דרשת הלכה: נטילת ידיים (ב)

בסכין, במזלג, מה שבא ליד... – דיני נטילת ידיים לדבר שטיבולו במשקה.

נכתב ע"י הרב שלום דובער אשכנזי שיחי'

צריך ליטול ידיים על... מלפפון חמוץ או על עוגייה בתה? ... מה הקשר לכרפס? ומה אם אוכלים עם כפפות? 

פתיחה

טומאת משקאות

[כולם מכירים את המנהג שמקיימים בליל הסדר – כדי להתמיה את התינוקות שישאלו "מה נשתנה", אוכלים כרפס טבול במי מלח. לפני שאוכלים אותו נוטלים ידיים. האם אתם יודעים מדוע?]

בשבוע שעבר דיברנו על החובה ליטול ידיים לפני אכילת לחם. הפעם נדבר על חיוב דומה אבל שונה, והוא: חכמים גזרו שצריך ליטול ידיים גם לפני אכילת מאכל רטוב, מה שנקרא בשפת ההלכה "דבר שטיבולו במשקה"[1].

מה הטעם לגזירה הזו?

משקאות מקבלים טומאה בצורה קלה יותר מאשר מאכלים יבשים. לכן, חכמים החמירו וקבעו כך: כאשר אוכלים בידיים מזון שנרטב בנוזל, כך שהאדם עלול לגעת בידיו בנוזל – צריך ליטול ידיים לפני כן כדי לוודא שהידיים טהורות. על שתיית המשקאות עצמם חכמים לא גזרו נטילה, כי הדרך היא לשתות אותם בכוס או בכל כלי אחר, ולא לגעת בהם ביד – ואם כן, מותר למשל לשתות מים ביד או לטבול את האצבע במים ולמצוץ אותה, כי על כך לא גזרו חכמים.

גם בימינו?

בזמן הזה כולנו טמאי מתים ואיננו אוכלים כלל בטהרה, ועל כך נחלקו הראשונים האם גם בימינו חייבים ליטול ידיים על "דבר שטיבולו במשקה": לדעת רש"י והרא"ש, גם בימינו נוטלים ידיים על מאכל רטוב; ולדעת התוספות ועוד ראשונים, אין חובה זו נוהגת היום.

השולחן ערוך[2] פוסק שיש להקפיד על נטילה זו, אבל אין לברך עליה – משום שלא לכל הדעות חייבים בנטילה ו"ספק ברכות להקל". ורבנו הזקן כותב, על פי המגן אברהם, שנהגו המון העם להקל ולאכול דברים רטובים בלי נטילת ידיים כי סומכים על דעת המקלים שאין הלכה זו נוהגת היום, אבל העיקר הוא כדעת המחמירים שצריך ליטול ידיים לאכילת דברים רטובים. וכך גם פוסק רבנו הזקן בסידורו בפשטות, וכן כותב במשנה ברורה, שיש להחמיר וליטול ידיים לאכילת דברים רטובים.

הלכה למעשה

איך נוטלים?

כמות האוכל המחייבת נטילה היא כמו בלחם: לדעת השולחן ערוך, פחות משיעור 'כזית' אין חובה ליטול אבל ירא שמים ייטול[3], ומ'כזית' ומעלה חייבים ליטול. אך לדעת רבנו הזקן צריך ליטול ידיים גם על אכילת פירור לחם, ומשמע שגם בנטילת ידיים על מאכלים רטובים לא משנה הכמות וצריך בכל מקרה ליטול ידיים.

כאן יש דיון מעניין:

המשנה ברורה כתב[4] שעל פחות מ'כזית' אין צריך ליטול, ואחר כך חזר בו ופסק שבוודאי צריך ליטול גם על פחות מ'כזית' – שהרי בליל הסדר אנו אוכלים כרפס טבול במי מלח או חומץ ואוכלים פחות מ'כזית' ובכל זאת נוטלים ידיים[5].

גם אופן הנטילה הוא בדיוק כמו שנוטלים ידיים ללחם[6], עם כל הפרטים.

