כניסה

לדמותה של מנהיגה בחסד עליון (סגנון חו"ל)

"סלפי" – זאת מילה שלמדתי רק לאחרונה, שפירושה שאדם מצלם את עצמו. שנה שעברה בהלוויה של נלסון מנדלה, ראש ממשלת דנמרק פירגנה "סלפי" לעצמה כשלצידה ראש ממשלת אנגליה ונשיא ארצות הברית. מיד התחוללה מהומה כיצד הם מתנהגים בהלוויה כמו נערים צעירים. ראש ממשלת דנמרק השיבה שגם המנהיגים הם בני אדם...

התקרית הזאת הציבה את המילה "סלפי" כ"מילת השנה" לשנת 2013 על ידי עורכי מילון אוקספורד. עוד לפני שנמצאה ל"סלפי" מילה חילופית בשפות אחרות, היא הפכה למילה בין- לאומית בכל העולם, וגם בעברית משתמשים במילה "סלפי".

אני רוצה לספר לכם על שלושה מנהיגים ידועים, שלמרות שלא היה להם "סלפי" הם התפרסמו מאד.

בשבתות הללו אנחנו קוראים בתורה את חומש שמות, את הסיפור של יציאת מצרים. גם בסיפור הזה היו מעורבים שלושה מנהיגים, שני גברים ואשה: אהרן, משה ומרים. אמנם בפרשתנו כשהתורה מציגה את הייחוס של משה רבינו, התורה כותבת רק "הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים... הוא משה ואהרן" (שמות ו, כז). ואילו שמה של מרים לא נזכר כאן בכלל.

אולם הנביא מיכה שחי כשבע-מאות שנה מאוחר יותר גילה לנו את הסוד. בהפטרה של פרשת בלק אנחנו קוראים את נבואתו של מיכה שבה נאמר: "כי העליתך מארץ מצרים ומבית עבדים פדיתיך ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים" (מיכה ו, ד).

הפעם הראשונה ששמה של מרים מוזכר במפורש בתורה היא בפרשת בשלח. התורה מספרת לנו על קריעת ים סוף, "אז ישיר משה ובני ישראל". משה וכל העם שרו את שירת הים המפורסמת, ובסופה מספרת התורה "ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התוף בידה ותצאן כל הנשים אחריה... ותען להם מרים שירו לה' כי גאה גאה..." (טו, כ).

שואל הרבי ('שיחות קודש' תשכ"ז כרך א עמ' 320 ,(כיצד ייתכן שאחרי שמשה רבינו הנהיג את העם בשירה מיוחדת, תקום מרים ותנהל שירה נפרדת לנשים? הרי לא מצינו בשום מקום שהיא שאלה רשות ממשה על כך, אלא עשתה זאת על דעת עצמה. והיא עשתה זאת אחרי שהתורה מעידה ש"ויאמינו בה' ובמשה עבדו" (יד, לא). כלומר, שבאותם רגעים כל עם ישראל קיבל סוף סוף את מרותו של משה לחלוטין, ולפתע קמה אחותו מרים שלא מקבלת את מרותו ועושה שירה לעצמה? מאיפה היא נטלה את ה"כתפיים הרחבות" לעשות את הצעד הנועז הזה? הרבי מסביר שהתשובה לכך טמונה בפסוק עצמו. התורה לא קוראת לה סתם מרים, אלא מכנה אותה "מרים הנביאה". זהו תואר שלא מופיע בחמשת חומשי תורה על אף אדם. אע"פ שמשה היה גדול הנביאים כפי שכתוב "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" (דברים לד, י), אבל הוא לא נקרא במפורש בשם 'משה הנביא', וגם אין בנמצא התואר 'אהרן הנביא'. רק מרים היתה היחידה שקיבלה את התואר המפורש הזה בתורה.

שואל רש"י: "היכן נתנבאה" מרים? את התשובה אנחנו מוצאים בסיפור הידוע לכולנו על משה התינוק שאמו הניחה אותו על שפת היאור, ואז "ותתצב אחותו מרחוק", מרים עמדה בין קני הסוף וציפתה "לדעת מה יעשה לו" (ב, ב). בת פרעה ירדה לרחוץ ביאור ומצאה את התינוק, היא ניסתה להאכיל אותו, אבל הוא בשום אופן לא רצה לינוק. מרים הבחינה בזה וניגשה לבת פרעה ואמרה לה "האלך וקראתי לך אישה מינקת מן העבריות".

