כניסה

מהו "ציון האשראי" שיש לכל יהודי? (סגנון חו"ל)

"Credit Score" – ציון אשראי. כל אדם שמעוניין לקבל הלוואה מהבנק זקוק ל"ציון אשראי" טוב. ציון האשראי הוא תוצאה של נוסחה שכוללת חובות קיימים והיסטוריה של התשלומים, ולפי זה נקבע אם הוא יקבל את ההלוואה. בימינו, גם בבחירת מועמדים למשרה בודקים את ציון האשראי של המועמד, שכן זה מוכיח האם הוא אדם אחראי שעומד בתשלומים וניתן לסמוך עליו, אם לאו.

לאחרונה התפרסמה כתבה ב"ניו יורק טיימס" על זוגות שיוצאים לפגישת היכרות למטרת נישואים, וגם הם שואלים אחד את השני מהו "ציון האשראי" שלו או שלה. התפרסם שם ראיון עם אשה שסיפרה שהיא נפגשה עם גבר שאמר לה שהיא מתאימה לו בכל הפרטים, אבל בגלל שיש לה "ציון אשראי" נמוך – זה לא מתאים לו.

יתרה מזו: השדכנים ומנהלי אתרי פגישות באינטרנט מעידים שהם מקבלים כמות כפולה של שאלות על נושאים פיננסיים לעומת השנים הקודמות. כולם רוצים לברר מהו "ציון האשראי" של המועמד אותו מציעים להם.

מה נחשב לציון טוב? למעלה מ-770 נקודות נחשב לציון טוב. ציון של 800-850 נקודות זהו ציון מעולה. אבל אם אתה פוגש מישהו עם 400 נקודות בלבד – החיים שלך יהיו קשים יותר במחיצתו, כי יהיה קשה לו לקבל הלוואה לדירה או למכונית, ואפילו אם יאשרו לו הלוואה – הוא יצטרך לשלם ריבית גבוהה יותר.

אולם לכאורה היה צריך להיות הפוך: היה מתאים יותר שכאשר מבררים על הגבר, ראוי לשאול מהו ציון האשראי שלו, שכן הוא זה שמתחייב בכתובה לפרנס את אשתו, וזהו התפקיד שלו לפרנס את משפחתו. מהיכן נובעת התופעה לשאול את האשה מהו ציון האשראי שלה?

גם ביהדות יש "ציון אשראי" שאותו מחפשים אצל בת הזוג. אבל הוא שונה לחלוטין. הגמרא בסוף מסכת תענית מספרת שפעמיים בשנה – ביום ט"ו באב וביום הכיפורים – היו בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים, התקיימה "מסיבת רווקים" כשרה, והגברים היו יוצאים לפגוש שם בנות, ואז נוצרו שידוכים רבים.

הגמרא מחלקת את הבנות לשלושה קטגוריות: יפות, מיוחסות, ו(מכוערות) אלו שיש להם מידות טובות ועוזרות לזולת.

היפות היו אומרות: "תן עינך ביופי". למעשה, הן לא היו צריכות לומר כלום, הן לא היו צריכות לשכנע את הגברים להנשא להן, זה היה מתרחש מעצמו.

המיוחסות הן אלו שבאות ממשפחה טובה, בת של ראש עיר או רב חשוב או משפחה עשירה. הן היו אומרות "תן עינך במשפחה" – אתה נכנס לתוך משפחה טובה ונכבדה.

הסוג השלישי היו הבנות שאינן יפות ואינן מיוחסות, הן בעצם אומרות, אתה מקבל אשה עם לב זהב, שתטפל בך ותגדל משפחה לתפארת.

ניתן לומר שבפרשתנו אנחנו מוצאים את שלושת הסוגים הללו:

בפרשת וארא, בעיצומו של הסיפור המותח על משה ופרעה, התורה מפסיקה לפתע ומספרת לנו על ה'ייחוס' של משה רבינו תוך שהיא מפרטת את כל השמות של היחוס מיעקב אבינו ועד משה רבינו. תמיד כשהתורה מדברת על 'ייחוס' היא מזכירה רק שמות של גברים, שפלוני הוא בנו של פלוני וכו'. האמא אמנם קובעת אם הנך יהודי או לא, אבל בתוך עם ישראל אם אתה כהן, לוי או ישראל – זה תלוי באבא בלבד, וכך גם לגבי זהותו של השבט אליו אתה משתייך. ולכן כאשר התורה עוסקת ב'ייחוס' של אנשים מסוימים היא מזכירה רק שמות של גברים.

