דרשת הלכה: ניתל ויום אידיהן

ב"ה

יש לי חבר גוי, מותר לי לתת לו מתנה לכבוד חג המולד? ומה לגבי ה1 בינואר? מהו ניטל ומתי חוגגים אותו?

פתיחה

מספרים על רבי יהונתן אייבשיץ שנפגש עם הבישוף המקומי ושאל אותו הבישוף "מפני מה אתם היהודים חוגגים את כל חגיכם בסעודה כבר מהלילה ואילו חג הפורים אתם חוגגים בסעודה רק ביום"?

ענה לו רבי יהונתן בשאלה: "מפני מה אתם הגויים חוגגים את חגיכם ביום ואילו חג המולד אתם חוגגים בלילה"?

אלא, השיב הר"י, "יהודים חוגגים בלילה וגויים חוגגים ביום. חג הפורים הוא חג שעשה לנו גוי – המן – ולכן אנו חוגגים ביום. ואילו חג המולד בא לגויים מיהודי – אותו האיש ימ"ש – ולכן אתם הגויים חוגגים את חג המולד בלילה"..

רקע

בתקופה זו של סוף השנה האזרחית, ישנם כמה חגאות לא יהודיות: החגא הראשונה היא ליל 25 בדצמבר (דהיינו הערב והלילה של 24 בדצמבר עד חצות) וחגא זאת נקראת בשם 'כריסמס' שפירושו חג המולד, כי כך מוחזק אצלם שביום 25 בדצמבר נולד אותו האיש[1].

8 ימים לאחר מכן, יום 1 בינואר הוא תחילת השנה האזרחית החדשה וחוגגים את הלילה האחרון של השנה ליל 31 בדצמבר (ויום זה נקרא גם חג סילבסטר על שם איזה אפיפיור מהמאה הרביעית לספירה שלהם). יום זה גם נקרא בארצות שונות בשם חג הברית שהרי אותו האיש נולד ב25 לדצמבר ואם כן הברית שלו היא ביום 1 בינואר.

ליל זה של חג המולד נקרא בשם 'ניתל' ויש קוראים אותו בשם 'ניטל', וכמה טעמים לשם זה:

יש שכתבו שהכינוי הוא לאותו האיש יש"ו משום שלא רצו להזכיר את שמו, דשם רשעים ירקב כינו אותו ה'תלוי', כיון שנהרג ונתלה על העץ, ולא מוכרח שתלו אותו באותו לילה, אלא כך קראו ליש"ו הנוצרי. ואם כן שם 'ניתל' הוא מלשון 'תלוי' – יום החגא של אותו האיש שנתלה.

יש שרצו לפתור שהשם "ניטל" שרשו בלשון רומי (לאטינית) הוא 'נאטאל' שפירושו יום הולדת, כי לפי דעת הנוצרים ישו נולד ביום זה[2].

והרבי מבאר[3] שניטל הוא רמז ל'העדר', כלומר ליטול ולהחסיר. והוא על שם 'נאטאל – לידה או על שם התלוי.

בימים אלו מקובל בעולם הגויי, לעשות מסיבות גדולות ומקשטים את הבית בקישוטים המיוחדים ליום זה (עץ אשוח, נורות ירוקות לבנות אדומות, בגדי סנטה קלאוס), וכן מברכים אחד את השני ונותנים מתנות. כמו כן יש הנחות גדולות ומבצעים שונים בחנויות.

וכאן צריך לשים לב האם יש בהשתתפות במסיבות אלו וקנייה במבצעים של ימים אלו, משום איסור של אביזרייהו דעבודה זרה כי הרי מדובר בחגאות של גוים ונוצרים. וכן צריך לברר האם ומתי מותר לתת מתנה לכבוד הימים האלו, האם מותר לברך את הגויים לרגל השנה החדשה או שמא יש כאן הסכמה למועדים שנקבעו על פי עבודה זרה?

