שיעורש"י: באנו חושך לגרש! ('אשר יאמר לכם תעשו' – מקץ, מא, נה)

ב"ה

על פי ליקוטי שיחות חלק י, שיחה ב לפרשת מקץ

פרטים רבים המופיעים בשיחה הושמטו כאן. מומלץ לעיין במקור הדברים קודם השיעור. מה התנאי שהציב יוסף למבקשים לחם ? • מדוע לא הסכים פרעה להתערב בוויכוח שבין יוסף לעם? • ומה עושים כשנשיא ארה"ב מבקש להדליק 8 נרות, ביום רביעי של חנוכה?

פתיחה

שבע שנות השובע חולפות במהירות. הרעב מתחיל. החלום מגשים את עצמו, בדיוק רב, כפי שפתר יוסף לפרעה.

פרעה מגלה את חכמתו של יוסף, וכיצד דבריו מתגשמים אחד לאחד, וממנה אותו כאחראי על מחסני המזון והתבואה של מצרים.

המצריים מתכוננים לשנות הרעב, אך התבואה מרקיבה. הם פונים בבקשה אל יוסף שיכלכלם ברעב, אך יוסף מציב תנאי: מי שרוצה לאכול, צריך לעבור ברית מילה קודם לכן. ללא ברית, לא יקבלו מזון.

המצריים ההמומים מהבקשה, פונים ישירות לפרעה, אולי יוכל לסייע להם לחמוק מהמטלה הקשה. אך פרעה ניצב לצידו של יוסף ואומר: אשר יאמר לכם תעשו.

ר' איסר קרא בבקשה את הפסוקים (מקץ, מא, נה):

וַתִּרְעַב כָּל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיִּצְעַק הָעָם אֶל-פַּרְעֹה לַלָּחֶם; וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכָל-מִצְרַיִם לְכוּ אֶל-יוֹסֵף, אֲשֶׁר-יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ.

האומה המצרית מתחננת לאוכל, יוסף מקשיח עמדות, פרעה לא מסייע.

ר' זונדל קרא בבקשה את רש"י (פסוק נ"ה):

אשר יאמר לכם תעשו – פי' שהי' יוסף אומר להם שימולו. וכשבאו אצל פרעה ואומרים כך הוא אומר לנו. א"ל: למה לא צברתם בר, והלא הכריז לכם ששני הרעב באים? אמרו לו: אספנו הרבה והרקיבה. אמר להם: א"כ כל אשר יאמר לכם תעשו. הרי גזר על התבואה והרקיבה, מה אם יגזור עלינו ונמות?

מה רש"י רוצה?

[לשמוע את הקהל]

רש"י מספר לנו סיפור שלם שלא מופיע בפסוקים. המצריים פונים אל יוסף, יוסף מציב תנאי. עם התנאי הם פונים לפרעה שיבטל את התנאי המעיק, אך פרעה מגבה את יוסף, ונותן תוקף לדרישתו הבלתי מתפשרת של יוסף – ימולו, יקבלו; לא ימולו – לא יקבלו.

שאלה

הסיפור מדהים. דרישתו של יוסף מעוררת מחשבות רבות אודות הגאווה היהודית, אך מנין לרש"י כל הסיפור הזה.

בדרך כלל כאשר רש"י מוסיף נופך לסיפור מקראי, הוא מוצא לכך רמזים וציונים בפסוקים. אין מתפקידו של רש"י ללקט סיפורים יפים המפוזרים במדרשים, אלא הוא בא לפרש פשוטו של מקרא. אם רש"י ראה לנכון להביא את הסיפור המרתק הזה, מסתבר לו שהיו לו תימוכין בפשוטו של מקרא.

מה באמת היו ההוכחות המקראיות, עליהן הסתמך רש"י, בשעה שכתב את פירושו זה?

תשובה

כמה פסוקים קודם לכן, ממנה פרעה את יוסף כאחראי המזון בארץ מצרים. את המילים "אתה תהיה על ביתי, ועל פיך ישק כל עמי (פסוק מ'), מפרש רש"י: "ישק – יתזן, יתפרנס". ולכן מתעורר שאלה בפשוטו של מקרא: מדוע באו בני מצרים לפרעה לבקש אוכל, ולא ליוסף, שהיה אחראי על כך.

