רקע: תרגום השבעים

ב"ה

מתוך דרשה לפרשת ויחי (סגנון חו"ל)

השבוע ציינו את יום עשרה בטבת שהוא יום צום שבו התחיל המצור על ירושלים על-ידי מלך בבל, שבסופו של דבר הביא לחורבן בית המקדש. אבל ישנו דבר נוסף שאנו מזכירים אותו בסליחות של עשרה בטבת וגם עליו אנו מתאבלים.

מה הוא הדבר הזה?

לפני 2300 שנה לערך, באמצע תקופת בית שני, היתה ארץ ישראל תחת שלטון מצרים, ושם מלך באותה תקופה תלמי פילדלפוס שהיה מלך ידידותי כלפי היהודים. במצרים התקיימה קהילה יהודית פורחת עם אלפי יהודים עשירים ומצליחים, והיה להם יחסים טובים עם בית המלוכה וכו'.

המלך תלמי, שהתפעל מחכמת היהודים רצה ללמוד ולהבין את תורת ישראל, אבל הוא כמובן לא ידע לשון הקודש, ולכן החליט לתרגם את התורה לשפה היוונית שזאת היתה השפה השלטת של אותה תקופה כמו האנגלית של ימינו.

המלך שלח לאלעזר הכהן הגדול בירושלים בקשה מיוחדת שהוא רוצה שישלחו לו חכמים שיתרגמו את התורה. עד אז התורה היתה כתובה רק בלשון הקודש בלבד.

אלעזר שלח לו את חכמי ישראל למצרים כדי שהם יתרגמו לו את התורה, המלך קיבל את משלחת החכמים בכבוד גדול וערך להם סעודה מפוארת שבמהלכה הוא הפנה אליהם שאלות פילוסופיות וכו'.

לאחר מכן הכניס המלך שבעים חכמים לשבעים חדרים נפרדים, והורה להם לתרגם לו את התורה. כל אדם שניסה אי פעם לתרגם טקסט משפה אחת לשפה שניה יודע שמדובר למעשה בעבודה קשה ביותר, משום שפעמים רבות כאשר אתה מתרגם את המילה אתה מאבד את המשמעות שלה. יש מילה שאדם אחד יתרגם אותה בצורה אחת ורעהו יתרגם אותה בצורה אחרת.

המלך תלמי הושיב שבעים חכמים בכוונה תחילה בחדרים נפרדים, כי רצה לתפוס אותם "על חם" ולבדוק האם מישהו משקר לו.

הנס הגדול שהתרחש זה שכל שבעים החכמים תרגמו את התורה מילה במילה בצורה שווה, ואף- על- פי שהם ערכו שינויים בתרגום של התורה, מכל מקום ה' הכניס בלב כולם בדרך נס ממש את אותם השינויים, לכן תרגום זה מכוּנה "תרגום השבעים".

אחד השינויים המפורסמים בתרגום זה נעשה כבר בפסוק הראשון בתורה: "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ". מי שרוצה לטעות יכול ללמוד את פשט הפסוק בצורה כזאת: מאן- דהו בשם "בראשית" ברא את אלוקים ואת השמים ואת הארץ... לכן החכמים- המתרגמים שינו את סדר הפסוק וכתבו: "אלקים ברא בראשית את השמים ואת הארץ", דהיינו אלוקים ברא "בהתחלה" את השמים וכו'.

הנה דוגמא נוספת לדבר שהם שינו בתרגום שלהם. בחומש שמות מופיע הפסוק: "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה" (שמות י"ב, מ). הם הוסיפו אחרי המילה במצרים את התיבות "ובשאר ארצות" – היות שעם ישראל היה במצרים רק במשך מאתיים ועשר שנים בלבד, חכמים מסבירים שהחשבון התחיל מלידת יצחק, אבל תלמי הגוי היה עשוי לטעון שח"ו שקר כתוב בתורה. לכן היו חייבים לשנות ולהוסיף בתרגום ליוונית את שתי המילים "ושאר ארצות".

