שיעורש"י: העולם כפרוזדור ('ולא יכלה ארץ מגוריהם' – וישלח, לו, ז)

ב"ה

על פי ליקוטי שיחות חלק י, שיחה א לפרשת וישלח. פרטים רבים המופיעים בשיחה הושמטו כאן. מומלץ לעיין במקור הדברים קודם השיעור.

למה העדיף עשיו לעזוב את ארץ ישראל ? • מדוע עזיבתו של עשיו לאדום אינה מוכרת כגלות • ומדוע היה ביתו של המגיד ממעזריטש כה מוזנח?

פתיחה

מסעות רבות חווה עשיו במהלך חייו. תחילה נולד בארץ ישראל, לאחר מכן עבר לגור בשעיר, היא אדום. לאחר מכן שוב חזר לארץ ישראל וגר בסמיכות לאביו יצחק. לאחר פטירת יצחק, שוב מספר הפסוק כי נוטל עשיו את מקל הנדודים, ועושה את הדרך מזרחה לאדום.

נתמקד ביום במסעו האחרון, לאחר מות יצחק, מארץ ישראל לשעיר, שם הוא מקים את ממלכת אדום.

ר' איסר קרא בבקשה את הפסוקים (וישלח, לו, ו-ח):

ו וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת-נָשָׁיו וְאֶת-בָּנָיו וְאֶת-בְּנֹתָיו, וְאֶת-כָּל-נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ, וְאֶת-מִקְנֵהוּ וְאֶת-כָּל-בְּהֶמְתּוֹ וְאֵת כָּל-קִנְיָנוֹ, אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַיֵּלֶךְ אֶל-אֶרֶץ, מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו. ז. כִּי-הָיָה רְכוּשָׁם רָב, מִשֶּׁבֶת יַחְדָּו; וְלֹא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם, לָשֵׂאת אֹתָם--מִפְּנֵי, מִקְנֵיהֶם. ז. וַיֵּשֶׁב עֵשָׂו בְּהַר שֵׂעִיר, עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם.

ארץ ישראל היתה דלה מידי מכדי להאכיל את כמויות הצאן והבקר האדירות שהיו ברשותם של עשיו ויעקב. לא נותרה ברירה איפוא, אלא להתפצל. עשיו נוטל יוזמה ונודד לאדום.

ברש"י מביא כמה הסברים אפשריים למה עזב עשיו את ארץ ישראל.

ר' זונדל קרא בבקשה את רש"י:

'ולא יכלה ארץ מגוריהם' - להספיק מרעה לבהמות שלהם. ומדרש אגדה: (פסוק ו) 'מפני יעקב אחיו', מפני שטר חוב של גזירת (טו יג) כי גר יהיה זרעך, המוטל על זרעו של יצחק, אמר אלך לי מכאן , אין לי חלק לא במתנה שנתנה לו הארץ הזאת, ולא בפירעון השטר. ומפני הבושה, שמכר בכורתו.

מה רש"י רוצה?

[לשמוע את הקהל]

רש"י מביא לנו שלושה הסברים שונים לשאלה שהצגנו – למה עשיו עזב את ארץ ישראל: 1. החוסר בתבואה. 2. הקב"ה הבטיח את ארץ ישראל לזרעו של יצחק בתנאי שיהיו לפני כן בגלות. עשיו לא מעוניין לרדת למצרים, ולכן מעדיף לוותר על ארץ ישראל, ולגור באדום. 3. עשיו התבייש ממעשהו השטותי שמכר את בכורתו ליעקב.

שאלה

בדרשה היום נשתדל להיות ממוקדים ותמציתיים מאוד. במקור, בלקוטי שיחות, יש שאלות רבות בשיחה, אבל אנו ממש ניגע בקצה המזלג.

למה רש"י צריך לחפש הסברים נוספים לעזיבת עשיו את הארץ, הרי הדבר מפורש בפסוק "כי היה רכושם רב"? אין מספיק מקום בארץ לכל הרכוש הרב. הרי המילים ברורות ומפורשות, אין צורך בהסברים אחרים!

תשובה

הפסוק אכן מסביר לנו למה היה צורך בעזיבה של אחד האחים, אבל הוא לא מסביר מדוע דווקא עשיו הוא זה שעשה זאת.

רש"י בכל אחד מפירושיו בא להסביר למה דווקא עשיו נאלץ לנטוש את ארץ ישראל. וכך הסבר הדברים:

לפירוש הראשון: לא היה מספיק מקום למרעה כפול בארץ. אנו יודעים שיעקב היה במקצועו רועה צאן. במהלך שנותיו בחרן הוא אגר כמויות עצומות של צאן ובקר, ומזה הוא חי. עשיו לעומתו היה איש יודע ציד, איש שדה. היו לו אופציות נוספות לפרנסה. ולכן בכל מה שקשור למרעה – ליעקב יש קדימה על עשיו, ולכן נאלץ עשיו לעזוב.

