ב"ה
על פי ליקוטי שיחות חלק ל"ו, שיחה א לפרשת שמות. פרטים רבים המופיעים בשיחה הושמטו כאן. מומלץ לעיין במקור הדברים קודם השיעור. למה משה לא ברח ממצרים כשהתפרסם שהוא הרג את המצרי? • איך יכול היה משה למנוע את עונש המוות שהטיל עליו פרעה? • ומה קרה לילדה שהרופאים החליטו לנתחה בניגוד לרצון הרבי?
פתיחה
משה רבינו הגדל בארמון פרעה, יוצא אל אחיו, לראות את שלומם ואת מצב רוחם, כשהם שנאנקים תחת עול פרעה.
ברחוב רואה משה רבינו איש מצרי מכה יהודי. משה לא עומד מנגד – ויפן כה וכה, וירא כי אין איש, ויך את המצרי ויטמנהו בחול.
למחרת, הוא שוב יוצא אל השדה, להביט באחיו היהודים ובמעשיהם, כעת הוא רואה שני יהודים ניצים.
משה מעיר למכה, ואומר: למה תכה רעך?
המכה לא מקבל את הביקורת, אותה שומע הוא ממשה רבינו, ומגיב בכעס: מי שמך לאיש שר ושופט עלינו? הלהרגנו אתה אומר כאשר הרגת את המצרי?
את המשך הסיפור נראה מבפנים.
ר' איסר קרא בבקשה את הפסוקים (שמות, ב, יד):
וַיֹּאמֶר: מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ?! הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי?! וַיִּירָא משֶׁה וַיֹּאמַר: אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר.משה רבינו מבין שהריגת המצרי אינה סוד, ותיכף יוודע הדבר גם לפרעה, שבוודאי יבקש לעונשו.
ר' זונדל קרא בבקשה את רש"י:
ויירא משה - כפשוטו. ומדרשו דאג לו על שראה בישראל רשעים דלטורין, אמר מעתה שמא אינם ראויין להגאל:מה רש"י רוצה?
[לשמוע את הקהל]
רש"י מבאר ממה חשש משה. בפשוטו של מקרא משה היה ירא מהעונש שיקבל מפרעה על הריגת המצרי. על פי המדרש משה מגלה כעת את הרשעים ואתִ מדברי לשון הרע הקיימים בישראל, ולכן חשש, שמא אינם ראויים להיגאל. רש"י מציע את שני ההסברים השונים בפירושו.
שאלה
מעולם רש"י לא יכתוב פירוש שאינו תואם את פשוטם של המקראות, אלא אם כן הפירוש הפשוט לוקה בחסר.
בפסוק זה רש"י מציין "כפשוטו", ומיד מוסיף את דברי המדרש.
מדוע לא מסתפק רש"י בפירוש הפשוט, שמשה חשש מעונש, ומביא פירוש נוסף שאינו מתאים עם פשוטו של מקרא.
תשובה
על פניו, הסיפור נראה מאוד תמוה.
משה רבינו מבין שחייו בסכנה, ככל הנראה תיכף פרעה יחפש להורגו, אבל משה לא עושה כלום -"ויירא ויאמר אכן נודע הדבר"..
הוא לא מנצל את הרגעים האחרונים כדי להימלט מהעיר, אלא מתנהל כרגיל, כאילו לא קרה דבר. רק כאשר פרעה כבר מודע לסיפור, ומבקש להרוג את משה, רק אז מספר הפסוק הבא "ויברח משה מפני פרעה וישב בארץ מדין וישב על הבאר".
לכן, לא מסתפק רש"י בפשוטם של דברים, אלא נודד למחוזות המדרש, ומבאר שחששו של משה היה שמא אינם ראויים להיגאל.
הוראה
מחשבתו של אדם היא זו שקובעת את המציאות.
הרבי הצמח צדק אמר: טראכט גוט וועט זיין גוט. תחשוב טוב יהיה טוב.