ותחילה יש להקדים מהות האיסור של משא ומתן בחגי הגויים.

איסור משא ומתן עם עובדי עבודה זרה

עובדי האלילים היו נוהגים לעשות חגאות לכבוד האליל שלהם וחגא זאת נקראת בלשון הגמרא[4] בשם איד (י צרויה) – 'יום אידיהן' (וזהו לשון גנאי לחגא שלהם) ופירוש איד הוא עבודת כוכבים על שם הפסוק בפרשת האזינו "כי קרוב יום אידם"[5].

וכבר משלושה ימים לפני החגא אסור בארץ ישראל לשאת ולתת עם הגוי (ובחוץ לארץ אסור רק ביום החגא עצמו[6]). וכך אומרת המשנה בתחילת מסכת עבודה זרה "לפני אידיהן של גוים שלושה ימים אסור לשאת ולתת עמהן, להשאילן ולשאול מהן, להלוותן וללוות מהן, לפרען ולפרע מהן[7].

וטעם האיסור הוא משום הרווחה, ומבאר רש"י[8], כאשר הגוי מרוויח במכירה הוא שמח שיש לו כסף, וכן אפילו אם מוציא כסף וקונה או לווה או משאיל, הוא גם כן שמח שיש לו ברווח את מה שהוא צריך, וכשיגיע יום החגא הוא ילך ויודה על כך לעבודה זרה שלו. ויוצא שהיהודי גורם לגוי להזכיר ולהודות לעבודה זרה ואסור ליהודי לגרום לגוי להזכיר את העבודה זרה וזה בכלל האיסור של "לא ישמע על פיך" (או משום "ושם אלוהים אחרים לא תזכירו"[9]). ומטעם זה מותר להלוות לגוי ברבית כי בהלוואה זו יש לגוי צער[10]..

כמו כן אסור ליהודי ללוות מהגוי או לשאול מהגוי ומבאר אביי[11] הטעם מחשש שהגוי יבוא אחר כך ויבקש להלוות ממנו או להשאיל ממנו משהו אחר, ויאמר לו הגוי, השאילני כשם שהשאלתי לך. ורבא אמר שמא הגוי יודה לעבודה זרה על שיש לו אפשרות שיהודי יזדקק לו[12].

כל זה היה בימיהם שהיו עובדים עבודה זרה, אבל במשך השנים הקילו בזה ונהגו לשאת ולתת עם הגוים. ומקשה התוס' "על מה סמכו העולם עכשיו לשאת ולתת ביום איד העובדי כוכבים עמהם"?

ומתרץ כמה תירוצים: א. חכמים התירו משום 'איבה' היינו שלא תהיה מריבה עם הגויים. ב. הגויים שבינינו כבר לא עובדים עבודה זרה, ואפילו אם חוגג את החג של עבודה זרה, מכל מקום אינו עובד אותה ואינו מודה לעבודה זרה. וכפי שמסופר בגמרא שרבא שלח מתנה לגוי ביום החג ואמר שיודע הוא בגוי הזה שאינו עובד עבודה זרה[13].

וכן כותב המאירי "אלא שבזמנים אלו אין שום אדם נזהר בדברים אלו כלל, אף ביום אידם, לא גאון ולא רב ולא חכם ולא תלמיד ולא חסיד ולא מתחסד". ושני טעמים להיתר זה: א. "מפני שאין עכשיו מקריבין לפני עבודה זרה ואין כאן מכשול", ועוד כותב המאירי "ומתוך כך עיקר הדברים נראה שדברים אלו כולם לא נאמרו אלא על עובדי האלילים וצורותיהם וצלמיהם, אבל בזמנים הללו הכל מותר". ב. "ויש באים בהתרה משום איבה".  

