עזרא הסופר דאג לקוסמטיקה (סגנון חו"ל)

בט' בטבת חל יום השנה (יארצייט), של עזרא הסופר (ראה התוועדויות תשמ"ו, ב, עמ' 263).

עזרא הסופר חי לפי 2500 שנה. הוא היה אדם כה חשוב וגדול, עד שאמרו חז"ל: "ראוי היה עזרא שתינתן התורה על ידו לישראל, אלמלא קדמו משה" (סנהדרין כ"א, ב). משמעות הדבר, שחז"ל משווים את עזרא הסופר למשה רבינו.

מה היה מיוחד כל-כך בעזרא הסופר?

עזרא נולד בבבל (עירק של ימינו). כשישים שנה לאחר חנוכת בית המקדש השני הוא עלה לירושלים, כממונה מטעם מלך פרס, כדי לחזק את העם היהודי בארץ ישראל. הוא הביא עמו מענק כספי גדול מהמלך עבור בית המקדש, ועוד כסף רב שנאסף מיהדות בבל. בירושלים הפך למנהיג הקהילה היהודית שהייתה בארץ כולה.

אף שניתן לו הכוח מטעם השלטון לאכוף את החוק על הציבור במגוון כלים – להטיל קנסות, מאסרים, גלות, ואפילו לגזור עונשי מוות – עזרא לא השתמש בכל אלו, אלא בחר להנהיג את העם כמנהיג רוחני, עורר אותם ועודד אותם לקיים תורה ומצוות.

עזרא זכור לדורות בזכות 'עשר תקנות' שהתקין לעם ישראל (בבא קמא, פ"ב, א). אני רוצה לחלוק אתכם כמה מהן:

קריאה בתורה בשני וחמישי

בכל בית כנסת נוהגים לקרוא בתורה, נוסף על הקריאה בשבת, גם בימים שני וחמישי. את המנהג הזה התקין עזרא הסופר, בנמקו, שכשם שאדם אינו יכול לשרוד שלושה ימים ללא מים, כך יהודי אינו יכול לעבור שלושה ימים בלי ה'מים' הרוחניים שלו, בלי התורה הקדושה. וכפי שהנביא אומר: "אוי, כל צמא, לכו למים!", ואמרו רז"ל: "אין מים אלא תורה". לכן התקין שלא יעברו שלושה ימים מבלי שיקראו בתורה (זו דעת התלמוד הירושלמי (מגילה ד, א), לפי התלמוד הבבלי והרמב"ם (הל' תפילה י"ב, א) תקנה זו נתקנה על-ידי משה רבינו).

עשרה פסוקים בקריאת התורה

בנוסף, עזרא היה זה שהתקין (לפי כל הדעות) שבכל פעם שקוראים בתורה, יקראו לא פחות מעשרה פסוקים. מדוע? מפני שהמספר עשר מזכיר לנו את עשרת הדיברות ואת עשרה המאמרות שבהם נברא העולם.

שלושה עולים

עוד התקין, שבכל קריאה בתורה יעלו לפחות ג' קרואים: כהן, לוי וישראל. מדוע? מפני שרצה לחבר את כל שלושת הסוגים שיש בעם ישראל, בקביעות לתורה; שלא תהיה קבוצה שתרגיש 'מחוץ למחנה'. עד היום, 2500 שנה מאוחר יותר, בכל בית כנסת בעולם קוראים בתורה בכל יום שני וחמישי, ובדיוק לפי ההוראות של עזרא הסופר – לפחות עשרה פסוקים עם שלושה עולים.

חלוקת הפרשיות

עזרא גם התקין שיסיימו את התורה במשך שנה אחת (מגילה ל, ב), (ולא במשך שלוש שנים כפי המנהג שרווח בארץ ישראל). ומסתבר, שכל החלוקה של התורה לפרשיות כפי שאנו קוראים אותן היום, היא תוצאה של תקנת עזרא לסיים את התורה בתוך שנה אחת. אלא שעזרא לא תיקן רק תקנות בחיי הדת של עם ישראל. הוא לא נשאר בבית הכנסת בלבד, אלא יצא החוצה, לראות כיצד עם ישראל חי את חייו, וניסה לשפר את חיי היום יום של היהודי.

