שנים רבות חיכו ההורים לילד. כמה התפללו, כמה ציפו, כמה עשו כל מה שיכלו, ובלבד שיזכו לחבוק ילד משלהם. השנים חלפו, והתינוק הנכסף עוד לא הגיע. להורים קראו רבי אליעזר ושרה. ביתם היה תמיד מלא באורחים. כל אורח שנקלע לעיירה, ידע איפה הוא יכול לשהות – בבית של אליעזר ושרה. שבת אחת הם יושבים יחד עם עשרות אורחים, נהנים ממטעמי השבת, מזמרים זמירות ומדברים דברי תורה. תחושה של "עונג שבת" ממלאת את החדר. והנה, באמצע הסעודה, דפיקות בדלת. ר' אליעזר ניגש לפתוח, ולהפתעתו ניצב בפתח אדם לא מוכר. ניכר שהוא הגיע ממש עכשיו מחוץ לעיר. משמע האיש חילל שבת. שאר האורחים היו מזועזעים מחוצפתו של האורח ומחילול השבת בפרהסיא. אולם המארח לא התייחס לעניין, וקיבל את האיש במאור פנים. "ברוכים הבאים ושבת שלום, אתה מוזמן להצטרף לסעודה". הוא העניק לאורח את ההרגשה הטובה בעולם. כיבד אותו בכל מטעמי השבת, השתדל לדון לכף זכות וגילה כלפיו אהבה וחיבה. האורחים לא הבינו את יחסו של המארח אל האורח. הם התלוננו בפניו איזה ערך יש ליהודי אם אינו שומר מצוות ומחלל שבת. בשלב מסוים, רבי אליעזר נכנס לחדר צדדי ופרץ בבכי. כאב לו היחס שלהם לאותו יהודי. הוא ידע את האמת, שיש לאהוב כל יהודי בלי תנאים. שהרי יהודי בכל מצב נשאר יהודי. גם אם אינו שומר מצוות, אינו מאמין ואינו שומר שבת, בתוכו נמצאת נשמה טהורה, יש לו לב יהודי. אחרי שבת, קרא האורח לרבי אליעזר הצידה. הוא התגלה בפניו וסיפר: דע לך, כי אני הוא אליהו הנביא. נשלחתי משמים לנסות אותך האם תהיה מוכן לקבל באהבה כל יהודי, גם יהודי כמוני. עמדת בניסיון בהצלחה, ובזכות זה תזכו אתה ורעייתך להוליד בן שיפיץ אהבת ישראל ויגלה אור חדש בעולם. וסיים אליהו הנביא: כאשר בנך יגדל, אמור לו שלא לפחד מאף אחד, רק מה' אחד. כעבור שנה, בתאריך ח"י באלול שנת תנ"ח (1698), נולד בן לרבי אליעזר ושרה, ונקרא שמו בישראל "ישראל". תקופה קצרה לאחר מכן נפטרה אמו, שרה. ועכשיו, בגיל חמש, אביו עומד לעזוב את העולם. הוא קורא לבנו, ישראל, ונפרד ממנו עם שני משפטים: האחד, אהוב כל יהודי בלי שום תנאים; והשני, אל תפחד מאף אחד, רק מה' אחד. האבא עצם את עיניו, לנצח. ישראל הקטן נשאר יתום מכל הצדדים. הוא גדל ועמו שני משפטים: אהוב כל יהודי בלי שום תנאים, ואל תפחד מאף אחד רק מה' אחד. בתאריך ח"י באלול שנת תצ"ד (1734), ביום הולדתו ה־36, התגלה רבי ישראל לעם ישראל ונודע בתור "הבעל שם טוב". הבעל שם טוב יסד את תנועת החסידות עם שני עקרונות יסוד. אתם מנחשים נכון, מדובר באותם עקרונות שקיבל בצוואה מאביו: לאהוב כל יהודי בלי שום תנאים, ולא לפחד מאף אחד רק מה' אחד.