במזלג או ביד

כמו שאמרנו קודם, הגזירה הייתה על אוכל שרגילים לאכול אותו ביד – ונפרט: מאכלים שרגילים לאכול אותם ביד[7], חייבים ליטול ידיים תמיד, גם אם לא נוגעים באזור הרטוב, ואפילו אם אוכלים עם כפפות על הידיים או בכף ומזלג. ואילו אוכל שלא רגילים לאכול אותו ביד – צריך ליטול עליו ידיים רק אם נוגעים בו ביד.

וכותב רבנו הזקן שאוכל שרגילים לאכול "הרבה פעמים" בכף, כמו ריבה או ממרח – מותר לאכול אותו בכף או מזלג בלי נטילת ידיים, אבל דבר שאוכלים אותו "לעולם", כלומר: תמיד, ביד – צריך ליטול עליו ידיים בכל מקרה.

דיון מעניין למשל ישנו על מלפפון חמוץ: מהי הדרך לאכילת מלפפון חמוץ? האם הוא מאכל שאוכלים אותו "הרבה פעמים" במזלג, או ש"לעולם" אוכלים אותו ביד? [מה דעתכם?]

כמה רטוב?

מאיזו מידה של רטיבות המאכל נקרא "טיבולו במשקה"?

אם אפילו מקום קטן בדבר המאכל[8] נרטב במים (או נוזל אחר מהשבעה) ונשארה שם רטיבות כזו שאם ניגע בה באצבע – האצבע תישאר רטובה ואף תרטיב משהו אחר אם תיגע בו מיד. בשפה ההלכתית זה נקרא "טופח על מנת להטפיח" – רטוב מספיק כדי להרטיב[9]. ממידת הרטיבות הזו והלאה – חובה ליטול ידיים.

כאשר יש תערובת של מים – הולכים לפי הרוב ואם יש רוב של מי פירות – מותר לטבול בהם.

רטוב במה?

בנטילת ידיים על "דבר שטיבולו במשקה" לא מדובר על כל משקה, אלא רק על אחד או יותר משבעת המשקאות הרמוזים בראשי התיבות "יד שחט דם": יין (כולל מיץ ענבים וחומץ יין), דבש דבורים, שמן זית (בלבד), חלב (כולל לבן ושמנת שהם נוזליים, אבל לא גבינה, אפילו לא גבינות רכות), טל, דם ומים. רטיבות של מי פירות ונוזלים אחרים – אינה מחייבת נטילת ידיים.

למעשה, אם כן, אם שוטפים תפוח במים ואוכלים אותו מיד כשהוא רטוב, צריך ליטול עליו ידיים, שהרי הוא פרי הנאכל בידיים ויש בו שיעור כזית והוא רטוב ממים. אבל פרי שֶׁלַח בלחות הטבעית,  וכן סופגנייה או ספינג' ספוגים בשמן בישול – אין צריך ליטול ידיים, כי אלו אינם משבעת המשקים שהזכרנו.

מקרים מיוחדים

נוזלים מבושלים

אם טובלים את המאכל בנוזל מבושל, כגון מרק – על כך יש מחלוקת:

דעת רבנו הזקן[10] היא שהמרק נחשב כמים לכל דבר, ולכן ירקות או בשר שבתוך המרק, וכן אורז לח, שרגילים לאכול אותם בכף – אם אוכלים אותם ביד צריך ליטול ידיים קודם, ואם אוכלים אותם בכף אין צורך ליטול ידיים.

אך יש הסוברים שמרק מבושל כבר לא נחשב למים אלא למשקה אחר, ולכן מותר לאכול מהירקות והבשר שבמרק גם ביד בלי ליטול ידיים.

להלכה, יש פוסקים שכתבו שמותר לאכול ירקות ובשר מהמרק ללא נטילת ידיים כי סומכים על צירוף של שתי סברות: הסברה הראשונה היא שבבישול המרק המים השתנו מצורתם, והסברה השנייה היא דעת התוספות שהזכרנו, שבימינו כלל לא צריך ליטול ידיים על אוכל רטוב.

אך למעשה ראוי להחמיר בזה, כי השולחן ערוך פסק בפשטות כדעת רש"י והרא"ש שכן נוטלים ידיים על דבר רטוב, ואם כן אין לנו שתי קולות ואין להקל.