גדרם של גוים ונוצרים בימינו

והנה, בימינו אין בינינו עבודה זרה ממש (למעט בהודו) אבל בעניין הנצרות פוסק הרמב"ם שהיא בכלל עבודה זרה וכך כותב הרמב"ם[14] "הנוצרים עובדי עבודה זרה הן..לפיכך אסור לשאת ולתת עמהן" שלושה ימים "וכן נוהגין עמהם בכל אידיהן"[15].

וימי החגא הוא חג המולד ניטל ותחילת השנה האזרחית אבל שאר החגים שלהם אינם נחשבים חגים לכבוד העבודה זרה. ולפי זה חג המולד נחשב ליום אידם וכל הדברים שהם קונים לכבוד יום זה הכל הוא לכבוד עבודה זרה, ולכן אסור בארץ ישראל לשאת ולתת עמהם שלושה ימים לפי יום אידם וכל שכן ביום האיד עצמו וכן בחוץ לארץ אסור באותו יום ממש.

וכך כותב רבינו יונה[16] "ויש לתמוה האיך נהגו העולם לשאת ולתת עם הגוים בשלשה ימים אלו, ולא עוד אלא אפי' ביום אידם אינם נזהרים, ונראה דסמכו על מה שאמר רשב"ם ז"ל בשם זקנו רש"י ז"ל שאינו אסור אלא קצ"צ וניתל שעשוין עקרן בשביל יש"ו הנוצרי שהם תופשים בהם ממשות ועיקר". כלומר, אותו האיש הנוצרי נחשב לעבודה זרה כי הם מאמינים בו שהוא אלוה שהרי נברא לדעתם מרוח הקודש, ואם כן החג לכבודו הוא חג של עבודה זרה גם בימינו[17].

וממילא מובן שגם להשתתף במסיבות אלו אסור, וכן לתת שלום ביום זה ושאר איסורים.

1 בינואר

אמנם, בעניין חגיגת תחילת השנה האזרחית, כאן יש לשים לב אם מדובר באמת בחג של הגוים או שסה הפך כבר להיות חג כללי אזרחי וכפי שגם ברוסיה הקומוניסטית שהיה אסור לחגוג חגים דתיים, היו חוגגים את 'נובוי גאד' – שנה חדשה.

ושאלה זו כבר דן התרומת הדשן האם מותר לשלוח דורון ומתנה לכומרים ולשלטון "ביום השמיני לניתל כשמתחדשין להם השנה". ועונה שיש להיזהר לא לשלוח ביום זה ממש אלא ביום קודם או יום אחר כך.

אבל מוסיף התרומת הדשן "כמדומה לי שעכשיו מקפידין הם ביום שלאחריו" היינו שהגויים מקפידים שהמתנה תגיע דווקא ביום השנה החדשה ולא יום אחר כך וזאת משום "דעיקר כוונתם מה שחפצים בדורונותם ביום שמיני דקלנ"דהיינו משום דסמנין להו מילתא לכל השנה כולה, כמו שאנו מסמנין כמה מילי לסימן טוב ויפה בראש השנה שלנו, ולהבדיל בין הטמא ובין הטהור". כלומר אצל הגוים קבלת המתנה ביום השנה החדשה הוא סימן לשנה טובה ולכן מקפידים לקבל המתנה דווקא ביום זה ולא ביום שאחר כך ולכן אי אפשר לאחר את נתינת המתנה וזה יכול לעשות איבה ומריבה ביניהם, ועל כן ינסה להקדים את נתינת המתנה.

ומוסיף תרומת הדשן שאם אי אפשר גם להקדים – יכול גם לתת ביום זה עצמו אף שהוא יום חג שלהם. וזאת משום שסוף כל סוף כוונת הגוים בקבלת המתנה ביום זה היא בעיקר בשביל הסימן ולא בשביל החג עצמו ואפילו יום זה לא היה יום חג – הם גם כן היו מייחסים חשיבות ליום זה מצד השנה החדשה ולכן אם לא יכול להקדים את נתינת המתנה – יתן ביום זה עצמו.

