כל אדם שמבקר בישראל יאמר לך ללא היסוס שאתר התיירות הפופולארי ביותר בישראל הוא כמובן הכותל המערבי. אבל השאלה היא, מהו אתר התיירות בתשלום המוביל בישראל? איזה מקום בישראל מושך את מספר המבקרים הגדול ביותר שמוכנים גם לשלם כדי לבקר בו? (שאלה לקהל).
תתפלאו לשמוע שגן החיות התנ"כי הפך בשנים האחרונות לאתר הפופולארי ביותר. ייתכן משום שחיות הם מכנה משותף של אנשים מכל הדתות ומכל הסוגים והמינים, דתיים ושאינם, יהודים ואינם יהודים. כולם "מרגישים בבית" בגן החיות.
גן החיות הזה הוא 'מיוחס' יותר מכל גן חיות אחר משום שהוא נקרא "תנ"כי". המטרה שלו היא לשמר את כל החיות המוזכרות בספר התנ"ך.
בפרשת השבוע שלנו אנחנו מתוודעים לראשונה לחיות שבתנ"ך, שכן התורה מזכירה את שמותיהם של כמה חיות.
יעקב אבינו לפני מותו קרא לבניו ובירך כל אחד מהם בברכה ייחודית שמתאימה והולמת לו. הוא פתח בראובן, המשיך בשמעון ולוי, ואז כשהגיע תורו של יהודה הוא אמר לו "גור אריה יהודה". יעקב השווה את יהודה לאריה, כשם שהאריה הוא מלך החיות כך יעקב אבינו צפה שמלכי ישראל יצאו משבט יהודה.
ואכן דוד המלך הוא נצר משבט יהודה וכן כל המלכים שבאו אחריו הם נצר משבט זה. גם לאחר מכן כשעם ישראל כבר הוגלה מארצו, היו ראשי הגלויות בבבל והנשיאים בארץ ישראל משבט יהודה. במשך כל הדורות, עם ישראל התאמץ שהמנהיגים העומדים בראשו יהיו משבט יהודה. והעיקר הוא, כמובן, שמלך המשיח הוא מבית דוד, משבט יהודה
גם את יששכר בנו דימה יעקב לחיה – "יששכר חמור גרם". לאמיתו של דבר, זה נשמע קצת מעליב להשוות מישהו לחמור. אבל רש"י מסביר שחמור יכול לסבול משא כבד על שכמו. באופן כללי החמור הוא יצור שקט וסובלני ומשרת את האדם בנאמנות. הוא מסוגל ללכת בבטחה במעברים צרים על פי התהום וכן בשבילים במדרונות ההר וגם הוא יכול להתקיים ללא מים במשך זמן ארוך למדי.
יששכר היה השבט שממנו יצאו התלמידי-חכמים, השופטים, הדיינים וכל אלו שהיו צריכים ליטול על שכמם את עול התורה ואת האחריות לשימור התורה כולה והעברתה והנחלתה לדורות הבאים. לעתים הרבנים צריכים לצעוד בשבילים צרים על פי התהום בלי לאבד שיווי משקל, רבנים צריכים להיות סובלניים כלפי כל אדם מבני הקהילה, וזוהי תכונתו המיוחדת של שבט יששכר.
הבן השלישי שיעקב אבינו המשיל לחיה הוא שבט דן – "יהי דן נחש עלי דרך", וגם הדימוי הזה מעורר תמיהה גדולה: בדרך כלל כשאומרים על מישהו שהוא נחש מתכוונים לרמז על הערמומיות שמאפיינת אדם פלוני, כפי שהתורה אומרת "והנחש היה ערום מכל חית השדה" (בראשית ג, א).
רש"י מבאר שיעקב ניבא על שמשון הגיבור שהוא משבט דן. רבים מאיתנו מכירים את הסיפור של שמשון ודלילה, כאשר שמשון ניהל מלחמת גרילה של אדם אחד כנגד הפלשתים. הוא ניהל את המלחמה בעורמה ובחכמה; הוא לא פתח מלחמה רשמית נגדם אלא היה מתקיף אותם ומיד נעלם כמו נחש שמתקיף ובורח מיד חזרה למחבוא שלו. לפעמים במצבי חירום מסויימים ראוי להשתמש גם בתכונה הזאת.
