דרשה לקראת שבת פרשת שמות תשע"ח, נכתב ע"י הרב שניאור אשכנזי
לא מומלץ במיוחד לטייל בימים אלו במצרים, אבל אם בכל זאת החלטתם שיעד הטיול הבא שלכם יהיה למדינה הערבית המאוכלסת בעולם, סביר להניח שלא תוכלו לפספס את הנילוס. נהר הנילוס הוא הנהר הארוך בעולם, הוא זורם לאורך יותר מ-6000 קילומטר ביבשת אפריקה, מאוגנדה בדרום, דרך קניה, אתיופיה, סודאן ומצרים.
הנילוס הוא עורק החיים של מצרים ולמעשה, המדינה נבנתה על גדות הנהר. עד היום מרבית האוכלוסייה שלה שוכנת על גדות המים. מצרים היא מדינה מדברית, לא יורדים בה גשמים והכלכלה המצרית מתקיימת בזכות ההצפה של מי הנילוס שעולים ומשקים את האדמות.
להבדיל אלפי הבדלות, גם הפרשיות שלנו הם מסע מתמשך על גדות הנילוס. זה מתחיל עם גזירת 'הפתרון הסופי': פרעה מבוהל מההתעצמות של עם ישראל, הוא חושש "פן תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו" והוא גוזר כליה על אבותינו. משום מה, פרעה בוחר בסוג המתה מקורי ואכזרי במיוחד. הוא גוזר: "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו".
מעניין כי פרעה הוא הצורר היחיד בהיסטוריה שבוחר דווקא בנשק ההמתה הזה. כבר עברנו את כל סוגי ההשמדות ה' ירחם, "מי במים ומי באש ", הנאצים המיתו את אבותינו בחנק, הספרדים העלו את האנוסים על המוקד, והבבלים צרו על ירושלים והרעיבו את לוחמיה למוות. אולם פרעה בוחר להמית את ישראל דווקא באמצעות עורק החיים של מצרים.
מנגד, מתרחש דבר מדהים מהעבר ההפוך: יוכבד, אמו של משה רבנו, נמצאת במנוסה להציל את הפעוט. שלושה חודשים היא הטמינה אותו בבית ועכשיו המצרים רודפים ללכוד את הילד ולהשליך אותו למי היאור. באופן מפתיע, יוכבד מחליטה להחביא את הילד דווקא שם, בתוך גיא הצלמוות. היא מכניסה את התינוק בתיבת גומא ומניחה את התיבה לשוט על שפת היאור.
הפרשה הבאה, וארא, מתנהלת כולה על שפת היאור. פרעה סוגר את דלת הארמון בפני משה ומסרב לפגוש אותו. הקב"ה מגלה למשה את הסוד איפה ניתן לשוחח עם פרעה בשקט וביחידות. "לך אל פרעה בבוקר, הנה יוצא המימה ונצבת לקראתו על שפת היאור".
ומנגד מהעבר ההפוך, המכות הראשונות שמפיל את משה על מצרים, מכוונות ישירות כנגד היאור. מי הנהר המתוקים הופכים לדם והם מעלים מתוכם צפרדעים טורדניות על אדמת מצרים.
כך שהכול קורה הפוך על הפוך: פרעה שואב ביטחון ממי היאור, הוא מפנק את עצמו בבוקר בהם ומתכוון להמית את ילדי ישראל בתוכם. ואילו הקב"ה משתמש במי היאור דווקא כדי להציל את ישראל: יוכבד מטמינה את משה ואילו משה עצמו מתחיל את הפורענות של מצרים מתוך מי היאור.
מהו, אם כן, התפקיד הייחודי של הנילוס בעימות בין מצרים וישראל?
המדרש מעניק הסברים נקודתיים אודות כל אחד מהנושאים שהוזכרו. בנוגע לעובדה הראשונה - שפרעה בוחר להטביע את ילדי ישראל ביאור - מסביר המדרש כי פרעה עשה זאת על פי עצת אצטגניניו. הם ראו במפת הכוכבים שמושיעם של ישראל עתיד ללקות במים (כפי שאכן קרה בפועל שמשה לקה בגלל מי מריבה), ולכן פרעה מקדים את המאוחר ומטביע את כל התינוקות במים.
בנוגע לכך שפרעה הלך לרחוץ על היאור, מסביר המדרש כי פרעה היה מציג את עצמו בדמות 'אל', וכמי שאינו זקוק לעשות את צרכיו, ולכן היה חומק בבוקר אל המים כדי להיפטר ממה שהעיק לו.
