הוא שותה ואני שותה...

מספרים על נסיך שנסע לעיר רחוקה, ועם הזמן הפך להיות עבריין. מן הסתם הוא גידל שערות ארוכות, הלך עם ג'ינס קרוע, הסתובב במקומות מפוקפקים וכן על זה הדרך. התרגל האיש לחיות עם העבריינים, ושכח לגמרי את עובדת היותו נסיך. יום אחד קיבל מברק, שהמלך עומד לבוא לביקור. לפתע הבזיק בו הזיכרון: אני נסיך! אני לא עבריין! אבא שלי, המלך, עומד להגיע אליי! זה ממש "וואו"! התחשק לו לרקוד מרוב שמחה. אבל אם ירקוד סתם כך באמצע היום, כולם יצחקו עליו. יחשבו שדעתו השתבשה. עלה לו רעיון: הוא ארגן מסיבה לכל החבר'ה. היה שם אלכוהול משובח, לא פחות מ"בלו לייבל" ו"שיבס" שהתיישן 36 שנה. מסכי לדים צבעוניים וענקים. מכונת עשן. די.ג'יי. שעשה שמח והמון בלגן. תאורת מסיבות. אוכל טוב. וכמובן, רחבת ריקודים. כל החבר'ה הגיעו למסיבה. כטוב ליבם ביין, פרצו כולם בריקוד צוהל. גם הנסיך רקד איתם. לצופה מבחוץ היה נראה, כאילו כולם רוקדים באותו מעגל. אותו ריקוד. אבל האמת הייתה אחרת. הם רקדו בגלל האלכוהול, התאורה והמוזיקה הרועשת. הוא רקד בגלל סיבה אחרת לגמרי: בגלל שהוא נסיך, ואבא שלו המלך עומד לבקר אותו!