משה רבינו חשש שמא ייענש, ולכן נאלץ לברוח.
אילו משה רבינו היה בוטח בה' ולא היה ירא – גם התוצאות היו טובות ולא היה צריך לברוח.
סיפור
בצפון הארץ גר יהודי צרפתי בשם יהודה בן שושן ובזכות ברכה של הרבי דרך הרב מולע אזימוב ע"ה, נולדה לו בת יחידה אחרי כעשר שנות נישואין. בגיל עשר החלה הילדה להתלונן על כאבי ראש ואחרי סידרת בדיקות גילו שיש לה ל"ע גידול ממאיר במוח. העצה היחידה הייתה לטוס בבוסטון ושם לשקול אפשרות של ניתוח.
כשהגיעה הילדה לשם, הרופאים הציעו בפני ההורים שתי אפשרויות: לעשות ניתוח שהם אינם יכולים להבטיח שתתעורר ממנו או להשאיר אותה כך והיא תוכל לשרוד חצי שנה.
האבא נסע לניו יורק ונכנס ליחידות ושם פרץ בבכי נורא.
הרבי הביט בו ואמר: "משנכנס אדר מרבים בשמחה ואתה בא לכאן לעשות ההיפך?! מי הרשה לך להכניס עצבות לתוך החדר שלי"? האבא חשב שהרבי מתבדח ברגע כה קשה והחל לצעוק 'זה החיים של הבת שלי', אך הרבי השיב בתקיפות: "וככה תציל את הבת שלך על ידי שתכניס עצבות לתוך החדר בחודש אדר"?!
האבא אמר שהוא מוכן להיות בשמחה, אבל איך אפשר? הרבי ענה: "אדר זה חודש של שמחה בגלל ונהפוך הוא, ואז הפך את שתי ידיו מצד ימין לצד שמאל ואמר: מתהפך, הכל מתהפך".
האבא יצא החוצה ופתאום נזכר שהוא שכח לקבל מהרבי תשובה מה לעשות עם הניתוח?
הוא כתב מכתב והרבי השיב דרך המזכיר כי הוא כבר ענה לו על כך ביחידות. האבא חשב שאולי הרבי מתכוון לכך שאמר 'ונהפוך הוא', אבל בכל זאת התעקש שהוא רוצה תשובה ברורה. הרבי ענה ש'אם הוא דווקא שואל, אז שיתייעץ עם רופא שלישי'. למעשה, מאוחר יותר הוא הבין את המשמעות החמורה של הדברים. רופא שלישי ייעץ לעשות את הניתוח, וכאשר הם פתחו את הראש, הם גילו נס רפואי: הגידול נעלם. אבל לניתוח עצמו היה מחיר כבד והילדה לא חזרה לדבר.
בפסח הם שהו אצל בן משפחה בפלטבוש ובסעודת משיח הלכו להתוועדות אצל הרבי. באחת ההפסקות בין השיחות, הרבי קרא לו ונתן שתי חתיכות מצה ואמר כך: המצה היא מאכל של רפואה ומאכל של אמונה. חתיכה אחת תיתן לבת שלך שיהיה לה רפואה וחתיכה אחת תיקח לעצמך שתהיה לך אמונה. הבת שלך אינה צריכה לסבול מכך שחסר לך אמונה.
אחר כך בעת חלוקת הכוס של ברכה הרבי הוסיף: הסדר הוא, קודם חודש ניסן שהוא חודש של אמונה ואחר כך חודש אייר שהוא חודש של רפואה, אבל כאן יכול להיות ונהפוך הוא, והרפואה של הבת לא תחכה עד שתהיה לך אמונה, אלא קודם היא תהיה בריאה ואחר כך תבוא האמונה שלך... מיותר לציין כי מאותו ערב נעלמו לחלוטין כל קשיי הזיכרון והדיבור של הבת.