ובנוגע לכך שמשה הלקה תחילה את מי היאור, מובא הסבר שלישי כי המצרים היו עובדים את היאור ומאמינים בכוחו ולכן משה השפיל תחילה את יראתם.
אולם כמובן, מוטב למצוא הסבר אחד כולל אודות מעמדו המרכזי של היאור. תורת החסידות עוסקת בהרחבה בסמליות העמוקה הטמונה במאבק על המים, וברוח זו מבאר הרבי מלובאוויטש בשיחות רבות (ראו בעיקר ליקוטי שיחות טז עמוד 13) את כל הנקודות שהוזכרו לעיל.
הצדיק רבי מאיר אבוחצירא (הבבא מאיר), היה בנו הבכור של הבבא סאלי (ואביהם של רבי אלעזר, רבי דוד ורבי יקותיאל אבוחצירא). הוא שימש שנים ארוכות כראש ישיבת "תומכי תמימים" חב"ד בעיר מידלת במרוקו ובסוף חייו עלה לארץ וגר באשדוד.
בהיותו גר עוד במרוקו, נכנס אליו יהודי וסיפר שהוא רוצה לעלות לארץ, אך הוא חושש מעתידו כאן. הוא אינו יודע קרוא וכתוב וחושש איך יסתדר בפרנסה. רבי מאיר הרגיע אותו ואמר שייסע לארץ בלי לחשוש. חז"ל אמרו שהקב"ה מפרנס מביצי כינים ועד קרני ראמים - וכי הם יודעים קרוא וכתוב?! ה' דואג לכולם והוא ידאג גם לך. רבי מאיר ראה שהיהודי מתקשה להתעודד והוסיף: "דע לך שהעובדה שאתה לא יודע קרוא וכתוב, תסייע לך למצוא פרנסה בארץ ישראל".
אחרי מילים כאלו, היהודי צרר את מטלטליו ועלה בשמחה. הוא קיבל דירה בשיכון עולים והלך ללשכת התעסוקה לבקש עבודה. הוא הציג את עצמו כמי שעלה עכשיו ארצה ואז ברח לו מהפה: "אבל אני לא יודע קרוא וכתוב". אחרי רגע הוא תפש מה אמר והחל להלקות את עצמו. "איזה טיפש הייתי? מי מגלה חולשות כאלו בראיון עבודה?" אבל הוא חיזק את עצמו באמונת צדיקים ושב הביתה.
אחרי כמה שעות מגיע טלפון ומזמינים אותו להתייצב למחרת בבוקר ב... משרד הביטחון בתל אביב. בשבע וחצי בבוקר הוא התייצב ב"קריה" ולא ידע מה לחשוב. הוא היה ראשון בתור, אך איש לא קרא לו. אנשים נכנסו ויצאו ואיש לא התעניין בו. הוא כבר השתכנע שמישהו חמד לו לצון, אבל לקראת צהריים קרא לו הפקיד, ראיין אותו שעה ארוכה ואז הודיע לו כי התקבל לעבודה חשובה במיוחד.
"באחת מחברות הייצור של מערכות הנשק המתקדמות במדינה הצעירה שלנו, מצטברת ניירת רבה ואנו זקוקים לגרוס הכול. אך זאת יכול לעשות רק עובד נאמן שלא יתפתה לקרוא את הניירת. בכל השעות שהמתנת מחוץ למשרד, עקבנו אחריך לראות אם אינך יודע לקרוא. בשולחן על ידך היו מגזינים יוקרתיים וציפינו לראות אם תיטול אותם לידך. למעשה, ברגע של שעמום נטלת לידך את אחד העיתונים, אבל החזקת אותו הפוך"... אותו יהודי עבד שנים רבות במשרד הביטחון, וגם כשהגיע לגיל פנסיה המשיכו להחזיק אותו, משום שלא מצאו אדם מוכשר כמותו, שאינו יודע לקרוא.
ארץ ישראל היא מקום בו קל להאמין בהשגחה עליונה. ולא רק בגלל הניסים שלא נגמרים - כמו שהתבטא פעם דוד בן גוריון: "בארץ, מי שלא מאמין בניסים, הוא לא ריאלי"... הרבה יותר פשוט: הכלכלה בארץ תלויה ברחמי שמים. מי מבין זאת היטב כמו בשנת הבצורת שאנו חווים בימים אלו.