מכאן מוכיח רש"י שיש סיפור נוסף על האמור בתורה.

לכתחילה המצריים אכן באו אל יוסף, אך בעקבות דרישות לעריכת ברית מילה, פנו לחפש הגנה אצל פרעה המלך, שאולי הוא, כמלך, יתערב לטובתם ויבטל את דרישת יוסף.

העובדה שהמצריים פנו לפרעה ולא ליוסף מוכיחה שיש דברים בגו. שהרי יוסף הוא היה האחראי על המזון, ולכן רש"י רואה לנכון להביא את סיפור ברית המילה כחלק מפירושו לפשוטם של דברים.

הוראה

שבטי ישראל היו רועי צאן. על פי רוב רועה צאן הוא אדם המנותק מהוויות העולם הזה, אדם שחי רוב הזמן בהתבודדות, בינות לעצי היער, ולא מתחכך עם העוברים והשבים.

השבטים שחששו שאם יבואו במגע עם העולם הגשמי יפלו חלילה ממדרגתם הרוחנית, העדיפו לשמש כרועי צאן, להתנתק מעולם הזה הגשמי, וכך להתעלות מעלה מעלה במעלות רוחניות.

יוסף, לעומתם, היה מחובר עמוקות להוויות העולם הזה, כיהן בתפקיד חשוב בבית המלוכה המצרי, והיה בקשר תמידי עם אומות העולם.

למרות החיבור התמידי שהיה ליוסף עם העולם הזה, יוסף לא הושפע כלל מן העולם. יתירה מזו: הוא פעל להחדרת האמונה היהודית בעולם כולו, וזכה להכניס בבריתו של אברהם אבינו גויים רבים.

כולנו בני יוסף, ככתוב "נוהג כצאן יוסף". לכל אחד מאתנו יש את הכוחות לעמוד זקוף וגאה מול אומות העולם, להתגבר על האתגרים הרבים שמציב העולם הזה בפנינו, ויתירה מזו: בכל אחד מאתנו יש כוח להאיר את הסביבה כולה, ולקדש שם שמים ברבים, עד שהעולם כולו יואר באור תורה ומצוות.

סיפור

חנוכה תש"ם (1979) היה ציון דרך משמעותי בפרסום החג להמונים. אחרי אלפי שנים בהם נהגו ישראל להדליק את החנוכייה בצנעה על פתח הבית, עורר הרבי מלובאוויטש לצאת אל הרחוב ולהאיר אותו באור הנרות. באותה שנה העמידו לראשונה חנוכיית ענק במדשאות הפארק על יד הבית הלבן והנשיא ג'ימי קרטר בכבודו ובעצמו יצא להדליק את החנוכייה.

זה היה הלילה הרביעי של חנוכה. הנשיא הדליק את השמש ואחד מעוזריו היהודיים בירך את הברכות והדליק את ארבע הנרות. הקהל מחא כפיים והתזמורת החלה בשירת מעוז צור, אך אז התרחשה תקלה. הנשיא פנה אל השליח ר' אברמ'ל שם טוב, שיזם את הטקס ושאל למה הפסיקו את ההדלקה? מדוע רק ארבעה נרות דולקים ועוד ארבעה חשוכים? הרב שם טוב השיב, שכך היא המסורת.

אולם הנשיא התעקש: "זה לא מכובד שמנורת נשיא ארצות הברית של אמריקה, תהיה חשוכה בחציה. אני מבקש שתדליקו את כל הנרות". יודעי דבר הסבירו כי ההתעקשות של הנשיא נבעה גם ממצב רוחו הירוד באותם ימים. אלו היו ימי המשבר הדרמטי סביב "בני הערובה האמריקנים באיראן", בו סטודנטים איראנים צרו על השגרירות האמריקאית בטהרן והחזיקו 52 אנשי צוות כבני ערובה – ולכן הנשיא השתוקק אל האור ומצא סימן רע בחצי המנורה החשוך.

הרב שם טוב ניסה לשלוף ממוחו כל היתר אפשרי: זאת רק מנורה לפרסומי ניסא, כבר סיימו את ההדלקה הרשמית וכו' וכו' – נעתר לבקשת הנשיא, והדליק את כל שמונת הנרות.

למחרת, הוא קיבל את המסר הבא מהרבי: "ממך ציפיתי ליותר"...