לאחרונה מישהו סיפר לי שרופא השיניים שלו משגע אותו ללא הרף. הוא אמר לו שהוא מוכרח לצחצח שיניים פעמיים בכל יום, וכן עליו לנקות את השיניים בעזרת חוט דנטלי. וכאילו שזה לא מספיק: עליו לבוא אליו לביקור בכל כמה חודשים כדי לבדוק שאין חורים ולנקות את השיניים.
הוא שאל אותי, מה היהדות אומרת על כל זה, עד כמה צריך להשקיע בשיניים.
סיפרתי לו שבתור ילד קטן ב'חדר' אני זוכר את המורה שלי (שכבר היה אדם לא צעיר) שהיו חסרים לו הרבה שיניים. בוקר אחד הוא הופיע בכיתה עם פה מלא שיניים לבנות ויפות. שאלנו אותו איזה נס התרחש לו בלילה שצמחו לו בחזרה כל השיניים? לפתע הוא שלף את השיניים החוצה וכולנו ברחנו בבהלה...
שיניים תותבות הן דבר חיובי ומבורך, אבל הן מייצרות גם בעיות הלכתיות מגוונות. כשם שכל יהודי משתמש בכלים אחרים לחלבי ולבשרי, לכאורה הלה יצטרך גם שני סטים של שיניים תותבות, על אחד יהיה כתוב חלבי ועל השני בשרי. ואכן ישנם יהודים שמחמירים במצוות, שהפרוטה מצויה בכיסם, ואכן יש להם שני זוגות של שיניים תותבות.
אבל אדם רגיל שלא יכול להרשות לעצמו את הלוקסוס הזה, צריך לנקות היטב את השיניים אחרי שאכל בשרי. הבעיה מחריפה יותר כאשר מגיע חג הפסח שאז עליו להכשיר את השיניים במים רותחים, וזה כאב ראש גדול כי לפעמים המים הרותחים הורסים את השיניים. מסתבר שרק כדי להמנע מהבעיות ההלכתיות שהשיניים התותבות מייצרות - חשוב מאד לשמור על השיניים שלנו...
שנית, ההלכה קובעת שכהן שנטלו שיניו - הרי זה נחשב למום ואסור לו לשמש בבית המקדש. נכון אמנם שלא כולם כהנים, אבל ניתן ללמוד מכך שהשיניים של האדם יש להן חשיבות גדולה בתורה )ראה רמב"ם הל' ביאת המקדש סוף פרק ח).
שלישית, יש כאן גם ענין קבלי. כמה שיניים יש בפה? (שאלה לקהל)
כולנו יודעים את התשובה: 23 שיניים. הן מסמלות את האותיות ל"ב. ביהדות יש מצוה שהיא גם במספר ל"ב: ישנם 23 חוטים בציצית. מובא בשם הרבי שבדיקת חוטי הציצית היא סגולה לשיניים בריאות. כלומר, שזהירות במצות ציצית מוסיפה בבריאות השיניים (ראה גם 'התקשרות' גליון 772).
פרט לכך, במידה מסויימת השיניים הן סימן ההיכר של יהודי. וכל כך למה?
בהתוועדות פורים תש"ל (ראה 'שיחות קודש' תש"ל כרך א עמ' 950) מביא הרבי את דברי המדרש רבה על דברי המן שטען לאחשורוש "ישנו עם אחד מפוזר ... ודתיהם שונות", שבמילה "שונות" יש יותר ממשמעות אחת. המשמעות הפשוטה היא שהדת שלהם שונה מכל עם. אבל העובדה שהמגילה בחרה דווקא במילה "שונות" ולא במילה אחרת, מלמדת אותנו שהמגילה רוצה לרמז לנו משהו עמוק יותר בטענה הזאת של המן. המדרש אומר "שונות מלשון שיניים - אמר לו שניהון רברבן שאוכלין ושותין ואומרים עונג שבת, עונג יום טוב" (אסתר רבה ז, יב).
