ישנם אנשים שנהנים לאכול במסעדות, וישנם כאלו שלא אוהבים את החוויה הזאת. העובדים במסעדה עומדים מסביב ודוחקים בך לבלוע במהירות את האוכל כי מישהו אחר כבר מחכה לשולחן פנוי, ועוד תופעות דומות.
בישראל פועל אתר אינטרנט חדש – Eatwith שמציע ארוחה משפחתית חמה וטעימה סביב שולחן בבית זר שבו אתה לא מכיר אף אחד. מקימי המיזם הזה הגיעו למסקנה שישנם אנשים רבים שנפשם נקעה מתרבות האכילה במסעדות, והם מציעים רעיון מהפכני: משפחות יארחו אנשים לארוחה בתוך הבית הפרטי שלהם.
למשל, תייר מגיע מחוץ לארץ ומעוניין להתארח אצל משפחה בישראל לארוחת ערב, ואין לו קרובים או מכרים בארץ, האתר נותן לו את האפשרות לבחור לעצמו משפחה לארוחת ערב, כמובן בתשלום מלא.
היתרון ברעיון הזה הוא שאתה מוזמן לבית חם ונעים, מוגש לך אוכל ביתי שהוא בדרך כלל נקי ומושקע יותר. בנוסף לכך, המארח מדבר אתך ומחייך אליך, אתה יושב באוירה אינטימית עם קבוצת אנשים כמו בארוחת ערב משפחתית ויוצר קשרי ידידות עם אנשים שמעולם לא פגשת קודם לכן. החברה הזאת פועלת כבר בישראל ובמקומות נוספים בעולם. לפני שהם מציעים אירוח אצל משפחה פלונית, הם בעצמם בודקים ובוחנים אותה ומוודאים שמדובר בבית טוב עם מארחים אחראיים שיודעים גם לבשל ארוחה טובה. בשביל מארחים רבים הרעיון הזה מהווה "השלמת הכנסה", והמיזם הזה צובר תאוצה במהירות רבה.
בפרשת השבוע אנחנו קוראים על יציאת מצרים וחג הפסח. אם נשאל כל ילד יהודי מדוע אנחנו אוכלים מצות בפסח, הוא ישיב בפשטות את מה שכתוב בפרשתנו שכשבני ישראל יצאו ממצרים, המצרים האיצו ודחקו בהם לעזוב את ארצם במהירות, "ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ" ולפיכך "וישא העם את בצקו טרם יחמץ" והתורה ממשיכה: "ויאפו את הבצק... עוגות מצות כי לא חמץ כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה" (שמות יב, לב-לט). ואם-כן בכל שנה ושנה אנחנו אוכלים מצות זכר לכך שבני ישראל לא יכלו להתמהמה עד שהבצק יחמיץ.
אבל כל אחד שלומד את פרשת השבוע מגלה דבר מעניין. כבר בראש חודש ניסן הקב"ה ציוה את משה על כמה מצוות. המצוה הראשונה היא ראש חודש, המצוה השניה היא שכל משפחה תקריב קרבן פסח. ואז מגיעה המצוה השלישית שבה הקב"ה מצוה את משה "שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם כי כל אוכל חמץ וגו'". והתורה מציינת תאריכים מדויקים ממתי עד מתי מחוייבים לאכול את המצות: "בראשון בארבעה עשר יום לחודש בערב תאכלו מצות עד יום האחד ועשרים לחודש בערב" (שמות יב, טו-יח).
נשאלת אפוא השאלה, כבר בראש חודש ניסן, שבועיים לפני יציאת מצרים, הקב"ה ציוה את משה שצריך לאכול מצות במשך שבעה ימים. ואם-כן כאשר הם יצאו ממצרים למחרת הסדר, היה צריך להיות להם מן המוכן שפע של מצות כדי שיהיה להם מה לאכול במשך שבוע ימים! איך כל זה מסתדר עם הסיפור שאותו אנחנו מספרים גם בהגדה של פסח: "מצה זו שאנו אוכלים על שום מה, על שום שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ". איך ייתכן שבכלל ניסו להחמיץ את הבצק, והרי ה' ציוה "שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם כי כל אוכל מחמצת ונכרתה"?!
אלא מסביר הרבי ('שיחות קודש' תשמ"א ח"ב עמ' 462 ,חומש 'קול מנחם' פרשת בא בסופו) שאכן הקב"ה ציוה את משה כבר בר"ח ניסן על המצוה של אכילת מצה. אבל בשעה שמשה רבינו קרא לזקני ישראל ומסר להם את ציווי ה' – הוא מסר להם רק את הציווי על קרבן פסח "משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח" (יב, כא), אבל הוא לא הזכיר מילה וחצי מילה על מצוות מצה.
ואכן מפשטות הכתובים משמע שבני ישראל לא ידעו מאומה על מצות, הם היו עסוקים בדבר אחד ויחיד: לקחת שה בעשירי לחודש ניסן כפי שנצטוו, לקשור אותו למיטה על מנת לשחוט אותו בי"ד ניסן ערב פסח, ולשים את הדם על המשקוף ושתי המזוזות
ואכן בליל פסח, התחוללה מכת בכורות, שבעקבותיה פרעה וכל עמו האיצו בבני ישראל לעזוב את ארץ מצרים במהירות, ולעם ישראל לא היה שהות לאפות לחם "כי גורשו ממצרים" ולכן הם יצאו עם מצות ביד.
רק לאחר מכן, בסוף פרשת בא, משה מצא לנכון לומר לבני ישראל את הציווי שהקב"ה אמר לו כבר בר"ח ניסן "שבעת ימים תאכל מצות" (יג, ו), זכר לכך שגורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה.
נמצאנו למדים שהמצוה שעם ישראל קיים בחג הפסח הראשון במצרים היתה הקרבת קרבן פסח, וכיצד קיימו מצוה זו? הקב"ה ציוה שכל משפחה תיקח שה לבית אבות, כלומר, שה לכל משפחה. ואם לא יהיו מספיק בני-בית כדי לאכול שה שלם, צריך להזמין את "שכנו הקרוב אל ביתו" (יב, ד), ומזה נוצר הנוהג של ליל הסדר המשפחתי שחוגגים אותו מדי שנה בחוג המשפחה ולפעמים מצטרפים משפחות נוספות.
חג הפסח הוא החג שאותו חוגגים המספר הגדול ביותר של יהודים בעולם כולו. כל החג הזה בנוי ומושתת על כך שכל המשפחה המורחבת מתאספת ואוכלת ביחד בליל הסדר.
במשך השנים התופעה הזאת התפתחה והתרחבה גם לסעודות שבת שבהם נוהגים להזמין אורחים ולאכול איתם ביחד וכך נוצרים קשרי ידידות ונבנית קהילה מגובשת ומעוצבת.
מסתבר שמה שנראה לנו כמו עוד רעיון מודרני וחדש ברשת האינטרנט, הוא בעצם המצוה הראשונה שכל עם ישראל קיים בחג הפסח הראשון בהיסטוריה של העם שלנו.
לאמיתו של דבר, הוגי הרעיון באינטרנט מודים שהרעיון שלהם הוא בעצם חזרה לימי התנ"ך שאנשים יושבים יחד ואוכלים לחם. אנחנו לא זקוקים לשירותי ה-Eatwith כדי שתהיה לנו הזדמנות לבצוע לחם עם משפחה אחרת, זהו דבר שכל אחד מאיתנו יכול לעשות בליל שבת הקרוב. אם אתה מחפש להזמין משפחה אליך הביתה – נשמח לעזור לך בזה.