עוד דוגמא קטנה: בחומש ויקרא בין החיות הטמאות האסורות באכילה מופיעים התיבות "ואת הארנבת" (ויקרא י"א, ו). והנה התעוררה בעיה: אשתו של תלמי "ארנבת" שמה! ואילו היו כותבים שהיא חיה לא כשרה היא היתה נפגעת עמוקות ומי יודע איזה צרות היו נגרמות לנו מזה, ולכן המתרגמים שינו את הכתוב וכתבו במקום "ארנבת" את המילים: "צעירת הרגלים"

ושוב, הנס הגדול היה שכל שבעים המתרגמים ערכו ושילבו בתרגומם את אותם השינויים. ביום ח' בטבת הושלמה מלאכת התרגום, יהודי מצרים חגגו את היום הזה כיום טוב ויום שמחה, היות שכעת האור של התורה יאיר גם על העולם הגויי שמסביבם, כעת התורה נעשית כספר פתוח לכל אלו שלא ידעו עברית.

חכמי ארץ ישראל, לעומת זאת, ראו סכנה גדולה בתרגום התורה לשפות אחרות. הם סברו כי ישנם הרבה צרות ובעיות שנגרמות כאשר מתרגמים את התורה לשפה אחרת.

כולם יודעים שליהודים יש "קרניים". מאיפה זה בא? מהציור המפורסם של משה רבינו יורד מהר סיני ושני קרניים על ראשו. מה המקור לשיגעון הזה? בתורה כתוב שבשעה שמשה ירד מההר בני ישראל פחדו לגשת אליו "והנה קרן עור פניו" (שמות ל"ד ל'), דהיינו שהיה לו אור על הפנים, פניו האירו באור מיוחד, עד כדי כך שהיה קשה להביט בפניו. אבל למילה "קרן" בעברית ישנם שני משמעויות, מלשון "קרן אור" או מלשון קרן – קרניים כפשוטו. אחד המתרגמים שתרגם בשעתו את התורה תרגם את המילה הזאת כ"קרניים" כפשוטו, וכתוצאה מכך עד עצם היום הזה מחפשים ליהודים את הקרניים שעל ראשם...

דוגמא קלאסית נוספת: כולנו יודעים שהנוצרים עסוקים כל היום ב"בתולה הקדושה" שממנה נולד אותו האיש. מהיכן נובע הרעיון הזה? יש פסוק בישעיה "לכן יתן ה' הוא לכם אות הנה העלמה הרה ויולדת בן וקראת שמו עמנואל" (ז, י"ד). "עלמה" היא אשה צעירה, אבל כאשר תרגמו את התורה ליוונית השתמשו במילה שיש לה שתי משמעויות, "אשה צעירה" ו"בתולה". המתרגם שעסוק בתרגום התורה מיוונית לשפה אחרת תרגם לכתחילה את המילה הזאת – "עלמה" – במשמעות "בתולה", ומזה יצא השגעון הזה שהאמא שלו צריכה להיות בתולה

רואים מכאן שתרגום התורה עלול להביא הרבה צרות וזיופים, ובכללות כאשר התורה מתורגמת ליוונית היא הופכת ממילא לנחלת הכלל; כל גוי יכול לבוא ולתת פירושים בתורה לפי הבנתו הוא. אבל יותר גרוע מזה: מאז שתרגמו את התורה לשפה אחרת היהודים שהתגוררו במצרים ובמקומות נוספים נפטרו מהכורח ללמוד את שפת התורה ולא היו צריכים להשתדל ללמוד את לשון הקודש, היות שמעתה ואילך הם יכולים ללמוד את התורה ביוונית. תופעה זו גרמה אפוא לקצת התבוללות. מכל הסיבות הללו ראו חכמי ארץ ישראל את יום השלמת מלאכת התרגום כיום אבל, וחז"ל מגדירים שזה היה יום קשה לישראל "כיום שנעשה בו העגל"! עד כדי כך!