סדר נטילת ידיים
חייבים מגבת, או שאשפר במתקן ייבוש? איפה כתוב בתורה ליטול ידיים? ומה יעשה מי ששכח לברך "על נטילת ידיים"?
פתיחה
בשבועות הקודמים דיברנו על החובה ליטול ידיים לפני אכילת לחם (וכן לפני אכילת דבר שטיבולו במשקה), על המקורות והטעמים. השבוע נדבר על סדר נטילת הידיים עצמה, ונרחיב בנושא הברכה.
סדר הנטילה
ימין, שמאל, ימין...
נוטלים תחילה על יד ימין ואחר כך על יד שמאל. אלא שעל פי הקבלה מי הטהרה צריכים לבוא מיד ימין, ולכן לוקחים את הספל עם המים ביד ימין, מעבירים אותו לשמאל ואז נוטלים על יד ימין ואחר כך על יד שמאל.
[סדר הנטילה פעמיים או שלוש על כל יד, כפי שפירטנו בדרשות הקודמות.]
לשפשף
לאחר נטילת הידיים משפשפים את הידיים זו בזו – כדי להעביר את הלכלוך היטב, ורבנו הזקן כותב שמשפשפים משום "טהרה יתירה".
בספר המנהגים כתוב שאוגרים ביד (שמאל) מעט מים מהשפיכה השלישית, ובהם משפשפים את הידיים.
לנגב
מדברי הגמרא למדנו שחובה לנגב את הידיים לאחר הנטילה, שם נאמר שכל האוכל לחם בידיים רטובות כאילו אוכל לחם טמא, שנאמר "ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים".
הטור מסביר שהלימוד מהפסוק הוא כך: "אל תקרי לחמם אלא לח מים", כלומר, שאכילת הלחם כשהידיים עדיין לחות ממי הנטילה נחשבת ל"לחם טמא". לימוד נוסף כותב המרדכי, ש"לחמם טמא בגימטריא בלא ניגוב ידיים".
מדוע מנגבים?
הבית יוסף כותב שחיוב ניגוב הידיים הוא משום טהרה, ולכן חיוב זה נאמר רק במקרה שנוטל את היד בפחות מרביעית, שאז מן הדין צריך ליטול שוב במים שניים כדי שיעבירו את הראשונים, ודווקא אז צריך לכתחילה גם לנגב את הידיים "ולא די שיתנגבו מאליהן, אלא צריך לשפשפן במפה או בשאר דברים שהשפשוף מטהרן ביותר". אבל אם נוטל את היד ברביעית שלמה – היד טהורה ואין צריך לנגב אותה.
אבל המהרש"ל כותב שהניגוב הוא משום מיאוס, כי נפשו של אדם קצה ומואסת באכילת לחם רטוב, וכל דבר מאוס נחשב כטומאה. ולכן אין זה קשור לכמות המים שאתה נטלו את הידיים, ובכל מקרה צריך לנגב את הידיים.
לפי שיטה זו יוצא שהניגוב הוא ממש חלק ממצוות נטילת ידיים – וכך פוסק רבנו הזקן והמשנה ברורה, וכן כתב בספר ילקוט יוסף שכן יש לנהוג לכתחילה ולנגב את הידיים בכל מקרה.
איך מנגבים?
כאמור, חובת ניגוב הידיים לאחר הנטילה אינה חובה לעצמה אלא חלק ממצוות נטילת ידיים, כדי שלא לגעת בלחם בידיים רטובות. ואם כן, ניתן לנגב את הידיים בכל דרך שהיא – אין צריך לומר במגבת, אבל אפשר גם במכשיר לניגוב ידיים הפועל על ידי הזרמת אויר חם על הידיים, וכן בייבוש בשמש.
בגמרא נאמר שאין לנגב את הידיים בחלוק, משום שהדבר עלול להביא לשכחה. ומסתפק הפרי מגדים האם הכוונה היא לכל הבגדים או דווקא לחלוק. ולכן, רצוי להימנע מניגוב הידיים לאחר הנטילה בבגדים. ומכל מקום, אין לחוש בזה בניגוב רסיסי המים שעל הידיים לפני הנטילה.
"על נטילת ידיים" – על הברכה
מצוות חכמים לברך לפני קיום כל מצווה, וגם מצוות דרבנן מברכים עליהן "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו...". והיכן ציוונו הקדוש ברוך הוא בנטילת ידיים? כתוב בתורה "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל", ולפיכך, כשאנו שומעים לדברי חכמים אנו מקיימים את מצוות הדם, שציוונו לשמוע בקולם – ולכן מברכים גם על קיום המצוות דרבנן "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו...".
אגב, נציין כי על פי קבלה יש להגביה את הידיים בשעת הברכה, ומנהג חב"ד להגביה את הידיים עד כנגד הלב ולברך.
נוסח הברכה
נוסח הברכה הוא "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על נטילת ידיים". מה משמעות הלשון "נטילה"? בלשון הגמרא, הכלי שנוטלים בו ידיים נקרא 'נטלא', ומשום ששפיכת המים על הידיים צריכה להיות דווקא מתוך כלי, לשון הברכה היא "נטילת ידיים".