וכך פוסק הרמ"א כותב בשולחן ערוך[18] "ומכל מקום בעל נפש ירחיק מלשמוח עמהם אם יוכל לעשות שלא יהיה לו איבה בדבר, וכן אם שולח דורון לגוי בזמן הזה ביום השמיני שאחר ניטל שקורין נייא יאר ויש להם סימן אם יגיע להם דורון בחג ההוא, אם אפשר לו ישלח לו מבערב ואם לא, ישלח בחג עצמו". 

אבל בעניין נתינת שלום ביום זה עדיין יש להחמיר וכך פסוק הב"ח והש"ך[19] ש"אסור להיכנס לבית הגוי ביום זה לתת לו שלום, מצאו בחוץ מותר אבל יאמר לו בשפה רפה וכובד ראש". 

מה עושים יהודים בניטל

והנה, מנהג נפוץ בקהילות ישראל יוצאי אשכנז אשר ליל חג המולד אין לומדים בו עד חצות הלילה. מנהג זה אינו מופיע בשולחן ערוך אבל מקורו קדום.

ומנהג זה דורש ביאור הכיצד אפשר לקיים דבר על פי ספירת הגויים ולא לפי תאריך עברי?

והנה, הטעם הפשוט שאין לומדים בניטל הוא לפי שבימים הראשונים היו צוררי היהודים אורבים להם ומכים בלילה ההוא את אותם שמצאו ברחובות, ע"כ גזרו חכמי הדור על אחב"י שישבו בבתיהם בלילה ההוא, ולא ישוטטו בחוצות. שפעמים היו מכים מכות אכזריות עד שמתו תחת ידם, שההמון חשבו זאת למצוה. כך בהסכמת גדולי הדור על המלמדים ועל התלמידים שישבו בבתים[20]. ומובן שהסכנה נקבעת לפי התאריך הלועזי...

ומכיון שאנחנו מבני יוצאי אשכנז, לכן נמשך המנהג לא ללמוד, ואף שהיום אין סכנה כזו מכל מקום "מנהג אבותינו בידינו". ובאמת בקהילות הליטאים יש הסוברים שהיום שאין חשש ללמוד – מותר ללמוד בניטל.

טעם נוסף לניטל כתב בעל קרבן נתנאל[21] שהטעם שאסור בלימוד התורה בליל ניטל הוא משום אבילות שנולד בו אותו האיש. וכך כותב "מה שאמרה גיסתי בשמי, אמת הוא כי לילה זו כמו יום שחרב בית המקדש, ומטעם זה אסור ללמוד כמו בתשעה באב, וטעם זה אסור לגלות, ומכח זה נשתרבב המנהג הרע ששוחקים, אפילו לומדים אינם שמים על לב, וברוך השם שהאיר עיני לעמוד על תוך הדבר".

וכן כתב החת"ס[22] "על דבר אשר נשאלתי מאת מעלתו הרמה בענין לאסור ת"ת בליל חגם, לא שמעתי טעם מקובל, גם מה ששמעתי מאמ"ו מוה"ר נתן אדלער כהן צדק ז"ל, הוא אמר הטעם הוא משום אבילות, ולכן אסור ללמוד, כך שמעתי מאמו"ר הגאון החסיד ז"ל".

ויתירה מכך כותב הרבי מביא בשם רבותינו נשיאנו שהטעם שלא לומדים בלילה זה הוא משום "שלא להוסיף חיות" והכוונה היא להוסיף חיות "בו ובהולכים בשיטתו עתה"[23].

