ב"ה
על פי ליקוטי שיחות חלק טו שיחה ג לפרשת חיי שרה מדוע השמיט רש"י קטעים מהמדרש ? • כיצד ידע יצחק שרבקה מתאימה עבורו • ומה יופיע בעמוד השער של עיתון ה'ניו יורק טיימס' בתאריך 1/1/2100?
פתיחה
אין בכל התורה כולה תיאור מפורט ודקדקני של אירוע שהתרחש בעבר, כמו התיאור המופיע בפרשת השבוע.
שלוש פעמים חוזרת התורה, שוב ושוב, ומספרת את הדרך המופלאת בה בחר אליעזר עבד אברהם את רבקה בת בתואל, לאשה ליצחק.
פרק שלם, 67 פסוקים, מספרים בפרוטרוט את המחשבות שקיננו באליעזר, את חששותיו ואת תפילתו לה' שיכוון את דרכו אל נכון, כיצד לבחור את האשה המושלמת לבנו חביבו של האדון אברה. - "ויאמר ה' אלקי אדני אברהם הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדני אברהם. הנה אנכי נצב על עין המים ובנות אנשי העיר יצאת לשאב מים. והיה הנער אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אתה הכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדני".
שוב חוזר הפסוק ומספר בשעת מעשה – כיצד מבקש אליעזר מרבקה לשתות מים, וכיצד רבקה מציע באלגנטיות להשקות גם את הגמלים, וכך גם לכבד את אליעזר, ומאידך, להימנע בחכמה משתיית מים, בהם נגע איש זר.
בפעם השלישית, חוזר אליעזר ומספר לבתואל וללבן מדוע רבקה היא האישה המיועדת לבן אדונו, ושוב, חוזר ומספר את בקשתו לה', וכיצד התמלאה בקשתו באופן כה מהיר.
נדלג לפסוק האחרון של הפרק, הפסוק המסיים את נושא שידוכי יצחק ורבקה, ומהווה 'הפי הנד' לסיפור כולו.
בואו נקרא את הפסוק מבפנים
ר' איסר קרא בבקשה את הפסוק (חיי שרה, כד, סז):
וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ.יצחק מביא את רבקה אשתו לביתו. שם היא נכנסת כביכול למשבצת של שרה, וממשיכה את פעולותיה הטובות בעולם, ומביא תנחומים ליצחק על מות אמו.
בואו נראה את דברי רש"י
ר' זונדל קרא בבקשה את רש"י:
"האהלה שרה אמו" - ויביאה האהלה והרי היא שרה אמו. כלומר ונעשית דוגמת שרה אמו שכל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מע"ש לערב שבת וברכה מצויה בעיסה וענן קשור על האהל ומשמתה פסקו וכשבאת רבקה חזרו (ב"ר)מה רש"י רוצה?
[לשמוע את הקהל]
רש"י מספר לנו על המשמעות העמוקה יותר כניסתה של רבקה לאוהל שרה. היא לא החליפה את מקומה, אלא היא היתה שרה. הניסים, הצדקנות, הקדושה שהיו בבית שרה ופסקו במיתתה, שבו והופיעו שוב עם בואה של רבקה.
שאלה
סוד קטן:
רש"י כמעט ולא מחדש דבר מעצמו. רוב רובם של פירושי הרש"י מלוקטים מגמרות וממדרשים שונים.
כך גם בקטע הרש"י שלפנינו, בו הוא מספר על שלושת הניסים שקרו באהל רבקה [נר שבועי, ברכה בעיסה וענן קשור] מקורו במדרש בראשית רבה לפרשת השבוע.
חבל שאין בפניכם את המקור פתוח, אבל אני אספר לכם מה כתוב שם:
ארבעה דברים מיוחדים התרחשו באוהל רבקה
- נר דולק מערב שבת לערב שבת
- הברכה מצויה בעיסה
- ענן קשור על האוהל
- ודלתות האוהל פתוחות לרווחה. כן! רש"י החליט לוותר על הפרט הרביעי, ולכתוב שלושה פרטים בלבד.
למה? מה הרעיון המסתתר מאחורי השינוי הזה?
תשובה
קריאה מדוקדקת של הפסוק יכולה לשפוך אור על החיתוך המכוון של דברי המדרש.
הפסוק הרי בא לתאר את כניסתה של רבקה לאוהל שרה, ומשכך, היה די במילים " וַיְבִאֶהָ יִצְחָק - וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ.
המילים " הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ" מיותרות, ולכאורה לא מוסיפות דבר.