מתי מברכים?
והנה, חכמים תיקנו לברך לפני קיום המצווה, והמקיים מצווה ולא בירך עליה אינו יכול להשלים את הברכה, ואם מברך לאחר קיום המצווה זו ברכה לבטלה. אך במצוות נטילת ידיים שונה הדבר – שבה תיקנו חכמים מלכתחילה לברך לאחר הנטילה.
מדוע?
משום שלעיתים לפני הנטילה הידיים אינן נקיות, כגון שנוטלים לאחר שהייה בשירותים או נגיעה במקומות המכוסים בגוף, ולכן קבעו שלא יברך בעוד ידיו מלוכלכות אלא יברך לאחר הנטילה, כאשר ידיו נקיות וטהורות. ולמעשה, לא רצו חכמים לחלק בין נטילה כשידיו אינן נקיות לבין נטילה כשידיו נקיות, וקבעו שתמיד יברך לאחר הנטילה.
טעם זה מביא השולחן ערוך, והרמ"א מוסיף עליו עוד טעם: בנטילה עדיין לא הושלמה המצווה אלא רק בניגוב הידיים, שהוא גמר ושלמות מצוות הנטילה, ולכן אפשר לברך על נטילת הידיים אחרי שפיכת המים ולפני ניגוב הידיים, משום שעדיין הדבר נחשב לברכה לפני קיום המצווה, "עובר לעשייתן".
מי ששכח לברך
ההבדל בין הטעם שכותב השולחן ערוך לטעם שמוסיף הרמ"א הוא במקרה ששכח לברך ונזכר רק לאחר שכבר ניגב את הידיים.
ובכן, הרמ"א כותב שבמקרה כזה אפשר עדיין לברך על הנטילה (וכן כותב רבנו הזקן בסידור), ואילו הט"ז מחמיר בזה ופוסק שאין לברך לאחר הניגוב.
ומבארים הפוסקים שפסק הרמ"א מתאים דווקא לפי טעם השולחן ערוך, שחכמים תיקנו לברך על נטילת ידיים רק לאחר הנטילה: בכל המצוות חובה לברך "עובר לעשייתן", לפני קיום המצווה, ואם לא בירך לפני קיום המצווה אינו יכול לברך יותר אלא ברכתו נדחתה; אבל בנטילת ידיים, שמלכתחילה קבעו חכמים לברך את הברכה לאחר קיום המצווה, הברכה יכולה להתאחר עוד ואפשר לומר אותה גם לאחר שניגב את הידיים. ואילו לפי הטעם הנוסף שהביא הרמ"א, שהברכה על נטילת ידיים כן נחשבת "עובר לעשייתן", משום שהיא נאמרת לפני ניגוב הידיים, יוצא שנטילת ידיים אינה שונה מכל שאר המצוות, ואם השלים את המצווה אינו לברך יותר.
אף שלהלכה פוסקים כדעת הרמ"א, שאפשר לברך גם לאחר הניגוב, מכל מקום יש להיזהר בזה ולברך לכתחילה על נטילת הידיים לפני הניגוב. ובמקרה ששוכח לברך לפני הניגוב, כותב הפרי מגדים עצה – שייגע באצבעותיו במקומות המכוסים שבגוף, ועל ידי כך יתחייב בנטילה חדשה, ואז יחזור וייטול ידיו ויברך על נטילה זו.
ועד מתי יכול לברך, אם שכח לברך לפני הניגוב?
המשנה ברורה מביא את דעת הפוסקים הכותבים שאם כבר התחיל לאכול לחם אינו יכול לברך על נטילת הידיים, משום שכל הנטילה היא בשביל האכילה וכיוון שכבר התחיל לאכול סיים את הנטילה ואין מקום לברך.
ומוסיף המשנה ברורה שמדברי רבנו הזקן משמע שסובר שאפילו אם בירך "המוציא" ועדיין לא טעם מהלחם – כבר אינו יכול לברך על נטילת ידיים.
אך יש הסוברים שדי לנו להקל ולברך גם לאחר הנטילה, אבל לאחר הניגוב כבר אין לברך. וכך כותב בספר ילקוט יוסף, אשר אף שאין מברכים לאחר עשיית המצווה, מכל מקום פשט המנהג לברך אחר הנטילה כי סומכים על כך שגם הניגוב הוא מצווה (כשנוטלים בפחות מ'רביעית'. וגם אם נוטלים ב'רביעית' על כל יד, כפי שעושים בדרך כלל, מברכים אחר הנטילה כי כך פשט המנהג), ואין אומרים "ספק ברכות להקל" במקום מנהג; ויש לצרף לזה גם את דעת הפוסקים המתירים מלכתחילה לברך לאחר הנטילה – ולכן יש להקל ולומר שאפשר לברך גם לאחר הנטילה. אבל לאחר שניגב את ידיו אין להקל, וזהו כבר "ספק ברכות להקל" ואין לברך, אפילו אם נזכר בתוך כדי דיבור לאחר הניגוב.