כביסה ביום חמישי

ההלכה היא שלכבוד שבת על היהודי ללבוש בגדים נקיים (שולחן ערוך, סימן רמ"ב סעיף י"א). עזרא שם לב שכאשר שאנשים דוחים את הכביסה ליום שישי, הם לא מספיקים לסיים את ההכנות לשבת. מאידך, אם יכבסו את בגדיהם בתחילת השבוע, יש סיכוי גדול שהם ילבשו אותם עוד לפני שבת. לכן התקין עזרא שבבית היהודי, יום חמישי יהיה 'יום כביסה', ואז בוודאי יהיו להם בגדים נקיים לשבת. כך נשאר יום שישי פנוי עבורם לעשות את שאר ההכנות לשבת. להשכים לאפות ביום שישי, עקרות בית רבות נוהגות לאפות חלות לכבוד שבת (שוע"ר רמ"ב, י"ב). עזרא תיקן שיש לקום מוקדם ביום שישי, והדבר הראשון שתעשינה הנשים יהיה לאפות את החלות. מדוע? מפני שהעניים נהגו לעבור מבית לבית ביום שישי השכם בבוקר, ולבקש לחם לכבוד שבת. אם עקרות הבית תתאחרנה באפיית החלות, לא יהיה להן מה לתת לעניים. לכן, כדי "שתהא פת מצויה לעניים", תיקן עזרא "שתהא אישה משכמת ואופה".

תכשיטי נשים

כעת מגיעה תקנה מעניינת ביותר. בדרך כלל ההלכה מחמירה באיסור 'הסגת גבול'. למשל, אם יש קצב אחד בעיירה שמוכר בשר כשר, לא יכול לבוא רוכל, לעבור מבית לבית ולמכור בשר כשר, כי הוא מסיג את גבולו של הקצב שחי במקום, משלם מיסים ומתפרנס מזה. השני לא יכול לבוא ולהזיק לו בפרנסתו.

בא עזרא ותיקן בתור 'יוצא מן הכלל', "שיהיו רוכלין מחזרין בעיירות" ומוכרים מוצרי קוסמטיקה, תכשיטים ובגדי נשים. להם ניתן היתר מיוחד. פה בטל עיקרון הסגת גבול, והמוכרים המקומיים אינם יכולים לעכב בעדם. מדוע? – "כדי שיהיו הבשמים מצויין לבנות ישראל", וגם "תכשיטי נשים, כדי שלא יתגנו על בעליהם". כאשר האישה קונה את כל מה שהיא צריכה לעצמה, הדבר בוודאי מוסיף לשלום בית. עזרא הסופר ירד לסוף דעתן של נשי ישראל, והבין את המושג 'שופינג'.

זוהי דוגמה של מנהיג ישראל אמיתי, שדואג לא רק לצרכים הרוחניים של עם ישראל, אלא עסוק לוודא שלעניים יהיה לחם ולנשים מייק-אפ. ויש לומר, שלכן זכה שהתקנות הרוחניות שלו נשתמרו, התפשטו והתקבלו בכל תפוצות ישראל, עד שאלפיים וחמש מאות שנה לאחר מכן, בכל מקום בעולם יהודים נוהגים לפיהן. מאותה הסיבה השתמר אצל עם ישראל יום ההסתלקות שלו; משום שהיה אהוב וחביב על כל עם ישראל.

זאת ועוד: פעמים רבות הזכיר הרבי את אמרת הבעל-שם-טוב, שראשית כל יש לדאוג לגשמיות של היהודי, ורק אחר-כך לרוחניות שלו. דבר זה נלמד מאברהם אבינו, שלכל לראש עסק בהכנסת אורחים – לספק את הצרכים הגשמיים של אורחיו, ורק לאחר שנתן להם את האירוח המושלם ביותר דיבר איתם על מציאות הבורא (התוועדויות תשמ"ב, כרך ג', עמ' 1225).

ויש לומר שלמדים זאת ממשה רבינו בעצמו; עוד בטרם הוריד לעם ישראל את עשרת הדיברות, ואפילו לפני שציווה להם את השבת – הוריד עבורם את המן. קודם גשמיות, ורק אחר-כך רוחניות.

אז מהי ההוראה עבורנו? כל אחד הוא בעצם מנהיג בביתו, במשפחתו, במקום עבודתו. אם ברצוננו להשפיע על יהודי אחר, עלינו קודם לעזור לו בעזרה גשמית, להזמין אותו הביתה ולהראות לו שאכפת לנו ממנו. או-אז אפשר גם לעורר אותו לקיים מצוות.

אלא שלפי העיקרון "הגשמיות קודמת לרוחניות" נמצא שאת הקידוש של שבת היינו צריכים לפני התפילה. אך מה לעשות, שלפני התפילה רוב הקהל טרם הגיע לבית הכנסת... לכן, מתוך אהבת ישראל ודאגה עמוקה למאחרים לבוא, אנו 'דוחים' את הקידוש לאחר התפילה...