אולם בפרשתנו אנחנו מוצאים תופעה חריגה, שהתורה משנה מן הרגיל ומפרטת אצל שלושה גברים – אבא, בן ונכד – עם מי הם נישאו. הראשון הוא עמרם אביו של משה רבינו, כתוב שהוא התחתן עם יוכבד וכך אנו יודעים את שם אמו של משה. השני הוא בנו אהרן הכהן, שהתורה מספרת שהוא התחתן עם אלישבע בת עמינדב (אחות נחשון). והשלישי הוא אלעזר בנו של אהרן הכהן שהתורה מספרת שהוא התחתן עם אחת מ"בנות פוטיאל", דהיינו אחת מהבנות של יתרו (תרגום יונתן בן עוזיאל עה"פ).

ויש לומר, ששלושת הזוגות הללו מסמלות ומשקפות את שלושת הסוגים של הנשים כפי שהגמרא מגדירה אותן:

יוכבד אשתו של עמרם מפורסמת בזה שהיא היתה המיילדת הראשית של עם ישראל. כל אחד יודע שהמיילדת למעשה מוותרת על כל חייה האישיים, קוראים לה ביום ובלילה ובכל שעות היממה, וזה יכול להתרחש גם באמצע החתונה של הבת שלה. היא צריכה לעזוב את הכל ולרוץ ליילד את התינוק. דחייה של רגע אחד יכולה לגרום לפיקוח נפש. זאת היתה אפוא גדלותה של יוכבד. לא כתוב בשום מקום שהיא לא היתה יפה ובוודאי שהיא היתה מיוחסת, אבל היא התפרסמה בעיקר בזכות מעשיה הטובים.

אהרן התחתן עם אלישבע והתורה מדגישה מיד את מעלתה כבתו של עמינדב ואחותו של נחשון שבקריעת ים סוף היה הראשון שקפץ לתוך הים, ובכלל הם באים משבט יהודה, שבט של מלכים. כמובן זה לא אומר חלילה שהיא לא היתה בעלת מידות טובות או שהיא לא היתה יפה, אבל התורה מצאה לנכון לגלות לנו במפורש שהיא היתה ממשפחה מאד מיוחסת וחשובה.

כאן אנחנו מגיעים לזוג השלישי, אלעזר בנו של אהרן, שהתחתן עם אחת הבנות של יתרו. גם משה רבינו נישא לבת יתרו, ציפורה, שעליה כתוב בתורה שהיא היתה אשה יפה מאד (במדבר יב, א – רש"י).

אצל אלעזר התורה לא אומרת את שמה של האשה אלא רק שהיא "מבנות פוטיאל". וייתכן שזה שהתורה בוחרת לקרוא ליתרו בשם "פוטיאל" שזה גם מלשון יופי נועד כדי להדגיש שבנות יתרו היו יפות וזו היתה מעלתה.

אפשר ללמוד מכאן שה"קרדיט סקור" ביהדות בקשר למציאת זיווג ראוי הוא שאם ישנה אחת מן המעלות הללו הרי שזוהי כבר סיבה טובה לנישואים. אם אדם זכה לשתי מעלות הרי שזהו כבר "ציון אשראי" גבוה מאד.

למצוא את כל שלושת המעלות הנזכרות באדם אחד – זהו דבר נדיר ביותר. וכפי שאומר הביטוי הידוע באידיש: "אלץ אינאיינעם איז נישטא ביי קיינעם".

מסופר על אדם שבא לשדכן וביקש ממנו שימצא לו אשה חכמה, יפה, מיוחסת וטובת לב, הביט בו השדכן בעיניים תמהות ושאל אותו: תאמר לי ידידי, עם כמה נשים אתה רוצה להתחתן?! מהי ההוראה בעבודת ה'?

הרבי הזכיר פעמים רבות את הנישואים בין כנסת ישראל שהיא הכלה להקב"ה שהוא החתן. אנחנו צריכים לשכנע את החתן שיבחר בנו שוב. כל יהודי מעוניין שהקב"ה יבחר בו שוב ולכן כדאי לעשות הכל כדי שגם אנחנו ניכלל בתוך הקטגוריות הללו.

"יפות" – כשיהודי לומד תורה הוא מגלה את היופי שביהדות ואז הוא גם נהיה יפה בעיני הקב"ה. אשה עם לב טוב ומידות טובות – אצל יהודי הפירוש הוא קיום המצוות, להשתדל לעשות כמה שיותר מצוות ומעשים טובים.

אבל ישנה מעלה אחת שעליה אין צורך לעבוד ולהשקיע יותר מידי כי כולנו "מיוחסות", לכל יהודי יש את ה'ייחוס' המיוחד כבן אברהם יצחק ויעקב.