לפירוש השני: עשיו לא רצה להיות בגלות, ולכן עזב מיוזמתו, ובכך ויתר על ארץ ישראל.

גם לפירוש השלישי עשיו עזב את האזור מיוזמתו.

הוראה

בין השיטין מסתתר דבר פלא:

על פי האמור בפירוש השני - התנה הקב"ה את נתינת ארץ ישראל בירידה קודם לגלות, ועשיו שלא רצה לרדת לגלות, נאלץ לוותר על חלקו בארץ.

ולכאורה הרי עשיו עצמו גלה לאדום, ומדוע לא ייחשב זאת כגלות, ובכך ישמור על זכותו בארץ?

אלא: עשיו לא "גר" בארץ אדום, הוא "ישב" שם. הוא השתקע, התבסס, ולא חי חיי גירות ארעיים.

שלימות ההבטחה בנתינת ארץ ישראל לעם ישראל יתקיים בימות המשיח. עד אז עלינו לחיות כ'גרים' בגלות, על מנת שנזכה לקבל את ארץ ישראל השלימה. גרות משמעה שהדברים הגשמיים, העולם הזה, על כל מרכיביו הינם זרים לנו ומנוכרים לנו. אל לו לאדם להשקיע את כוחותיו ורצונותיו בביסוס מעמדו הכלכלי ורצונותיו האישיים, אלא עליו להשקיע את מרצו בלימוד התורה, קיום המצוות ובהתעלות רוחנית בעבודת ה'.

סיפור

בין האורחים שבאו אל הבעל-שם-טוב היה יהודי כפרי שגר באחד הישובים ליד העיר מעזריטש. כשבא האורח להפרד מרבו ביקש ממנו הבעל-שם-טוב שיעבור דרך העיר מעזריטש ולמסור דרישת שלום ממנו לתלמידו האהוב, רבי דובער.

כשהגיע למעוריטש היה בטוח כי יוכל בנקל למצוא את ביתו של הרב המפורסם, תלמיד הבעש"ט. אך מה רבה היתה הפתעתו כשרבים לא הכירו את הצדיק ולא ידעו היכן הוא גר. רק לאחר מאמצים רבים, כשהגיע כבר כמעט לקצה העיירה, נזכר אחד התושבים כי ישנו כאן איש בשם 'בער' המלמד את הפעוטות תורה בביתו, אולי זה האיש אליו נשלח.

כך נקלע לאחת הסמטאות ומצא את עצמו מול ביתו של המלמד, בית קטן, ישן ורעוע. במבט חיצוני קשה היה להאמין שאנשים גרים בו. רוב שמשות החלונות היו שבורות והעניות ממש זעקה מקירות הבית. רק לאחר שנפתחה בפניו הדלת ולמולו עמד יהודי בעל זקן עבות והדרת פנים הבין כי מצא את האיש אשר חיפש.

עד שרבי דובער סיים את שיעורו המתין האורח בפינת החדר והסתכל סביבו. המראה זעזע אותו עוד יותר. הרב הצדיק ישב על בול עץ והתלמידים הצטופפו על הקרשים שלפניו. הוא נזכר כי בדרך פגש באחד ממכיריו שהיה גם חוא מחסידי הבעש"ט והלה סיפר לו כי כבר כמה קהילות הציעו לרבי דובער את כסא הרבנות בעירם והוא השיב את פניהם ריקם והמשיך ללמד ללא קבלת שכר. משגמר הרב את שיעורו לא יכול האורח להתאפק ושאלו :

אני רחוק מלהיות עשיר, ופרנסתי בדוחק, אבל אם תבואו לביתי תמצאו שם, ברוך-השם, כסא וספסל מטות וכלים נאים. איך אפשר לחיות בתנאים כאלה, ובפרט שהכל בכוונה תחילה?

ענה לו הרב בדרך שאלה; כשאתה נוסע בדרך האם גם אז אתה לוקח עמך כלים נאים מהבית ודואג לאותם תנאים כמו בביתך?

השיב האורח בתמימות: בדרך זה אחרת, מוותרים על כל התענוגות, אין מקפידים לישון על מיטה משובחת או לאכול בכלים נאים ומסתפקים בתנאים המינימליים ביותר. אמר לו הרב המגיד : דע לך כי כל חיינו בעולם הוה הם רק פרוזדור ודרך לימות המשיח והעולם הבא. כל עניני העולם הגשמי, צורכי הגוף - האכילה והמגורים - הינם ארעיים בלבד. תפקידנו הוא להרבות ולהתחזק בענינים רוחניים, לימוד התורה וקיום מצוותיה, שהם אלו המהוים את ההכנה והכשרת הדרך לימים שיבואו, ימות המשיח והעולם הבא.