מכח ייתור זה מבין רש"י כי מילים אלו באו להדגיש את בחירתה של יצחק ברבקה, ואת ההוכחות המוחצות שאיששו ביצחק את המחשבה שאכן היא ראויה להיכנס לנעליה של שרה – "האוהלה שרה אמו".
את ההוכחות מחלק רש"י לשלוש, בהתאם למילות הפסוק
"האוהלה" - נס שקשור לאוהל, והוא הענן הקשור על האוהל. רק בפרשה שעברה למדנו "וירא את המקום מרחוק" – שהיה הענן קשור על ההר, וכך גם כאן: "האוהלה" – ענן קשור על האוהל, ומבליט את מקומו.
"שרה" – נס שקשור למהותה של שרה, ברכה מצויה בעיסה. גם דבר זה נלמד מהפרשה הקודמת, שם מטיל אברהם על שרה את מלאכת האפיה ולישת הבצק.
"אמו" – נס שקשור למהותה של אם יהודיה, והוא כמובן, הדבר שמסמל יותר את האם היהודיה – הדלקת נרות שבת.
הוראה
יצחק אבינו ראה את הנהגותיה של רבקה, את הענן הקשור על האוהל, את הברכה בעיסה, ואת הנרות שדלקו ברציפות במשך כל השבוע, והבין מכך שאכן היא ראויה למלא את מקומה של שרה אמו.
אם נתבונן רגע, נגלה שאם כן רבקה אימנו הדליקה נרות שבת עוד קודם שהתחתנה ליצחק. הדלקת הנרות שלה היתה אחת הסיבות לכך שיצחק השתכנע סופית כי היא ראויה להיות אשתו.
מרבקה אנו למדים את גודל הזכות בכך שכל ילדה יהודיה מגיל חינוך תדליק נרות בכל ערב שבת וערב יום טוב, ובזכות הדלקת הנרות, נזכה בקרוב לנרות של ציון.
סיפור
באמצע שנות ה-90 עלה רעיון מהפכני במוחו של יהודי, הרעיון היה כזה- מה קורה אם עיתון ה"ניו יורק טיימס" שנחשב לעיתון המשפיע והמפורסם ביותר בכל הזמנים, היה מפרסם מדי ערב שבת לוח זמני הדלקת נרות שבת.
תחשבו על הגאווה והמודעות היהודית שתיווצר בעקבות פירסום שבועי זה של השבת הקדושה כל כך לעם היהודי.
התאמץ האיש מאוד ולבסוף מצא יהודי עשיר ונדיב שהתמכר לרעיון וקנה אותו תמורת תשלום "סמלי" של כמעט 2,000 $ מדי שבוע.
וכך במשך חמש שנים מדי יום שישי ראו היהודים ברחבי העולם את המודעה הבאה:
נשים יהודיות- זמן הדלקת נרות ביום שישי הזה הוא בשעה".
לבסוף, אותו יהודי עשיר נאלץ לקצץ במימון בכמה מהפרוייקטים שלו. וביוני 1999 הופסק פרסום זמני השבת.
היה זה ב1 לינואר 2000 כאשר הניו יורק טיימס פירסם את מהדורת המילניום שלו. זו היתה מהדורה מיוחדת וחגיגית שנפרשה על גבי שלושת העמודים הראשיים.
בעמוד הראשון שיחזרו את החדשות שהיו ב 1 לינואר 1900 בעמוד השני הופיעו החדשות האקטואליות לאותו היום- 1 לינואר 2000 ובעמוד הראשי השלישי פורסמו תחזיות ל1 בינואר 2100 (כלומר מאה שנים קדימה).
בעמוד בדיוני זה נכללו נושאים כגון: "ברוכים הבאים למדינה ה51 – קובה!" או האם לרובוטים מותר להצביע בבחירות?! וכן הלאה..
ובנוסף לכתבות המרתקות באותו עמוד בדיוני לשנת 2100 הוכנסה שוב המודעה בתחתית העמוד המיידעת נשים יהודיות על זמני הדלקת נרות שבת. כך סתם, בלי שאף אחד שילם בעבורה או הזמין אותה.
המו"ל של הניו יורק טיימס, שאינו קשור ליהדות, נשאל לגבי זה, והתשובה שלו היתה מדהימה ומדויקת להפליא והיא נוגעת לנצחיות של העם היהודי ולעוצמה של מנהג שכמנהגו נוהג מדורי דורות. וכך הוא אמר:
"אנחנו לא יודעים מה יקרה בשנת 2100. זה בלתי אפשרי לנבא את העתיד. אבל דבר אחד אנחנו יכולים להיות בטוחים בהחלט והוא - שבשנת 2100 נשים יהודיות ידליקו נרות שבת!