ב"ה
הכנות לנטילת ידיים:
לפני שמתחיל בסעודה יבדוק עצמו אם צריך לשירותים ויתפנה קודם שישב לאכול[1], ובדיקה זו צריכה להיות לפני נטילת ידיים[2].
ההולך לשירותים לפני הסעודה, עליו לנקות ידיו מהיציאה מהשירותים ולברך אשר יצר וגם צריך ליטול ידיים ולברך על הנטילה. וכאן מתעוררת השאלה איך יעשה: אם יטול ידיים ויברך אשר יצר מיד לאחר הנטילה, ורק אחר כך יברך על נטילת ידיים - הרי זה הפסק בין הנטילה לברכה. ואם נאמר שקודם יברך על נטילת ידיים ואחר כך יברך אשר יצר – ברכת אשר יצר יוצרת הפסק בין הנטילה והניגוב לבין ברכת המוציא וטעימה.
ולכן כדאי שירחץ ידיו במים בלי כלי[3] (או שיטול בכלי פעם אחת על כל יד ויחזיק את הכלי בידיו הרטובות[4]), יברך אשר יצר ואחר כך ינגב ידיו היטב, יטול שוב לסעודה כדין ויברך על נטילה זו[5].
ובן איש חי[6] כתב שיטול ידיו באופן שאינו כשר לאכילת לחם, יברך אשר יצר ויגע במקומות המכוסים ואז יטול שוב כדין ויברך על נטילת ידיים.
אם בטעות נטל כדין ואז נזכר שלא ניקה ידיו ביציאה מהשירותים – יברך על נטילת ידיים ואחר כך יברך אשר יצר[7] ואין ברכת אשר יצר מהווה הפסק בין הנטילה להמוציא כי סוכ"ס גם ברכת אשר יצר באה לטהרת הידיים[8].
ובילקוט יוסף כתב שלשיטת השולחן ערוך אין אשר יצר נחשב הפסק בין הנטילה להמוציא ולכן לכתחילה יטול ידיו בסירוגין ג' פעמים ויכוין בנטילה זו שהיא מיועדת גם לאכילת לחם, יברך על נטילת ידים וינגב, ומיד יברך אשר יצר לאחר הניגוב. ואם אינו חושש שישכח מלברך ברכת אשר יצר, יאכל כזית של המוציא, ואחר כך יברך אשר יצר (אבל לא יטול ידיו לעשיית צרכיו ויברך אשר יצר, ואחר כך יחכך ידיו במקומות המכוסים שבגופו, ושוב יטול ידיו ויברך על נטילת ידים, כי נחשב שמכניס עצמו בידים לספק ברכה שאינה צריכה)[9].
חציצה:
המים צריכים לבוא על כל היד, ואם יש דבר על היד כגון לכלוך של בוץ וכדומה הדבוק ליד או אפילו ממשות של צבע מרוח על היד – הרי זה חוצץ בין המים ליד ואין היד נהיית טהורה בנטילה זו. לכן לפני הנטילה צריכים לבדוק את הידיים שיהיו נקיות בלי חציצה.
ההגדרה לדבר החוצץ תלויה בשני פרטים: א. כמות הלכלוך על היד, האם זה נמצא על רוב היד או על חלק קטן ביד. ב. האם אנשים מקפידים על לכלוך זה להסירו כאשר הם שוטפים ידיהם או שזה לכלוך כזה שגם כאשר שוטפים ידיים אין מקפידים להוריד את הלכלוך הזה.
כלומר, כאשר יש על היד לכלוך או צבע, והם נמצאים על רוב היד – הרי זה חציצה. וכן אם הלכלוך או הצבע נמצאים על חלק קטן מהיד אבל הם דברים שדרך בני אדם להקפיד על זה וזה מפריע להם שיש להם כזה לכלוך על היד וכשהם מנקים את היד הם מורידים את הלכלוך הזה, הרי זה חציצה, ואפילו אם לאותו אדם הנוטל את ידיו זה לא מפריע.
[ובמקרה שיש חציצה על חלק קטן ביד והיא לא מפריעה לרוב האנשים אבל לאותו אדם הנוטל את ידיו זה כן מפריע – הרי זה חציצה, לכתחילה ראוי להיזהר בזה ולהוריד את החציצה, אבל גם יכול לסמוך על המקילים הסוברים שבטלה דעתו אצל כל אדם והיות שרוב האנשים לא מקפידים אין זה חציצה אף שהוא עצמו מקפיד על כך, ועלתה לו נטילה[10].]
כאשר הלכלוך נמצא על חלק קטן מהיד ואין זה מפריע לאף אחד – אין זה חציצה לכל הדעות כי הלכלוך או הצבע בטלים ליד לגמרי[11]. וכן צבע שאין בו ממשות אינו חוצץ[12].
