שיעורש"י: עושים טוב! ('כי באפם הרגו איש' – ויחי, מט, ו)

ב"ה

על פי ליקוטי שיחות חלק ה, שיחה א לפרשת ויחי. פרטים רבים המופיעים בשיחה הושמטו כאן. מומלץ לעיין במקור הדברים קודם השיעור. מדוע לא נזכר שכם בין רשימת ההרוגים על ידי שמעון ולוי? • איך רוכשים מידות טובות? • ומדוע ביקשה הכלה לשוחח לבדה עם הרבי ביחידות?

פתיחה

בין פרשני המקרא קיימות דעות שונות - מה הייתה מטרת ההתאספות של הבנים ליד מיטת יעקב?

האם המטרה העיקרית הייתה אכן לברך את השבטים לפני מותו, או אולי לחנך ולהדריך את השבטים ולתת עצות לבאים אחריו במשך הדורות. פרשנות אחרת טוענת שיעקב במהלך דבריו ערך צוואה, בה חרץ גורלות, בדק וקבע מי מהשבטים ראוי להנהגה, לכהונה, למלוכה, וכיוצא בזה.

השבוע נתמקד בשמעון ולוי, שקיבלו מנה גדושה של תוכחה מיעקב אבינו.

ר' איסר קרא בבקשה את הפסוקים (ויחי, מט, ו):

בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי, בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי, כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר

יעקב מבקש ששמו לא יוזכר יחד עם שמות בניו אלה, בגלל מעשיהם הלא טובים – הריגת אנשי שכם ומכירת יוסף.

ר' זונדל קרא בבקשה את רש"י:

כי באפם הרגו איש - אלו חמור ואנשי שכם, ואינם חשובין כולם אלא כאיש אחד, וכן הוא אומר בגדעון (שופטים ו, טז): "והכית את מדין כאיש אחד", וכן במצרים (שמות טו א): "סוס ורוכבו רמה בים", זהו מדרשו. ופשוטו: אנשים הרבה קורא "איש", כל אחד לעצמו: באפם הרגו כל איש שכעסו עליו, וכן (יחזקאל יט ג): "וילמד לטרוף טרף, אדם אכל".

מה רש"י רוצה?

[לשמוע את הקהל]

רש"י בא לבאר שה'איש' אותו הרגו שמעון ולוי אינו אלא אנשי העיר שכם, ובפירושו מאריך מדוע נקראים הם בשם 'איש', בלשון יחיד.

שאלה

רש"י מזכיר את חמור – אבי שכם, רש"י גם מזכיר את אנשי שכם שלא מחו בשכם על מעשהו השפל ונהרגו גם כן, אבל העיקר חסר מן הספר: למה רש"י לא מזכיר ששכם עצמו גם היה בין ההרוגים?

תשובה

כבר בפרשת וישלח אנו קוראים ביחס למעשה שכם ודינה: "כי נבלה עשה בישראל .. וכן לא יעשה" – אומות העולם לא כעסו על הריגת שכם, כי גם לפי ההיגיון שלהם, היה מן הראוי להעניש כך את שכם. לכן, יעקב לא כועס על הריגתו של שכם עצמו, אלא כועס על הריגתו של חמור אביו, ושל יתר אנשי העיר שכם בלבד.

החשש של יעקב מנקמה לא נבע מהריגת שכם עצמו, על מעשה זה היו סולחים אומות העולם, חששו של יעקב נבע ממסע הטבח שערכו שמעון ולוי בתושבי העיר כולה, כולל גם את חמור, אבי שכם.

זאת הסיבה, אם כן, שרש"י לא מזכיר את שמו של שכם בין שמות ההרוגים על ידי שמעון ולוי- הריגתו לא מהווה סיבה להלהטת הרוחות.

הוראה

כאשר אדם פוגע בזולת ח"ו, למרות שהדבר נובע מרגש של קדושה, עלולה להתפתח אצלו מידה שלילית של פגיעה בזולת.

זו הסיבה שרש"י בא להבהיר ששמעון ולוי הרגו את אנשי שכם בלבד, ולא עוד, כדי למנוע מחשבה שמא חלילה וחס, תאוות הרציחה השתרשה בליבם, והיו הם שותפים ברצח נוסף.

כשם שהדברים אמורים לגבי מידה רעה, כך הן הדברים לגבי מידות טובות: כאשר אדם עושה חסד עם הזולת, אפילו כאשר עושה זאת בגלל אינטרסים, הדבר משפיע עליו, כך שבמשך הזמן הוא רוכש ומחזק את מידת הטוב שבו.

סיפור

חתן וכלה טריים נכנסו ל'יחידות' פרטית אצל כ"ק אדמו"ר. זה היה כשבוע לפני החתונה והם היו נרגשים מההזדמנות להתברך לחיים מאושרים. אולם רגע אחרי שהם נכנסו פנימה, הכלה פרצה בבכי ורמזה לחתן כי היא רוצה לשוחח בפרטיות עם הרבי.

היא יצאה אחרי 20 דקות, אך היתה נסערת מכדי לדבר. בינתיים הגיעו הימים הסמוכים לחתונה ולא היתה להם אפשרות לשוחח, אבל מיד אחרי החתונה, החתן ביקש כמובן להבין מה קרה. "סיפרתי לרבי שאני רוצה לבטל את החתונה. משום שאני טיפוס נרגז וחסר סבלנות, ויש בי חשש שאני אפגע בך במהלך החיים".

הרבי דחה את הדברים ואמר כי סבלנות היא דבר נרכש, ועם כל ילד באה עוד סבלנות. ובינתיים, עד שיהיו ילדים, הרבי הציע לי להתנדב במוסד לילדים עם חינוך מיוחד, שאופי העבודה אתם דורש הרבה סבלנות וכך תתפתח בי התכונה המבורכת הזאת.