המן טען באוזני אחשורוש שליהודים יש שיניים גדולות מפני שכל היום הם אוכלים, תמיד הם לועסים, שהרי לכל חג יש את המאכלים שלו. היהודים תמיד עסוקים עם קרעפלאך ועם קניידלאך עם לאטקעס ומצות וכו' וכו'. והם בכלל נמנעים מלאכול את האוכל של הפרסים. כלומר, סימן ההיכר של יהודי ניכר בשיניים שלו, מה הוא אוכל.
ולכן אומר המדרש שמידה כנגד מידה; הקב"ה עשה עוד חג - פורים - שכל ענינו הוא אכילה, סעודת פורים, משלוח מנות, אוזני המן וכו'. הרי לנו שכדי לקיים את כל המצוות שבאכילה יהודי זקוק לשיניים בריאות...
דבר מעניין בהקשר הזה אנחנו מוצאים בפרשת השבוע שלנו. יעקב אבינו לפני מותו קורא לכל בניו ואומר להם "הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם" (ויחי מט, ב). יעקב בירך את כל הבנים כאשר לכל אחד מהם הוא מעניק ברכה מיוחדת עבורו.
כשיעקב אבינו הגיע לברך את בנו יהודה, הוא בירך אותו בצרור ברכות נפלאות: "לא יסור שבט מיהודה" - תמיד המלכות תבוא מיהודה "עד כי יבא שילה" - עד ביאת המשיח. ואז - אחרי הברכה הנפלאה הזאת - הוא מוסיף ומברך אותו שבנחלתו בארץ ישראל יהיה כל כך הרבה יין עד שעיניהם של תושבי המקום יהיו אדומות מיין. וברכה נוספת: "ולבן שיניים מחלב" (מט, יב) - שמרוב חלב שיהיה בנחלתו של יהודה השיניים שלהם יהיו לבנות...
לכאורה מה כל כך חשוב ליעקב אבינו לפני פטירתו שלנכדים שלו - בעוד מאות שנים - יהיו שיניים לבנות עד כדי כך שהוא כלל זאת בברכתו ליהודה? זה אולי דבר נחמד, אבל מדוע זה מופיע בכלל כפסוק בתורה?!
אולי ניתן לומר, שרואים בטבע העולם שמי ששיניו אינן לבנות או לא יפות - מתבייש לחייך שמא חלילה יחשוף אותן תוך כדי חיוך... ואילו אדם ששיניו יפות ולבנות מרבה לחייך...
על הפסוק הזה אומרת הגמרא במסכת כתובות (קיא, ב): "טוב המלבין שיניים לחבירו יותר ממשקהו חלב שנאמר ולבן שיניים מחלב אל תקרי לבן שיניים אלא ליבון שיניים". כלומר, שיותר חשוב להראות שיניים לחבר, לחייך לזולת, מאשר להשקות אותו חלב. מהפסוק הזה אנחנו למדים אפוא עד כמה חשוב לשמור על שיניים לבנות, כי אז בוודאי יהיה לך קל יותר לחשוף אותן ולחייך ליהודי שני...
המזכיר של הרבי (הרב קרינסקי) סיפר שבשנים הראשונות לנשיאות, הוא נכנס פעם לחדרו של הרבי עם כמה תמונות, הניח אותן על השולחן ואמר לרבי שהיות שהעיתונים מבקשים תמונה של הרבי הוא שואל איזו תמונה ראוי לשלוח להם. הרבי השיב לו, שלא משנה איזו תמונה תתפרסם, העיקר שזו תהיה תמונה שבה הוא נראה עם חיוך.
הגמרא ממשיכה שם ואומרת: "אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם, רמוז בעיניך דבסים מחמרא ואחוי לי שיניך דבסים מחלבא". אנו מבקשים מהקב"ה תראה לנו את השיניים, "אף זו לשון שחוק שהשוחק שיניו נגלין" (רש"י).
עם ישראל מבקש מהקב"ה שיחייך אלינו. איך זוכים לחיוך מלמעלה? התשובה היא: כשאנחנו נחייך כאן למטה אחד לשני, נחשוף את השיניים הלבנות שלנו, נזכה בזכות זה שהקב"ה יחייך אל כולנו.