דרשת הלכה: נטילת ידיים (א)

"על נטילת ידיים" – דיני נטילת ידיים לסעודה

למה נוטלים ידיים דווקא על לחם? מה אם אני רוצה לאכול רק פירורים? ולמה שופכים כל כך הרבה מים? * דיני נטילת ידיים לסעודה

פתיחה

למה נוטלים ידיים?

מצוות נטילת ידיים לפני אכילת לחם היא מצווה מדרבנן, שתיקנו אותה משום זהירות בדיני טומאה וטהרה:

כאשר אדם טמא נוגע בכלים או באוכל ושתייה, הוא מטמא אותם. ומאחר ו"הידיים עסקניות הן" – כלומר: הידיים נוגעות וממשמשות בדברים שונים בלי שהאדם שם לב – וייתכן מאד שאדם ייגע בלכלוך או טומאה בלי משים, גזרו שלמה המלך ובית דינו טומאה מיוחדת על כפות הידיים, שיהיו טמאות תמיד, גם אם האדם לא יודע אם הוא נגע בטומאה, עד שייטלו אותן במים כהלכה.

לכן, לפני שאוכלים דברים קדושים צריך לטהר את הידיים בנטילה, והנוגע בדברי קודש בלי נטילת ידיים תחילה – פסל וטימא אותם. ובאמת, במקור, חיוב נטילת הידיים התייחס רק לבשר הקורבנות[1] - שנגיעה בבשר הקרבן בלי נטילת ידיים פוסלת ומטמאת את בשר הקודש ואסור לאכול אותו.

לאחר מכן עמדו בית שמאי ובית הלל והרחיבו את התקנה גם על התרומה – שלפני נגיעה בתרומה חובה ליטול את הידיים ולטהר אותן, ונגיעה בתרומה ללא נטילת ידיים מטמאת את התרומה ויש לשרוף אותה כדין תרומה שנטמאה[2].

לאחר מכן עמדו חכמים בסוף ימי בית המקדש השני והרחיבו את התקנה גם על דברי חולין וקבעו שאסור לאכול לחם (בהמשך ניגע בשאלה מדוע דווקא לחם) בלי נטילת ידיים. מדוע? כדי לתרגל זהירות בנגיעה בתרומה[3], ובלשון רבנו הזקן: "שירגילו ליטול ידיהם בכל אכילה ולא ישכחו ליטול לתרומה"[4].

ואף שאכילת תרומה בטהרה קשורה רק לכוהנים, בכל זאת חייבו בנטילה את כל ישראל, כי "לא רצו לחלק בין כוהנים לישראלים שאין אוכלים תרומה". ואף שהיום אין לנו בית מקדש והכוהנים אינם צריכים להיזהר באכילת תרומה בטהרה, מפני שכולם טמאים, בכל זאת "לא בטלה תקנה זו, כדי שיהיו רגילים בני ישראל כשיבנה בית המקדש במהרה בימינו לאכול בטהרה". ונמצא מכך שהזהירות בנטילת ידיים היא משום 'תרגול' והכנה מעשית לבניין בית המקדש[5]!

[המשנה ברורה[6] מביא טעם נוסף לנטילת ידיים בימינו על דברי חולין – משום נקיות וקדושה, שיש לאכול בקדושה ובטהרה. וסמכו חכמים[7] את חיוב הנטילה על הפסוק "וְהִתְקַדִשְׁתֶּם והייתם קדושים", ודרשו: "והתקדשתם – אלו מים ראשונים, והייתם קדושים – אלו מים אחרונים".]

אם כן, טהרת הידיים מדין נטילה נעשית על ידי שפיכת מים מהכלי דווקא, ולכן גם אם רחץ ידיו בסבון והן נקיות, עליו ליטול ידיים מהכלי (אפשר גם לטבול את הידיים בים או בנהר ואז יהיו הידיים טהורות, אך זה איננו מדין נטילה).

למה דווקא על לחם?

תקנת חכמים הייתה על נטילת ידיים לפני אכילת לחם ולא בשאר דברים, וזה משום שיסוד התקנה הוא להתרגל ליטול לתרומה:

מדאורייתא מביאים תרומה משלושה דברים: "דגן, תירוש ויצהר". ובכן, "תירוש ויצהר" הם יין ושמן – שניהם נוזלים, ובדרך כלל אדם שותה אותם בכלי ואינו נוגע בהם בידיו, ולכן אין צריך לגזור בזה טומאת ידיים אפילו בתרומה, כי אין חשש שיטמא את השמן או היין הטהורים של התרומה. וגם ב"דגן" גזרו רק על לחם ממש, כי בדרך כלל קובעים סעודה רק על אכילת לחם, ואילו עוגיות ושאר מיני מזונות אוכלים מהם מעט ולא מתיישבים לאכול אותם כסעודה – ולכן, ההרגל ליטול ידיים על לחם יזכיר ליטול ידיים גם על אכילת תרומה (ובאמת, הקובע סעודתו על מזונות – צריך ליטול ידיו, כי המזונות הללו נחשבים כלחם).

