נשיא ארצות הברית ברק אובמה השתתף פעם בתפילה שנערכה לכבודו, אך בעיצומה של התפילה הוא "צייץ" בחשבון הטוויטר שלו.
מיד התעוררה מהומה כיצד ייתכן שהנשיא עצמו לא הקשיב לתפילה ועוד שולח מסרים בטוויטר שלו כמו נער צעיר. מאנשים מבוגרים, ובפרט מנשיא ארה"ב, מצפים להתנהגות בוגרת יותר.
אחר-כך נטען שלא הנשיא עצמו שלח את המסר אלא "עושי רצונו" שעושים עבורו את העבודה. אבל הנשיא בעצמו לא טרח להפריך ולהצהיר שלא הוא שלח את המסר בטוויטר.
(בבתי הכנסת, להבדיל, הרבנים לא צריכים לדאוג שמא המתפללים "יצייצו" באמצע הדרשה, שכן בשבת אסור בכל מקרה להשתמש בפלאפון ב"ה).
פרשת השבוע שלנו, פרשת בשלח, קשורה גם היא ל"ציוצים". הרבי סיפר על מנהג עתיק שהנהיג המהר"ל מפראג לפני יותר מ-400 שנה, שבשבת פרשת בשלח בה מסופר על קריעת ים סוף, יאספו את הילדים ויחלקו להם קאַשע כדי שהם יפזרו אותו עבור הציפורים.
מדוע לפתע אנחנו דואגים לציפורים? יש לכך שתי סיבות: סיבה אחת היא מכיון שכאשר עם ישראל שר את שירת הים על הנס של קריעת ים סוף גם הציפורים "צייצו" ושרו ביחד איתם, ולכן אנחנו זוכרים להם את החסד הזה ו'משלמים' להם בחזרה בכל שנה בשבת הזאת שנקראת בשם "שבת שירה" ('התוועדויות' תשמ"ז כרך ב עמ' 338 ;תשמ"ט כרך ב עמ' 270.(
הטעם השני קשור למן. בפרשתנו מסופר על הנס האדיר שהקב"ה הוריד לעם ישראל מַ ן מהשמיים. בכל יום ירד מַ ן עבור אותו יום. ביום שישי הראשון לירידת המן, עם ישראל גילה שירד מנה כפולה של מן. כשהם באו לשאול את משה: מה יום מיומיים? סיפר להם משה שמחר יום שבת ולא ירד מן, ולכן הם קיבלו ביום שישי "לחם משנה".
מסופר במדרש שהיו כאלו שניסו להוכיח שמשה לא צודק. הם הלכו באמצע הלילה ופיזרו מן מסביב למחנה, כדי שייראה כאילו משה בודה דברים מלבו ח"ו, אבל אז באו הציפורים ואכלו את המן. כשעם ישראל קם בשבת בבוקר הוא לא מצא אפילו פירור אחד של מן. ולכן בשבת הזאת שבה אנחנו קוראים את "פרשת המן" אנחנו מעניקים לציפורים את שכרם עבור העבודה הטובה שהם עשו בצאת ישראל ממצרים.
זהו לא המקרה היחידי בתורה שבו הקב"ה משלם לבעל-חי עבור טובה שהוא עשה לעם ישראל.
הרבה מאיתנו מכירים את המושג של "פדיון הבן". המצוה הזאת מוטלת על זוג יהודי שנולד להם בן בכור – הם מחוייבים לפדות אותו אצל הכהן עם חמשה שקלי כסף. הסיבה היא היות שבמכת בכורות כאשר הקב"ה הכה את כל בכורי מצרים הוא הציל את בכורי ישראל, ולכן יש להם שייכות מיוחדת אל הקב"ה והם צריכים לפדות את עצמם במצוות "פדיון הבן".
אולם מעט מאד יודעים שיש מצוה דומה גם אצל בעלי חיים. בסוף פרשת בא, מיד אחרי שהתורה מצוה על פדיון הבן היא מצווה גם ש"וכל פטר חמור תפדה בשה" (שמות יג, יג). בכור שנולד מחמור שייך גם הוא לכהן, אבל בעל החמור לא יכול לפדות אותו בחמשה סלעים אלא הוא צריך להעניק לכהן טלה בעבורו ורק אז מותר לו להשתמש בפטר חמור.
מקשה רש"י: מדוע דוקא על החמורים חלה הקדושה המיוחדת הזאת שצריך לפדותם אצל הכהן ולא על שאר הבהמות הטמאות? מתרץ רש"י: "שסייעו את ישראל ביציאתן ממצרים, אין לך אחד מישראל שלא נטל הרבה חמורים טעונים מכספם ומזהבם של מצרים".