ואם כן טעם זה שייך גם בימינו ולכן מנהגנו שאין לומדים בליל ניטל. ומוסיף הרבי "וכיון ששיטתו ויום אידם זה הוא על פי לוח שלהם ואז חוגגים כו', לכן גם ביטול תורה הוא בלילה ההוא". כלומר, שר של הגוים הוא שולט עליהם במקומם והחיות שלהם נקבעת (גם) לפי הספירה שלהם, ומאחר ובלילה זה הנוצרים חוגגים ומדגישים את עניין לידתו וכו' לכן הלימוד שלנו בלילה זה מוסיף חיות "בו ובהולכים בשיטתו עתה". ומטעם זה ביטול תורה צריך להיות בכל מדינה לפי התאריך בו חוגגים הגוים את החגא.

ודבר מעניין הוא שבארץ ישראל לא היה נהוג לא ללמוד בניתן. ולטעם הראשון שניטל הוא משום פחד מהגוים, מובן שבארץ ישראל לא היו נוצרים ולא היו פרעות באותו לילה ולא היה חשש ללמוד. אבל לטעם הרבי של הוספת חיות מדוע למדו בארץ?

מבאר הרבי שכל מקום הולכים לפי הגוים שבאותו מקום, וברוב הזמן שלטו בארץ ישראל "ממשל הישמעאלים, ותלוי בשר של מעלה, לא היה מלכתחילה ענין לניטל שם ובמילא אין החשש דלהוסיף חיות". כלומר, מאחר והערבים אינם מחשיבים את אותו האיש ואינם חוגגים יום זה אם כן השר שלהם גם כן אינו ניזון ואינו קשור לאותו האיש ולכן הלימוד בארץ ישראל אינו מוסיף חיות באותו האיש ובהולכים בשיטתו.

ומובן שבימינו שכן יש נוצרים בארץ ישראל וכן מחשיבים את ספירת הגוים אנו מתבטלים מלימוד בליל הניטל. ומסיימים בטוב.  

----[1] כך חוגגים לפי הלוח הגרגוריאני (לוח שנה שקבע האפיפיור גרגוריוס 13 בשנת 1582. חלק מהנוצרים המתנהלים לפי הלוח היוליאני (הקרוי על שם יוליוס קיסר) חוגגים את חג המולד ב7 בינואר. 

[2] נציין עוד, כי יום ט' טבת הוא אחד מהימים שנמנו במגילת תענית להתענות בהם והובא בשו"ע סי' תק"פ שמתענים בו. וכתב המחבר שלא ידוע מה נעשה בו. ובט"ז ומג"א כתבו שבו מת עזרא הסופר, ולכך קבעו בו תענית. ובפי' תוס' חדשים שם כתב, שיום הולדתו של אותו האיש שהיה בתקופת טבת חלה באותה שנה בט' טבת, ולכן גזרו תענית באותו יום. ולזה התכוונו גם בס' הלכות גדולות ובספר ארחות חיים שכתבו על התעניות של ט' טבת שלא ידעו אבותינו על מה מתענין, ונסתר הסוד (ויש שרמזו זאת בשם ניט"ל שהוא ר"ת נולד יש"ו ט' לטבת ( כן הביא הרב אהרן אוסיבל במאמרו במחנה החרדי ט"ז טבת תשנ"א עמו' 23-22) ולא כתבוהו הפוסקים מפני פחד הנוצרים.

[3] לקו"ש חט"ו עמוד 554.

[4] תחילת מסכת עבודה זרה.

[5] פירוש נוסף בגמרא הוא מלשון עידיהן-עדים שהעבודה זרה מעידה על עובדיה לחייבם.

[6] דעת שמואל בגמרא ע"ז ז ע"ב, והטעם כתב רש"י מפני היראה מהגוים, ועוד שחיים היהודים בין הגויים ופרנסתינו מהם ולא שייך להימנע מלשאת ולתת עמם שלושה ימיפ שלפני האיד ולכן לא גזרו חכמים.