הלכה למעשה

על כמה לחם נוטלים?

כמה שיעור הלחם שאוכלים שמחייב נטילת ידיים? – נחלקו הפוסקים:

דעת המגן אברהם ורבינו הזקן[8] שגם על אכילת פירור לחם צריכים ליטול ידיים, כי תקנת חכמים הייתה ליטול ידיים על הלחם, ללא חילוק בכמות.

אבל בשולחן ערוך[9] כתב המחבר שיש מי שאומר שעל אכילת לחם פחות מ'כזית' – כלומר: 27 גרם – אינו צריך נטילה כלל. וכן כותב המשנה ברורה[10] וכן בספר ילקוט יוסף, והוסיפו שהמחמיר ליטול גם על פחות מזה תבוא עליו ברכה. וטעם הדבר הוא כי ברכת המזון נאמרת על אכילת 'כזית' לחם, ואם כן, רק כמות כזו של לחם נחשבת חשובה ועליה יש ליטול ידיים[11].

בכל מקרה, לעניין ברכת הנטילה – יברך רק אם בכוונתו לאכול לחם כשיעור 'ביצה', כי שיעור זה הוא המחשיב את האוכל לעניין טומאה[12]. כמה הוא שיעור 'כביצה'? 56 גרם, ולדעת ילקוט יוסף הוא 51 גרם[13].

וכשאוכל לחם 'כביצה', לכל הדעות חייב ליטול ידיים ולברך בכל מקרה, בין אם אוכל חתיכה שלמה ובין אם אוכל פירורים.

הערה חשובה: הנוטל ידיו בברכה כשהתכוון לאכול שיעור 'כביצה' מהלחם, ואחרי שהתחיל לאכול נאנס ולא יכול להמשיך באכילתו, אינו חייב להכריח את עצמו לאכול עד שיעור 'כביצה' כדי שלא תהיה ברכתו ברכה לבטלה – משום שבשעת הנטילה היה בדעתו לאכול 'כביצה', ועל כן התחייב בברכה ואין זו ברכה לבטלה. ומכל מקום, אם אפשרי הדבר ישתדל לאכול 'כביצה'[14].

עד היכן נוטלים?

[ועכשיו נדבר על הנטילה עצמה]

נחלקו הפוסקים עד היכן מקום הנטילה ביד: דעת רש"י והרא"ש שמספיק ליטול את האצבעות עד מקום חיבורן לכף היד, אבל אין צורך ליטול גם את כף היד עצמה. ואילו דעת הרי"ף והרמב"ם שצריך ליטול גם את כף היד, עד מקום חיבורה לאמה – כמו קידוש ידי הכוהנים בבית המקדש.

להלכה כותב השולחן ערוך שראוי לנהוג כדעת המחמירים ליטול במים את כל היד.

וכתב המשנה ברורה שבשעת הדחק, כשאין לו די מים, אפשר להקל וליטול רק את האצבעות, אבל שלא בשעת הדחק אין זו רק חומרה בעלמא אלא הלכה פסוקה שחובה ליטול את כל היד. וכן כותב רבנו הזקן, ומוסיף שכשנוטל את כל היד יחליט שעושה זאת בתורת נדבה, וכך כשייקלע למצב שבו יחסרו לו מי יוכל ליטול רק את האצבעות, כדעת המקלים, "ולא יצטרך להחמיר כמנהגו"[15].

כמה מים ואיך שופכים?

שיעור הנטילה מעיקר הדין הוא בשפיכה של 'רביעית' מים – 86 סמ"ק, שיש לה כוח לטהר את הידיים. אלא שטהרה ב'רביעית' היא בתנאי שכל המים יישפכו בפעם אחת על כל היד. ולכן – כאשר שופך 'רביעית' מים פעם אחת על שתי הידיים יחד, והמים נשפכים בפעם אחת בלי הפסק ומגיעים לכל מקום ופינה בידיים – הידיים טהורות; וכן אם שופך שתי 'רביעיות' מים, אחת על כל יד בבת אחת, והמים נשפכים בשפיכה אחת בלי הפסק ומגיעים לכל מקום ביד – הידיים טהורות.