כאשר עם ישראל יצא ממצרים, הם קיימו את ציוויו של הקב"ה "ונצלתם את מצרים", לרוקן את מצרים ולקחת מהם כמה שיותר כסף וזהב. צריך לזכור שבאותה עת מצרים היתה המדינה העשירה ביותר, וכשעם ישראל יצא ממצרים, החמורים היו ה'משאיות' שעליהם העמיסו את כל הכסף והזהב שהם אספו במצרים. כדי לשלם לחמורים את שכרם על עבודתם – הקב"ה הקדיש את "בכורי" החמורים.
שוב אנו רואים כיצד הקב"ה לא מקפח שכר של כל בריה בעולמו.
ישנה דוגמה שלישית מעניינת, והפעם אלו הכלבים. כולנו מכירים את המילה "טרייף". כל מה שהוא לא כשר – הוא טרף. המילה הזאת מובאת פעם הראשונה בפרשת משפטים, התורה אומרת "ובשר בשדה טרפה לא תאכלו" (שמות כב, ל). אם אתה מוצא חיה ממין כשר שנטרפה ע"י זאב או אריה – הבשר אסור באכילה. מכאן נוצר הביטוי שכל דבר שאינו כשר נקרא בשם "טרף".
מיד לאחר מכן מסיים הפסוק ואומר "לכלב תשליכון אותו". כלומר, אם יש ברשותך בשר טרף – תן אותו לכלב.
שואל רש"י: מדוע לתת את הבשר הזה דווקא לכלב? התורה היתה צריכה לומר שאסור לאכול את הבשר הזה, מה בדיוק תעשה עם הבשר הזה – זה לא מעניין אף אחד, אפשר למכור את זה לגוי וכדו'. מדוע התורה אומרת במפורש למי לתת את הבשר הזה?
רש"י משיב דבר מעניין: "ולמדך הכתוב שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה שנאמר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, אמר הקב"ה תנו לו שכרו". כאשר עם ישראל יצא ממצרים בט"ו לחודש ניסן כאשר הירח היה מלא, כידוע טבעם של הכלבים שהם "נובחים על הירח" (ראה 'התוועדויות' תשד"מ ח"ב עמ' 880 .(ולמרות זאת בשעה שעם ישראל יצא ממצרים אפילו הכלבים לא נבחו, ולפיכך הקב"ה שילם להם את שכרם וציוה שאת הבשר הטרף יש לתת לכלב בעדיפות ראשונה.
מסופר על קצב פלוני שהיה פונה אל הרב כל אימת שהתעוררה אצלו שאלה על כשרות הבשר. ביום מן הימים, הרב שם לב שהקצב הפסיק לבקר אותו. כאשר חזר הקצב לשאול אצל הרב, התעניין הרב איפה הוא היה בשבועות האחרונים. הקצב השיב שהוא למד בתורה שאם הבשר טרף יש לתת אותו לכלב, והוא החליט אפוא שבמקום לבוא אל הרב הוא ישליך את הבשר לפני הכלב, ואם הכלב לא יאכל את הבשר – סימן שהוא כשר למהדרין! שאל אותו הרב: נו, אם-כן מדוע חזרת אלי? השיב הקצב: "הכלב שלי יותר מידי מחמיר!"...
אחד הפוליטיקאים הבכירים ביותר בישראל שעלה לגדולה לאחרונה הוא יאיר לפיד שהקים מפלגה חדשה, ובמהירות רבה היא הפכה למפלגה השניה בגודלה בישראל. בכל העולם התעניינו מיהו הלפיד הזה ובמה כוחו הגדול. כיצד קרה שאדם שלא התערב בפוליטיקה, הצליח להקים מפלגה מרכזית כל כך.
לפני 27 שנה, בשנת 1987 ,היה יאיר לפיד עיתונאי בתחילת דרכו. לכבוד יום הולדתו של הרבי שחל בי"א ניסן. הוא כתב על הרבי כתבה נרחבת ואוהדת. הוא כתב על אהבתו של הרבי לכל יהודי ועל החום והאהבה שקורנים ממנו. הוא כתב ש"הרבי הצליח לקרב יותר חילונים לחסידות מאשר כל מנהיג דתי החי היום".
מיוסד על מאמר חז"ל "שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה אפילו שכר שיחה נאה" (ב"ק לח, ב) – ייתכן שכעת ה' שילם לו עם ריבית והוא הפך לסיפור הצלחה.
אנחנו יכולים ללמוד מכך, שכל פעולה טובה שאדם עושה – הקב"ה משלם לו את שכרו ובכפל כפליים. ולא רק לו בלבד, אלא לכל הדורות הבאים אחריו שנהנים מהמצוה שהוא עשה.