לפני כמה שבועות ראיינו את אחד מבאי בית חב"ד בהודו, הוא סיפר שהוא הגיע בשעתו למומביי עם הכלבה שלו וחיפש מקום להשתכן בו, אבל זה היה בלתי אפשרי למצוא מקום שיסכימו להכניס חיות. אחרי חיפושים וסיבובים רבים הוא בא לשליח המקומי הרב הולצברג הי"ד, והשליח הציע לו להשאיר את הכלבה בבית חב"ד. ואכן הוא מצא מקום לעצמו לישון, ובמשך שבועיים ימים 'התארחה' הכלבה בבית חב"ד במומביי.
כששמעתי את הסיפור הזה, חשבתי לעצמי שהשליח הזה ללא ספק היה צדיק גדול... אני יכול רק לתאר לעצמי מה היתה התגובה שלי אם מישהו היה מנסה למצוא מקום לכלבה שלו בבית חב"ד כאן...
אנחנו עדיין לא התאוששנו מהטרגדיה האיומה בהודו. אבל בכל זאת בתוך כל החושך הזה היה קצת אור ונחמה. מדובר בסיפור ההצלה של הילד הקטן. כפי שכולם מכירים את הסיפור, המטפלת השכיבה את הילד לישון למעלה בקומת המגורים של השליח, וירדה למטה ללכת הביתה, לפתע נכנסו הטרוריסטים ששהו במקום במשך כל הלילה והתחילו לירות. המטפלת התחבאה מיד בתוך המחסן. ובשעת בוקר – אחת עשרה שעות אחרי שהיא השכיבה את הילד לישון – היא שמעה את הילד קורא לה בשמה "סנדרה, סנדרה"...
היא הבינה אפוא שהילד התעורר, היא רצתה לרוץ לקחת אותו, אבל האיש שהתחבא איתה ביחד במחסן הזהיר אותה לא לצאת, כי ביציאתה היא מסכנת את חייה. אבל היא חששה שהטרוריסטים יגלו חלילה את הילד הפעוט ובהחלטה של שניה אחת היא רצה החוצה ומצאה אותו עומד בתוך שלולית הדם של הוריו שנרצחו ר"ל. היא הרימה אותו ורצה איתו החוצה, המכנסיים שלו היו ספוגים בדם הוריו ר"ל ל"ע ול"ע, ובכך היא הצילה את חייו.
כל העם היהודי חייב לה לסנדרה תודה על המעשה ההירואי שביצעה, על המסירות נפש שהיא גילתה בכך שהיא סיכנה את חייה כדי להציל ילד יהודי.
למעשה זו לא הפעם הראשונה שבה מתרחש דבר כזה. ההיסטוריה שלנו כבר סיפקה לנו סיפור דומה על מישהי שהצילה ילד יהודי. כולנו מכירים את הסיפור שמופיע בפרשתנו, כיצד פרעה מלך מצרים גזר להרוג את כל התינוקות הזכרים שנולדים לעם ישראל במצרים. כל ילד כזה סיים את חייו בנילוס, ואף- על- פי-כן עמרם ויוכבד, מנהיגי הדור, החליטו ללדת ילד נוסף למשפחתם, ואכן נולד להם תינוק יפה ומיוחד. הם החביאו אותו בבית לזמן קצר, אבל הם הבינו שלא יוכלו להמשיך להחביאו לאורך זמן, כי בסופו של דבר המשטרה החשאית של מצרים תגלה אותו.
הם החליטו להניח אותו בתיבה קטנה בשפת היאור, ולהשאיר את ההתרחשויות לידיו של הקב"ה. ואז ירדה בת פרעה לרחוץ ביאור והיא שמעה "קול ילד בוכה" מתוך התיבה, היא פותחת את התיבה ומזהה שזה ילד יהודי.
הגמרא מספרת (סוטה י"ב, ב) על הנערות "המזכירות שלה": "כיון שראו שהיא רוצה להציל את משה אמרו לה ... את עוברת על גזרת אביך"! הנערות שהלכו איתה יחד ניסו להניא את בת פרעה מן המעשה הזה, אבל היא לא שמעה אליהם ובכל זאת בחרה להציל את הילד הזה. בת פרעה אף היתה זאת שהעניקה לו את השם משה, "ותקרא שמו משה", וכמו שהמדרש אומר "אף על פי שהרבה שמות היו לו למשה לא נקבע בכל התורה אלא כמו שקראתו בת פרעה ואף הקב"ה לא קראו בשם אחר" (שמו"ר א, כ"ו).
הוריו נתנו לו שמות אחרים כשהוא נולד – "אביו קרא לו חבר, אמו קראה לו יקותיאל" (יל"ש שמות קס"ו). אבל השם היחידי שהקב"ה קרא לו היה השם שנתנה לו בת פרעה, שכן היא זו שהצילה את חייו. המדרש מוסיף ואומר שהקב"ה קרא לבת פרעה בשם בתיה, "ויאמר לה הקב"ה... משה לא היה בנך וקראת אותו בנך אף את לא את בתי ואני קורא אותך בתי... בת י- ה". (ויק"ר א, ג).
הנה כי כן, כמה מפליא הדבר שהילד שניצל מן התופת בבית חב"ד במומביי קוראים לו... משה!!!
בתיה בת פרעה היתה אם-כן "חסידת אומות העולם" הראשונה, ומאז בהיסטוריה היהודית שלנו היו הרבה חסידי אומות העולם שהיטיבו עם היהודים.
מסופר שבזמן שהרומאים שלטו בארץ- ישראל בערך לפני אלפיים שנה, הם גזרו גזרות חמורות נגד הדת, אחת מהם היתה שאסור למול את התינוקות, ואם אחד יתפס שהוא עבר על גזירת המלכות ומהל את בנו – אחת דתם של הילד והוריו... והם ייענשו במיתה.
נשיא הסנהדרין באותה תקופה היה רבן שמעון בן גמליאל וביום מן הימים נולד לו בן למזל טוב. הוא לא יכל לסבול את הרעיון הזה שהילד שלו לא יהיה מהול, ולכן הוא מל את בנו בהחבא ובמקום מסתור. אבל "אוזניים לכותל" ובסופו של דבר עובדה זו התפרסמה והגיעה לאוזני הקיסר שהמנהיג היהודי רמס את החוק ומל את בנו! הקיסר צווה להביא את התינוק לפניו כי רצה לראות במו עיניו אם הוא אכן מהול.
אחת מהמשפחות המיוחסות אצל הרומאים היתה ממכריו של רבן שמעון בן גמליאל, וגם להם נולד בן באותה העת ממש. גמלה בלבם ההחלטה לעזור למשפחת רשב"ג נשיא הסנהדרין להציל את הילד ואת הוריו – והם הציעו אפוא להחליף את התינוקות... וזה אכן מה שקרה: רשב"ג הופיע בפני הקיסר ובידיו התינוק הרומאי שלא היה מהול וכך הציל את חייו וחיי בנו
שני התינוקות הללו גדלו, האחד ירש את אביו בנשיאות הוא רבי יהודה הנשיא מחבר המשנה, וחבירו היה אנטונינוס קיסר (תוספות לע"ז י, ב). אלו הם חסידי אומות העולם שיש להם חלק לעולם הבא.