ונמצא לפי זה שאם שפך 'רביעית' שלמה, אחת על כל יד בנפרד או אחת על שתי הידיים יחד – מספיקה שפיכה אחת, ואין צריך נטילה שניה, ובלשון השולחן ערוך[16] "עשו רביעית בבת אחת כמו טבילה שאינה צריכה שטיפה שתי פעמים".

אפשרות נוספת של נטילה היא למלא בספל 'רביעית' מים ולשפוך מתוכו על הידיים, אלא שאז יש בעיה: המים שנשפכו על היד אכן מטהרים את היד, אך הם עצמם נטמאים מהטומאה שירדה מהיד. וכשנוטלים בצורה כזו, צריך לשפוך מים פעמיים על כל יד – פעם אחת לטהר את היד, ופעם שנייה לטהר את המים שנטמאו מהיד.

והנה, דעת הראב"ד היא שגם יד שנטלו אותה ב'רביעית' שלמה – היא עצמה נטהרת והמים נטמאים, ולכן גם אם נטל את ידיו ב'רביעית' שלמה בבת אחת, צריך ליטול שוב פעם שניה ב'רביעית' שלמה נוספת בבת אחת, כדי לטהר את הידיים מהמים שנטמאו בשפיכה הראשונה. וכך פוסק למעשה רבנו הזקן בסידורו, וכן מביא המשנה ברורה שכן ראוי להחמיר ולנהוג[17].

וכך אכן נוהגים למעשה להחמיר בשתיים: גם ליטול 'רביעית' שלמה בבת אחת על כל יד, וגם ליטול פעמיים על כל יד[18].

מנהג חב"ד ליטול שלוש פעמים על כל יד, ומנהג זה מופיע גם בכף החיים[19] בשם האריז"ל. וכותב הרבי[20] מקור למנהג זה מהלכות מליחה: לאחר מליחת הבשר שוטפים את הבשר פעמיים – מים ראשונים להעביר את המלח, ומים שניים להעביר את המים הראשונים. ושיטת הריב"א היא ששוטפים את הבשר שלוש פעמים – כדי להעביר גם את המים השניים שנגעו במים הראשונים, וכשמביא הבית יוסף את שיטת הריב"א, מוסיף וכותב "וכהאי גוונא אומר ריב"א גבי נטילת ידיים", ומשמע שבנטילת ידיים גם כן נוטלים שלוש פעמים, פעם שלישית כדי להעביר את המים השניים שנגעו במים הראשונים.

כל זה הוא במקרה שהמים הגיעו לכל היד. אך אם נטל ידיו פעם אחת והמים לא הגיעו לכל פינה ביד, לדעת המשנה ברורה[21] – תלוי: אם החלק שאליו הגיעו המים עדיין רטוב, ייטול רק את חלק היד שאינו נטול; אבל אם מעט מהחלק הנטול כבר התייבש, צריך ליטול שוב את כל היד. בין כך ובין כך, אין צריך לחזור ולנגב את ידו לפני הנטילה החוזרת, אלא ייטול על היד הרטובה. אבל רבנו הזקן סובר שיש להחמיר וליטול שוב את כל היד, גם את המקומות הנטולים, כי אין נטילה לחצאין והנטילה צריכה להיות אחת מושלמת[22]. וכן כותב רבנו הזקן[23] להחמיר ולנגב את היד ורק אחר כך לשפוך שוב את המים[24].

נציין כי חשוב להיזהר ולהדר בשפיכת המים, עד כדי כך שאמרו בגמרא[25] "המזלזל בנטילת ידיים בא לידי עניות", ופירש רש"י שהכוונה ב"מזלזל" היא "שאינו רוחץ ומשפשף יפה אלא מעט מים כגון רביעית בצמצום", כלומר: אין הכוונה למי שלא מקפיד על הנטילה ואינו נוטל כלל או שנוטל שלא כדין, אלא למי שנוטל ידיו כפי ההלכה אבל עושה זאת בדיוק כפי הנדרש, בכמות המים בצמצום. ומאידך, כך אומרת הגמרא על הריבוי במי הנטילה: "אמר רב חסדא: אנא משאי מלא חפנאי מיא ויהבו לי מלא חפני טיבותא", ובעברית: "אני נוטל את ידיי במלוא חופנים מים, ומן השמיים נותנים לי מלא חופנים טוב". אם כן, חשוב מאד ליטול ידיים בשפע של מים ולא בצמצום.

