מדובר בשניים מתלמידיו של המגיד ממעזריטש, האחים רבי פינחס ורבי שמואל הורביץ. הם ניגשו אל המגיד עם קטע הגמרא, ושאלו את אותה שאלה: האומנם?! איך אפשר לקבל את הרעה בשמחה? המגיד לא השיב. לעיתים, במקום לענות בעצמו על שאלות, היה שולח את השואלים אל פלוני אלמוני, כדי שילמדו מדרכיו וכך יקבלו את התשובה. גם במקרה הזה, אמר לתלמידיו: את התשובה תקבלו אצל תלמידי החביב רבי זושא. יצאו האחים למסע אל רבי זושא. כשהגיעו לעיירה, הפנו אותם התושבים אל צריף רעוע. עד היום אי אפשר לדעת מה זה היה: אם בית, או צריף, או אוהל, או אולי שילוב של הכול ביחד... מן הסתם מטריה לא הייתה מזיקה בבית הזה... האחים הגיעו למקום, ונדהמו למראה עיניהם. כמעט אין רהיטים. הילדים עם בגדים קרועים ורעב שזועק מהעיניים. ועוד לא דיברנו על הבעיות הרפואיות, שהשם ישמור ויציל. למרבה ההפתעה, דווקא רבי זושא עצמו קורן משמחה ופניו מאירות. משל היה ביתו ארמון מפואר, הילדים לבושים בגדי מלכים, ושפע של אוכל ממלא את המקום. שאל אותם רבי זושא: לשם מה הגעתם עד אליי? השיבו: המגיד ממעזריטש שלח אותנו אליך כדי שתסביר איך אפשר לקבל ייסורים בשמחה. הם ציפו לשמוע מרבי זושא הסבר מלומד, אולי רעיון כלשהו מתורת הקבלה. אבל רבי זושא לא השיב שום תשובה, ולמרות זאת האחים הרגישו שלא יכולה להיות תשובה טובה יותר. אמר רבי זושא: אני?! ייסורים?! אינני מבין למה נשלחתם אליי. והלוא מעולם לא סבלתי ייסורים!... שמעו האחים את דבריו, הסתכלו שוב בדלות הנוראה שיש בבית, וחזרו בחזרה לביתם. הם הרגישו שלא יכולה להיות תשובה טובה יותר מזו...