וכתב בספר ילקוט יוסף[11] שאפשר לצרף שני ספקות הלכתיים, ולהתיר לאכול את הירקות והבשר שבמרק בלי נטילת ידיים: הספק הראשון הוא האם המרק כבר לא נחשב כמים, והספק השני הוא האם צריך בכלל ליטול ידיים על פחות מ'כזית' – ו"תרי חומרי לא עבדינן", זאת אומרת, שאין להחמיר גם בנטילה על פחות מ'כזית' וגם בנטילה על מים מבושלים.

עוגיות בתה

יש לדון גם לגבי טבילת עוגייה בתה או בקפה, האם המים השתנו בהרתחה או שמא הם נשארים מים ואין לטבול בהם בלא נטילת ידיים.

בספר בן איש חי[12] פסק שכל זמן שהתה או הקפה חמים, הרי הם מבושלים, ולכן כאשר טובל בהם פחות מ'כזית' או שאוכל את העוגייה בלי לגעת בה ביד – לא צריך ליטול ידיים, כי "תרי חומרות לא עבדינן".

ויש מחמירים[13] בתה וקפה וסוברים שהם תמיד נחשבים כמים ואין להקל בטבילה בהם, וכך היא שיטת רבנו הזקן.

נוזלים שקרשו

מה הדין אם המים או שאר המשקאות נקרשו? אז הם כבר לא נחשבים לנוזלים אלא לאוכל, ולא צריך ליטול ידיים כשאוכלים אתם אוכל יבש.

לכן מותר לטבול עוגייה בחמאה או בגבינה קרושה בלי ליטול ידיים. אבל טבילה בחמאה נימוחה, או מריחת דבש נוזלי על קרקר – במקרים אלו צריך ליטול ידיים לפני האכילה[14].

אם קרה מקרה הפוך, כשמרחו חמאה קשה על עוגייה ואז החמאה נימוחה – אין צריך ליטול ידיים[15]. ----[1] שו"ע סימן קנח ס"ד ובשוע"ר שם ס"ג ואילך.

[2] סימן קנח ס"ד.

[3] וראה משנ"ב סימן קנח סק"כ.

[4] קנח סק"כ ובשולי הגליון.

[5] ובאמת הנטילה על כרפס פחות מכזית קשה על השולחן ערוך, והחיד"א מתרץ את שיטתו – ראו שו"ת חיים שאל ח"ב סימן לו.

[6] פרי מגדים, וכן משמע מלשון רבנו הזקן בסידור ס"כ שכתב שצריך נטילה כהלכתה עד הפרק משמע שמקפידים על זה ככל דיני נטילת ידיים ולכן יש ליטול רצופים דווקא. וכ"כ בחזון עובדיה פסח דיני כרפס.

[7] ולשיטת המשנה ברורה (סימן קנח סקי"ב מהמג"א ורדב"ז) צריך להיות אוכל כזה שרגילים לשטוף אותו במים כמו תפוח, אבל תפוז ובננה שמקלפים אותם ולא שוטפים אותם – אין צריך ליטול עליהם ידיים אם הם רטובים, ואם התלכלכו מותר לכתחילה לשוטפם ולאוכלם רטובים. אבל רבנו הזקן אינו מזכיר חילוק זה ומשמע שסובר כדעת הפוסקים שכל אוכל רטוב צריך נטילה.

[8] פרי מגדים פתיחה להלכות נטילת ידיים ד"ה והנה הר"ם.

[9] קצות השולחן סימן לו בדה"ש י.

[10] שוע"ר קנח ס"ו וכן משמע בפשטות לשונו בסידור ס"כ שבשר מבושל צריך נטילה.

[11] ילקוט יוסף ח"ג דיני ברכהמ"ז וברכות עמוד לז.

[12] פרשת תזריע אות יט.

[13] שו"ת יביע אומר ח"ט או"ח סימן קח אות פג, ובילקוט יוסף שם כתב להקל דנחשב כמרק מבושל בצירוף דעת הסוברים שאין צריך ליטול כלל על דבר שטיבולו במשקה.

[14] ילקוט יוסף, ח"ג דיני ברהמ''ז וברכות עמוד מ הערה יח.

[15] רבנו הזקן בשו"ע ובסידור אות כ, ומשנ"ב קנח סקט"ז.