זהירות בידיים רטובות

לאחר שנוטל ידיו והידיים עדיין רטובות, יש להיזהר שלא לגעת ביד טמאה – הן יד שלו והן יד של אחר. כלומר, לאחר שנטל יד אחת, אם ייגע באותה יד נטולה, שעדיין רטובה, בְּיָד אחרת שאינה נטולה (ולפי רבינו הזקן, כך הדין גם אם נטל יד אחת פעמיים ויד שנייה נטל רק פעם אחת); וכן אם נטל את שתי ידיו ובעודן רטובות נגע בהן ביד של אדם אחר שלא ניטלה – היד שאינה נטולה תטמא את המים והמים ישובו ויטמאו את היד הנטולה ויצטרך ליטול אותה שוב.

אבל אם שתי הידיים ניטלו כדין ב'רביעית' שלמה, אין יד אחת מטמאת את היד השנייה של הנוטל עצמו, ואדרבה, נוהגים לשפשף את שתי הידיים זו בזו לאחר הנטילה; אך, כאמור, אם הידיים הנטולות ייגעו ביד טמאה של מישהו אחר, יצטרך לחזור וליטול שנית[26].

אם היד הרטובה נגעה ביד טמאה לאחר שהנוטל כבר בירך על נטילת ידיים, טרם שניגב את ידיו – ינגב את ידיו, ואז יחזור וייטול שנית בלי ברכה[27].

הידורים נוספים

אין מנהג העולם להקפיד שהידיים יהיו יבשות לפני הנטילה, ובפרט אם הידיים היו מלוכלכות ושטפו אותן במים לצורך הנטילה – והטעם הוא כי מים אלו שעל הידיים אינם טמאים, ורק על מי הנטילה עצמם יש דין טומאה, כי הם מורידים מהידיים את הטומאה לאכילה. אמנם, המדקדקים נזהרים שהידיים יהיו יבשות קודם הנטילה, וכך פוסק רבנו הזקן[28] שלפני נטילת ידיים יבדוק שידיו נקיות וינגב אותן ממים.

זהירות נוספת נוהגים רבים המדקדקים במצווות, וכן הוא מנהג חב"ד, לא לגעת בספל בידיים רטובות אלא ליטול את הידיים בעזרת מגבת, וכנראה הטעם הוא כדי שלא לגעת בשום לחלוחית מים שעל הספל, שמא היא נטמאה מנגיעה של יד שאינה נטולה ותחזור ותטמא את היד. ומעיר הרבי אשר "עתה נתפשט המנהג אצל כל החסידים כדבר פשוט"[29].

לאחר שמנגבים את הידיים אחרי הנטילה, מעיקר הדין מותר לגעת ביד שאינה נטולה – אבל יש נוהגים זהירות וחומרה יתרה שלא לגעת בתוך הסעודה במי שידיו רטובות, לא רק אם רטובות במי נטילה אלא אפילו אם רטובות סתם, וכן לא לגעת במי שלא נטל ידיו לסעודה, ובמקרה של נגיעה חוזרים ונוטלים ידיים. המקל בזה יש לו על מי לסמוך, והמחמיר תבוא עליו ברכה. ----[1] שבת טו תחילת ע"א.

[2] שבת יד ע"ב.

[3] חולין קו ע"א.

[4] לשון רבנו הזקן תחילת סימן קנח, וכן המשנה ברורה מביא שם טעם זה.

[5] טעם זה מביאים רבינו הזקן והמשנה ברורה.

[6] תחילת סימן קנח.

[7] גמרא ברכות נג סוף ע"ב.

[8] סימן קנח ס"ב וסדר נט"י לסעודה סי"ח.

[9] סימן קנח ס"ג.

[10] סימן קנח סק"ט.

[11] וכדברי הבית יוסף בביאור דברי הרוקח, שאוכל מטמא את הידיים רק אם יש בו כביצה ולכן החיוב האמיתי עם ברכה הוא רק מכמות של ביצה.

[12] הב"י מביא את הרוקח המסתפק אם צריכים ליטול על פחות מכביצה. ומבאר הבית יוסף טעמו כי הכלל הוא שאוכל מקבל טומאה רק אם יש בו כביצה, ומכיון שכל הסיבה לנטילת ידיים היא כי הידיים מטמאות את האוכל, אם כן חיוב הנטילה הוא רק בלחם שיש בו כביצה שהוא יכול לקבל טומאה אבל כאשר אוכל פחות מכביצה אין צריך ליטול ידיו. אמנם מצד שני אפשר לומר שאחרי שגזרו ליטול ידיים – יש ליטול על כל כמות. ועל כן כותב בשולחן ערוך שיש מי שאומר שעל פחות מכביצה אין לברך.

