שיעורש"י: יהודה, תמר ומשל האופניים ('עולה תמנתה' – וישב, לח, יג)

ב"ה

על פי ליקוטי שיחות חלק י, שיחה ב לפרשת וישב. פרטים רבים המופיעים בשיחה הושמטו כאן. מומלץ לעיין במקור הדברים קודם השיעור. מדוע התחמק יהודה מתשובה לתמר? • מה הקשר בין פרשת וישב לחנוכה • ומה השיב הרבי לשאלת הסטודנט: רבי, האם אני יהודי טוב?

פתיחה

אמר רבי שמעון בר יוחאי: נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש, ואל ילבין פני חבירו ברבים!

את המקור לאמירה הנפלאה הזו מוצא רשב"י בפרשת השבוע, במעשיה של תמר, אשת יהודה.

ער, בנו הבכור של יהודה, היה נשוי לתמר, ביתו של שם, ובעקבות חטאיו, המית ה' את ער.

לאחר פטירתו, נשא אונן אחיו את גיסתו תמר לאישה. אך גם הוא הלך בדרך לא ראויה – וגם אותו המית ה'.

לאחר פטירת אונן, אומר יהודה לתמר כלתו: תחזרי לבית אביך, ובעזרת ה', כשיגדל שלה, בני השלישי, הוא יישא אותך לאשה.

תמר שומעת בקול יהודה, וחוזרת לבית אביה. שם היא ממתינה לשווא לנישואיה עם שלה.

דיבורים לחוד ומעשים לחוד, וכשתמר מבינה שיהודה חושש מלחתן את בנו הקטן איתה, היא עושה מעשה קיצוני, היא ממתינה ליהודה בכניסה ליישוב תמנה, שם היא מחפשת דרך להעמיד צאצאים ישירים מיהודה.

ר' איסר קרא בבקשה את הפסוקים (וישב, לח, יב-יד):

יב. וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים, וַתָּמָת, בַּת-שׁוּעַ אֵשֶׁת-יְהוּדָה; וַיִּנָּחֶם יְהוּדָה, וַיַּעַל עַל-גֹּזְזֵי צֹאנוֹ הוּא וְחִירָה רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי—תִּמְנָתָה. יג. וַיֻּגַּד לְתָמָר, לֵאמֹר: הִנֵּה חָמִיךְ עֹלֶה תִמְנָתָה, לָגֹז צֹאנוֹ. יד. וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ, וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף, וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם, אֲשֶׁר עַל-דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה: כִּי רָאֲתָה, כִּי-גָדַל שֵׁלָה, וְהִוא, לֹא-נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה.

היא מקבלת עדכון שיהודה בדרך לגזוז צאנו, והיא ממתינה בסבלנות, כשפניה מוסתרות, לבואו של יהודה.

שימו לב בפסוק י"ג, למיקום הגיאוגרפי של תמנה – "עולה תמנתה", תמנה יושבת על הר, ויש צורך לעלות אליה.

ר' זונדל קרא בבקשה את רש"י (פסוק י"ג):

עולה תמנתה – "ובשמשון הוא אומר וירד שמשון תמנתה. בשפוע ההר היתה יושבת, עולין לה מכאן ויורדין לה מכאן".

מה רש"י רוצה?

[לשמוע את הקהל]

רש"י מצטט פסוק מספר שופטים, שם משמע שתמנה היתה בעמק, והיה צורך לרדת אליה – "וירד שמשון תמנתה", והסברו של רש"י לסתירה הוא שתמנה היתה בשיפוע ההר, יהודה הגיע מלמטה, מתחתית ההר וטיפס לתמנה, ואילו שמשון הגיע מלמעלה, מראש ההר, וירד עד תמנה.

שאלה

נציץ רגע שוב בפסוק י"ב, ונגלה שגם משם אפשר להסיק שתמנה היתה על ההר, ויש צורך לעלות אליה. הנה המילים: " ויעל .. תמנתה"!