נשאלת השאלה, מדוע דוקא מרים נשארה ליד היאור לראות מה יתרחש עם הילד? מדוע לא עמדו שם ההורים שלו, עמרם או יוכבד? מדוע דוקא מרים?

מספרת הגמרא במסכת סוטה: כאשר פרעה גזר ש"כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", באותם ימים היה עמרם מנהיג הדור, ובאותה שעה היו לו בן ובת, אהרן ומרים. כאשר עמרם שמע את גזירתו האכזרית של פרעה "אמר לשוא אנו עמלין, עמד וגירש את אשתו, עמדו כולן וגירשו את נשותיהן, אמרה לו בתו: אבא קשה גזירתך משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות... עמד והחזיר את אשתו".

אבל מה ששכנע את עמרם, לא היתה דרשת-המוסר של בתו מרים, אלא "שהיתה מתנבאה... ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל" (סוטה יא, יב). היא הילדה הקטנה התנבאה ובישרה את לידתו של גואלן של ישראל. ומכיון שהיא זו שהתנבאה על לידתו – לכן היא מסרה את נפשה עבורו. בזכות מסירות נפשה למען הצלת אחיה משה רבינו, זכתה מרים להנהיג את עם ישראל ביציאת מצרים.

לכאורה הנבואה הזאת היתה צריכה להאמר לאביו של משה או לאמו. העובדה שהקב"ה בחר לגלות את דבריו דווקא דרך ילדה קטנה, מהווה הוכחה שהיא היתה בדרגה גבוהה מכולם. ולפיכך מרים לא היתה צריכה לבקש רשות ממשה רבינו.

ואולי ניתן לומר, שכמו ששרה אמנו היתה נביאה יותר גדולה מבעלה, "שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות" (בראשית כא, יב – רש"י). כך גם בנבואה הזאת, עמדה מרים במעלה גבוהה ונעלית יותר מכולם, ולפיכך רק היא נקראת במפורש בתורה בשם "מרים הנביאה".

'נבואה' זה ענין של הרגשה, "אינטואיציה" (ראה 'התוועדויות' תשד"מ כרך ב עמ' 628 ;תשמ"ו כרך ב עמ' 238 .(בתחום זה נשים קשובות יותר לאינטואיציה שלהן מאשר הגברים. על הנשים כתוב "בינה יתרה נתנה באשה יותר מבאיש" (ב"מ נט, א). לגברים יש יותר "דעת", הם יותר ריאליסטים ופחות נוטים ללכת בעקבות הרגשות שלהם, לשכל יש משקל הרבה יותר משמעותי והוא מורה את דרכם. נשים קשובות יותר לרגש ולאינטואיציה שלהם.

תנועת הפמיניזם בדור האחרון נלחמת למען מינוי נשים כמנהיגות. הם בטוחים שזה הישג שלהם. לאמתו של דבר, עם ישראל כבר בערש הולדתו זכה לאשה מנהיגה.

אבל איזה סוג של מנהיגה היתה מרים? באותו פסוק שבו נכתב "מרים הנביאה" התורה מציגה אותה כ"אחות אהרן". לכאורה היא זו שהתנבאה על לידת משה ואחר כך הצילה אותו, והיה מתאים יותר להציג אותה כאחות משה רבינו, ומדוע נכתב שהיא "אחות אהרן"?

אומר הרבי שמשה ואהרן הנהיגו בצוותא את עם ישראל. הנהגתו של משה היתה במידת האמת, הוא הנהיג באמצעות מידת הדין והגבורה. ואילו אהרן היה כולו חסד ורחמים, אוהב שלום ורודף שלום. התורה רוצה אפוא לגלות לנו שמרים היתה אחות אהרן. בדרך כלל נשים שהגיעו להנהגה מגלות תקיפות יותר מגברים (כמו מרגרט תאצ'ער שנחשבה ל"אשת ברזל" או גולדה מאיר שאמרו עליה שהיא ה"גבר היחידי בכנסת") – וכאן באה התורה לספר לנו שמרים היתה מנהיגה בדרכו של אהרן הכהן, הנהגה מתוך אהבה וחסד ('לקוטי שיחות' כרך יא עמ' .(61

ההוראה מכל האמור, שכדי לגרום לאנשים לשיר ואפילו לרקוד – כמו בשירת הים – צריך להיות כמו מרים הנביאה, שהנהיגה מתוך אהבה ללא תנאים. ואכן, העם החזיר לה אהבה, אבל זה כבר סיפור אחר...