אמנם רבנו הזקן סימן קנח ס"ב מבאר את הספק כך: הגמרא ביומא פ ע"א אומרת שאוכל מטמא אוכל אחר בנגיעה בו רק אם האוכל הטמא יש בו שיעור של כביצה, ודבר זה נלמד מהפסוק העוסק בטומאת אוכלין "מכל האוכל אשר יאכל" ודרשו חכמים שהכוונה היא לביצה הבאה מתרנגולת שהיא נקראת 'אוכל (ביצה) הבא מאוכל' (תרנגולת). דרשה נוספת היא 'אשר יאכל' פירושו אוכל שאפשר לאוכלו בבת אחת, ושיערו חכמים שבית הבליעה מחזיק כמות של ביצת תרנגולת בבת אחת.

ולפי זה יש להסתפק  אם צריך ליטול ולברך על כל אכילת לחם או שמא רק על אכילת לחם בשיעור כביצה ומעלה, וזאת מכיוון שכל יסוד נטילת ידיים לאכילת לחם הוא משום זהירות בטומאה, ומאחר ובדיני טומאה נקבע שכמות אוכל חשובה היא כאשר יש שיעור ביצה, לכן גם באכילת לחם רק כאשר אוכלים כביצה אז נחשב שאוכלים אכילה חשובה ועליה צריכים ליטול ידיים. אבל פחות מכביצה, כשם שאין זה כמות חשובה לטמא, כך אין זה נחשב אכילה חשובה ואין חיוב ליטול על זה ידיים. ולכן למעשה יטול בלי לברך.

[13] ומוסיף הילקוט יוסף שיש המחמירים ליטול ידיים מ18 גרם לחם כי חוששים לדעות שכזית הוא 18 גרם.

[14] ילקוט יוסף, על הלכות ברהמ''ז וברכות סי' קנח הערה ה, עמוד טז.

[15] בשו"ע קסא ס"ח כתב רבנו רק בדרך חומרא שראוי ליטול כל היד "שכיון שהוא דבר שאין בו טורח למה לא נוציא נפשינו מהמחלוקת", ובסידור כתב רבנו רק שיטול על כל היד, ויש לדייק בלשונו שם שהביא דין זה בהמשך לעניין הזהירות בנטילה ומשמע שזה חלק מהחומרא והזהירות בנטילה ואינו מעיקר הדין.

[16] סימן קסב ס"ד.

[17] קסב משנ"ב סקכ"א.

[18] ישנו חשש נוסף שמא יטול פעם אחת והמים ירדו למקום שלא נטלו שם, ויחזרו חזרה לפרק היד הנטולה ויטמאו את המים ואת היד ולכן צריכים נטילה שניה שאז המים השניים ישטפו את המים הראשונים שנטמאו, עיין שוע"ר קסב ס"ו.

[19] סימן קסב סק"ב.

[20] צילום כתי"ק הובא בספר שולחן מנחם או"ח ח"ב עמוד שכד.

[21] קסב סקכ"ז.

[22] ואף שהשו"ע קסב ס"ג מקיל אם עדיין יש טופח על מנת להטפיח בחלק הנטול, מ"מ כתב רבנו קסב ס"ז שיש להחמיר וודאי היום שיש מים בשפע שיש להחמיר בזה.

[23] כן משמע בסידור סדר נט"י לסעודה ס"ו שהמים שעל היד הם טמאין ויטמאו שוב היד.

[24] בשו"ע מיקל רבנו הזקן בשפיכה שניה שאפשר לשפוך על חצי יד ואז על חצי היד השני, אבל בסידור ס"ב משמע שמחמיר שגם השפיכה השניה תהיה על כל היד בבת אחת.

[25] שבת סב ע"ב.

[26] שולחן ערוך סימן קסב ס"ד ומשנה ברורה שם.

[27] משנה ברורה קסב סקמ"ט. ורבנו הזקן בשו"ע ס"י כתב להקל ביד ששפכו עליה רביעית שהיא אינה נטמאת בנגיעת יד אחרת או אדם אחר, אבל בסידור ס"ג כתב שצריך לנגב הידיים ולחזור וליטול כראוי.

[28] סדר נט"י ס"ו.

[29] תורת מנחם ח"י עמוד 197. והכוונה היא לדברי הרבי הרש"ב נ"ע לאחד אודות נטילת מגבת שאין זה לפי ערכו (סה"ש תשד עמוד 117).