[7] וממשיכה המשנה "רבי יהודה אומר נפרעין מהן מפני שהוא מצר לו. אמרו לו, אע"פ שמצר הוא עכשיו, שמח הוא לאחר זמן". כלומר תנא קמא סובר שאסור לקחת מהגוי כסף שהוא חייב ליהודי, ורבי יהודה סובר שמותר לקחת מהגוי כספים שהוא חייב ליהודי כי זה מצער אותו להוציא כסף לשלם חוב.. ועונה לו תנא קמא שאף שהגוי צר לו שהוא צריך להוציא מהכיס כסף, מכל מקום אחר כך הוא יהיה שמח שכבר סיים עם החובות שלו ושוב יהיה בשמחה.. ואין לשמח אותו בימים אלו.

[8] עבודה זרה ו ע"א.

[9] חינוך מצוה פו

[10] תוס' ע"ז ב ע"א ד"ה אסור לשאת. וכ"ה ברמ"א יור"ד סימן קמח ס"א.

[11] ע"ז ו ע"ב.

[12] טעם נוסף מובא בגמרא (ע"ז ו ע"א ומבואר ברא"ש ור"ן ועוד ראשונים) משום 'לפני עוור לא תתן מכשול" שהגוי מוזהר על איסור עבודה זרה וכאשר היהודי מוכר או נותן לו משהו לעבוד את העבודה זרה, הרי היהודי מסייע ומכשיל את הגוי בעבודה זרה. ונפקא מינה בין הטעמים אם מוכר לגוי בהמה ויש לגוי כבר בהמה משל עצמו, או שמוכר לגוי דבר שאינו מיועד לעבוד עבודה זרה. לטעם של הרווחה והודאה לגוי – עדיין אסור כי כעת יש לגוי רווחה גדולה יותר ויש לו על מה להודות לעבודה זרה. אבל לטעם של 'לפני עוור אין בעיה כי לגוי כבר יש דבר כזה.]

[13] מביא תוס' את הירושלמי הכותב שהאיסור הוא בעכו"ם שאינו מכירו שאז המשא ומתן הוא אמיתי, אבל עכו"ם שמכירו הוי "כמחניף", היינו שהמו"מ איתו זה בשביל להישאר ביחסים טובים.

[14] הלכות ע"ז פ"ט ה"ד

[15] ויתירה מכך פוסק הרמב"ם, שכל יום ראשון בשבוע נחשב יום אידיהם של הגוים ולכן בארץ ישראל אסור לשאת ולתת איתם ביום חמישי שישי (ושבת) כי זה שלושה ימים לפי יום אידיהן". וכך גם מבאר הרמב"ם בפירוש המשניות "ודע שזו האומה הנוצרית הטענים טענת המשיח לכל שינויי כיתותיהם כולם עובדי עבושה זרה ואידיהן כולם אסורים ונוהגין עמהם בכל התורה כדרך שנוהגים עם עובדי עבודה זרה. ויום ראשון הוא מכלל אידיהן של גוים, ולפיכך אסור להתעסק עם מאמיני המשיח ביום ראשון כלל בשום דבר מן הדברים, אלא נוהגין עמהם ביום ראשון כדרך שנוהגין עם עובדי עבודה זרה ביום אידן".

[16] תחילת מסכת ע"ז.

[17] וכך כותב גם ר"ע מברטנורא "וכן בכל יום איד שלהן שעושין אותו כגון נט"ל ופשקוו"ה, אבל שאר ימי אידם שעושים לשם הקדושים שלהם שאין תופסין בהם שם אלהות מותר".

[18] יורה דעה סוף סימן קמח.

[19] על הרמ"א שם.

[20] טעמי המנהגים עמוד תק.

[21] דבריו הם בכת"י הועתק בנטעי גבריאל חנוכה, בסוף מאמר ארוך על ניטל.

[22] נדפס באגרות סופרים סי' ב', ובקובץ תשובות סי' ל"א, נדפס בהשלמות לונדון תשנ"ד.

[23] לקו"ש חט"ו עמוד 554.