החקלאי בארץ ישראל יכול לעשות את כל ההכנות הדרושות, לחרוש ולזרוע ולדשן את האדמה, אבל אז הוא מוכרח להרים את העיניים ולבקש גשם. הוא יודע שהפרנסה לא מתחילה להיות תלויה בו, רק ברחמי שמים. [אגב, גם כיום שמשתמשים במתקני התפלה, עדיין המים לחקלאות מגיעים בעיקר מהגשם. אם הבצורת תימשך חלילה והחקלאים ייאלצו להשתמש במים מותפלים, הם ישלמו על כך ביוקר וכולנו נשלם הרבה יותר על מחירי הפירות והירקות].
לכן משה רבנו מתייצב בביטחון ובגאווה בפני פרעה ותובע לשחרר את ישראל. משה הוא יהודי שבא במקורו מהארץ והתרגל כל חייו להישען על אבינו שבשמים. לכן פשוט וברור אצלו לדבר בשם הישות העליונה המאירה מהשמיים.
אך פרעה מביט בו בזלזול ואומר: "לא ידעתי את ה'". ובפשטות: מאיפה המצאת את ה'שטות' הזאת שיש משהו או מישהו בשמים? שכן המים במצרים דפקו כמו שעון בלי שום קשר לאלוקים כביכול. בכל שנה בין יולי לספטמבר, מי הנילוס גואים ומציפים את האדמות בגשם ואחר כך האדמה רטובה כל החורף וצומחת היטב. לא צריכים את האלוקים, לא צריכים להתפלל לאף אחד ולבקש מאף אחד, הטבע עושה את עבודתו היטב. כך שבעוד שמקור הביטחון הישראלי הוא הקב"ה, מקור הביטחון המצרי הוא הטבע. הם התרגלו לחשוב שהעולם מתנהל מעצמו.
וזאת עומק התכנית של פרעה להטביע את הילדים במים. פרעה אינו מתכוון רק לגזירת השמדה פיזית היל"ת, אלא לא פחות חמור מכך: להשמדה רוחנית. פרעה רוצה להעביר את ילדי ישראל סדרת חינוך מחדש. לעקור מליבם את האמונה הישראלית שהפרנסה באה מהשמיים ולהעניק גישה הפוכה כי הכול תלוי בכישורים שלך. ככל שתהיה מוכשר יותר, ידען וחרוץ יותר – כך תצליח יותר.
מהעבר השני, יוכבד מצילה את משה דווקא במי היאור, ומשה קם ומלקה את מצרים דווקא בנקודה החזקה שלהם. בכך משה מנפץ את קו הביטחון של המצרים. הוא מראה להם כי כל המערכת הטבעית המסודרת היא בסך הכול צינור להולכה של השפע האלוקי, וכאשר הקב"ה רוצה, הכול יתהפך מהקצה אל הקצה: היאור יהפוך להיות דווקא מקור ההצלה של הגואל היהודי, ואילו עבור מצרים הוא יהפוך להיות מקור של הרס וסבל.
אחד הצדיקים ראה פעם יהודי מסיים את התפילה במהירות ורץ מבית הכנסת. הרב התעניין לאן הוא ממהר, והוא השיב כי הוא רץ לעבודה. אמר לו הרב: מי אמר שהפרנסה שלך נמצאת שם? אולי היא נמצאת מאחוריך, בבית הכנסת?!
יהודי חסיד שהתגורר בחוץ לארץ, בא לבקש מהאדמו"ר הצמח צדק מליובאוויטש ברכה לעלות ארצה. הרבי היה סבור מסיבות שונות כי טוב שהחסיד יישאר במקום מושבו ואמר לו: תעשה כאן ארץ ישראל. כל עוד אינך יכול לעלות לארץ הקודש, תביא את ארץ הקודש לכאן.
זהו רעיון עמוק: אפשר לגור בארץ ישראל ולהישאר בגלות, ואפשר לגור בחוץ לארץ ובמובן מסוים להיות בארץ ישראל. ההבדל בין הארץ לארצות חוץ לארץ הוא לא רק גיאוגרפי, אלא בעיקר תודעתי. "ארץ ישראל" היא מקום בו הקדושה האלוקית ניכרת ואילו "חוץ לארץ" הוא מקום בו השפע האלוקי עובר דרך הידיים של פוטין וטראמפ.
העבודה הנדרשת מיהודי היא להיות תמיד בארץ ישראל. להקיף את עצמו באווירה כזו בה הוא בוטח בסייעתא דשמיא והופך את מקומו לסביבה קדושה יותר. ובפשטות: הוא מתפלל ברצינות, לומד תורה ומזכך את סביבתו – וכך מכין את העולם כולו לאותו ייעוד מופלא של 'עתידה ארץ ישראל שתתפשט על כל הארצות כולן' בקרוב ממש.