הבא בתור הוא נפתלי עליו נאמר "נפתלי אילה שלוחה", זה כבר נשמע יותר טוב. נפתלי היה מסוגל לרוץ מהר יותר מכל אחיו. הרבי מביא מהמדרש שנפתלי היה איש של שלום ולכן אחיו עשו אותו שליח לבשר בשורות טובות ('אגרות קודש' כרך ב עמ' קפט). תרגום יונתן בן עוזיאל על הפסוק אומר שנפתלי היה זה שרץ ממצרים לבשר ליעקב אביו את הבשורה של "עוד יוסף חי". הוא האיש שהזדרז ורץ במהירות כמו אילה לבשר את הבשורה הכי טובה שהיתה אי פעם בהיסטוריה של התנ"ך.
הבן האחרון שנמשל לחיה הוא בנימין שעליו קרא אביו ואמר "בנימין זאב יטרף", הוא דימה אותו לזאב טורף. זה אמנם קצת יותר מכובד מנחש אבל אחרי הכל לכנות מישהו 'זאב טורף' זה לאו דווקא המחמאה הגדולה ביותר.
בהיסטוריה של העם היהודי היו אנשי שבט בנימין לוחמים גיבורים ועזי-נפש שחרפו את נפשם בשדה הקרב כמו זאבים טורפים והם הנחילו נצחונות רבים מאד לעם ישראל.
רש"י מוסיף פרט מעניין ואומר, שבתקופת השבטים אירע ששבט בנימין נלחמו נגד שאר השבטים, וכל השבטים קיבלו על עצמם בשבועה ש"איש ממנו לא יתן את בתו לבנימין" (שופטים כא, א). אחרי המלחמה גילו שלא נשארו בנות רבות בקרב שבט בנימין, ואם בני השבט לא יוכלו להנשא עם בנות שאר השבטים עלול להיות ש"ימחה שבט מישראל". ומצד שני, לא יכלו לתת להם את הבנות לאחר שהם נשבעו שלא לקחת את בני שבט בנימין לבנותיהם.
זקני העדה הגו אפוא רעיון נועז. הם אמרו לבחורים משבט בנימין שבקרוב עומד להיות חג בשילה ואז הבנות יוצאות וחולות בכרמים. הם הציעו אפוא לבני שבט בנימין "לכו וארבתם בכרמים וראיתם והנה אם יצאו בנות שילה לחול במחולות ויצאתם מן הכרמים וחטפתם לכם איש אשתו" (שופטים כא, כא).
מה הפירוש "חטפתם"? הלא בעולם מקובל שלפני שאדם נושא את אשתו הוא בא לבקש את הסכמת אביה, וכך הוא הנוהג גם באומות העולם. וכאן הציעו להם להתחתן עם בנות שילה ללא רשות ההורים, ואם-כן ההורים הללו לא עברו על שבועתם, שכן הם באמת לא נתנו את בנותיהם לבני שבט בנימין, אלא הבנות עצמן הסכימו להנשא איתם ללא רשות הוריהם. על הסיפור הזה של ה"חטיפה" כינה יעקב אבינו את שבט בנימין לזאב שחוטף.
אחרי הגלות של עשרת השבטים, עַ ם ישראל מורכב בעיקר מהשבטים יהודה ובנימין – האריה והזאב.
כשאמרתי זאת השבוע בשיעור, העירני 'חכם' אחד שבימינו הרבה אנשים מגדלים בבתיהם חיות-בית, לרוב כלב או חתול; הכלב הוא ממשפחת הזאב והחתול הוא ממשפחת האריה. ואם-כן – כך הוא ניסה לטעון – אלו שמחבבים חתולים זוהי הוכחה שמוצאם משבט יהודה, ואלו שמאמינים שהכלב הוא ידידו הטוב של האדם הם משבט בנימין...
אבל ה'חכם' הלזה שכח שיש עוד שבט שקיים עד עצם היום הזה – שבט לוי. השבט הזה אינו משול לשום חיה. ייתכן שהרבנים שפוחדים מכלבים ולא מחבבים חתולים הם הם משבט לוי...
בדורנו, התפקיד של כל אחד ואחד (לא רק של הרבנים) להצטרף לשבט לוי, להתגייס לצבא ה'. וכפי שהרמב"ם כותב בסוף הלכות שמיטה ויובל: "ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו... להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעבדו... הרי זה נתקדש קדש קדשים".
והרבי מדייק שלא היהודים בלבד, אלא כל אדם – אפילו מאומות העולם – יכול להפוך לשבט לוי שאז "ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים" (ראה 'תורת מנחם' כרך מ עמ' 228).