מדוע אם כן מקשה רש"י את קושייתו רק בפסוק י"ג, ולא בפסוק י"ב?

תשובה

בגמרא מופיעים כמה פירושים למילים "עולה תמנתה", ומהם: יהודה נתעלה באופן אישי בזכות הליכתו לתמנה. כידוע שמהריון זה נולדו פרץ וזרח, פרץ הינו אבי שושלת דוד המלך [כנאמר: על יד איש בן פרצי], ומזרעו גם עתיד לקום מלך המשיח. כך שניתן היה לפרש את המילים "ויעל תמנתה" כמטאפורה, כרמז לעלייה רוחנית שנתווספה ליהודה ולעם ישראל כולו, בזכות המפגש בין יהודה לתמר, ואין כל הכרח לומר שמיקומה הגיאוגרפי של תמנה היה בהר.

אולם, כאשר הפסוק שב ומדגיש [בפסוק יג] "עולה תמנתה", כבר לא ניתן להישאר עם הפירוש הרעיוני, הרוחני בלבד, אלא מוכרחים לומר שהדברים אמורים גם בפשוטו של מקרא, שהעיר תמנה אכן הייתה בנויה על צלע ההר, ויש צורך בטיפוס, על מנת להגיע אליה.

ולכן, רק כאשר הפסוק חוזר ומדגיש את העליה לתמנה, נאלץ רש"י להתייחס לסתירה מן הפסוק בספר שופטים, שם משמע שתמנה היתה בעמק, ולא בהר.

הוראה

בחסידות מבואר כי עבודת ה' של כל יהודי צריכה להיות באופן של "מי יעלה בהר ה'". אדם המטפס בהר, אם יחליט לעמוד במקומו ולא להתקדם הלאה, ככל הנראה הוא ימעוד ויפול. אין אפשרות לעצור. מוכרחים להמשיך ולטפס עוד ועוד.

כך גם בעבודת ה': על מנת להבטיח שלא תהיה ירידה רוחנית בעבודת ה', יש צורך להמשיך ולהעלות ולטפס עוד ועוד בעבודת ה', ולא להסתפק במצב הרוחני כיום.

לרעיון זה רומז רש"י בדבריו כי תמנה "בשיפוע ההר היתה יושבת", יש שתי אפשרויות בלבד: או לעלות או לרדת. אין אפשרות לדרוך במקום אחד.

[אגב, זה גם הקשר בין פרשת וישב לחג החנוכה המתקרב – נרות חנוכה מסמלים לנו כי אף פעם אין להישאר באותו מקום, אלא תמיד יש צורך לעלות עוד ועוד, ולהדליק בכל ערב – מספר רב של נרות].

סיפור

קבוצה של סטודנטים לא דתיים היו פעם בשיחה אישית ביחידות עם הרבי מליובאוויטש. לאחר היחידות הם שאלו את הרבי: "רבי, האם אנחנו יהודים טובים?" הם כנראה ציפו לשמוע מהרבי את היחס לאנשים שעדיין לא מקפידים על חיים של תורה ומצוות ביום יום.

הרבי ענה להם: "בוודאי אתם מכירים את הסיפור של סולם יעקב אבינו. יש סולם שמלאכים יורדים מלמעלה למטה ומלאכים שעולים מלמטה למעלה. כל יהודי נמצא על סולם. אם ישנו יהודי שעומד על הסולם בשלב גבוה מאד אבל הוא לא מתקדם, הוא במצב פחות טוב ממי שנמצא בשלב הראשון, אבל מתקדם לשלב השני ושואף להמשיך ולהתקדם. ואז סיים הרבי ואמר להם את השאלה הזו כל יהודי צריך לשאול את עצמו כל יום "האם אני יהודי טוב? האם אני משקיע בקשר שלי עם הקב"ה? האם אני משתדל שהיום יהיה יותר טוב מאתמול וכבר היום מתכונן לכך שמחר יהיה עוד יותר טוב?"