים: "אשרי יולדתו". הכול בזכות אמו, שהבינה כי חינוך יהודי מתחיל מגיל אפס.