יוצא מן הכלל הוא כאשר מדובר בצבעי או סופר סת"ם שידיהם מלוכלכות מצבע באופן קבוע כי זו עבודתם וקשה לנקות את הידיים בכל יום, וכן בקצב שידיו מלוכלכות תדיר בשומן או דם – להם אין הצבע חוצץ (כי משווים אותם לשאר בעלי המלאכה כמותם ואז הצבע נחשב כמיעוט שאף אחד אינו מקפיד), אבל אם יהיה להם חציצה אחרת היא כן תפריע לנטילה. ובספר ילקוט יוסף[13] כתב שבשבת וחג שרגילים להקפיד יותר על ניקיון הידיים, יש לחוש שהצבע כן חוצץ.
הבדלים אלו אם החציצה היא מיעוט המקפיד או לא, נאמרו ביחס ללכלוך או צבע הנמצאים על היד והאדם לא אכפת לו שהלכלוך או הצבע נמצא שם. אבל כאשר הצבע על היד נמצא בכוונה כי האדם מעוניין ושמח שהצבע יהיה שם, כגון אישה שיש לה לק על ציפורניה – אין הלק חוצץ שהרי היא מעוניינת בו שיהיה ליופי, ובתנאי שהלק שלם ויפה. אבל אם הלק התחיל להתקלקל וכבר לא יפה ללכת אתו – הלק הופך לחציצה וצריך להסירו לגמרי או לתקן אותו שיהיה חדש (אמנם אם הצבע נמצא על רוב היד – זה חציצה אפילו שרוצים בצבע, כי כאשר הרוב צבוע הוא חוצץ ולא משנה אם מקפידים או לא)[14].
וכותב רבנו הזקן שכן הדין בפצע שהגליד, שאם הגלד אינו מקפיד עליו להסירו או שמצטער וכואב לו לגרד הגלד – הרי זה נחשב כרוצה שהדבר ישאר שם עד שהפצע יבריא ולא יכאיב לו ולכן הגלד נחשב לחלק מהגוף ואינו חוצץ[15].
צבע החינה אינו חוצץ אף שיש בו ממשות[16].
וכן הדבר גם בתחבושת ופלסטר. אם אפשר להורידם יש להסירם לפני הנטילה. אבל כאשר כואב להסיר את התחבושת או שיש חשש שהסרת התחבושת תזיק לפצע – לא צריך להסיר את התחבושת או הפלסטר, אלא יטול רק את החלק הגלוי ביד שאין בו תחבושת, ובמקרה זה (לא ישפוך מעט מים פעמיים על כל יד, אלא) חייב לשפוך על כל היד בבת אחת רביעית (ולמנהגנו שתי רביעיות) ובכך מטהר את היד. ובספר ילקוט יוסף[17] כתב שלא יועיל ליטול את כל היד עם הרטיה כיון שהרטיה מונחת לא רק על מקום המכה, אלא אף על הבשר שמסביבה, ולכן יטול בלא ברכה או יעטוף אותה יד במפה, ויטול ידו השניה, ויברך על נטילת ידים. אבל רבנו הזקן אינו מזכיר פתרון זה של לעטוף יד אחת ובסידור אף הוסיף וכתב שאפילו הנמצא בדרך ואין לו מים, ראוי להחמיר ולא לאכול כלל בלא נטילה ואין לסמוך על עטיפת הידיים.
מי שיש לו גבס על כל היד – נוטל רק יד אחת. אם יש חלק ביד גלוי – יטול את אותו חלק (או יעטוף ידו בשקית או מגבת כדי שלא יגע בלחם ביד שאינה נטולה).
טבעת הדוקה שמקפידים להסירה (ואפילו לעיתים רחוקות מאד) מחשש שתתקלקל, כגון שהטבעת יקרה או שיש בה אבן טובה וכדומה – הטבעת חוצצת וצריך להסירה לפני נטילת ידיים. אבל אם לעולם אין מקפידים עליה ואף פעם לא מסירים את הטבעת מחשש שתתקלקל – אין הטבעת חוצצת.
טבעת רפויה אינה חוצצת כי המים עוברים דרכה. אבל קשה לשער מתי הטבעת הדוקה ומתי הטבעת רפויה והמים עולים דרכה ולכן תמיד יש להסיר את הטבעת, ובדיעבד כשנטל רביעית שלימה על טבעת רפויה – עלתה לו טבילה[18].
הציפורניים צריכות להיות נקיות ואם יש בהם לכלוך שדרך האנשים להקפיד לנקות, בין אם הלכלוך נמצא בחלק הציפורן העודפת על הבשר ובין אם הלכלוך נמצא בחלק שבין הציפורן לבשר – אם זה לכלוך כזה שאנשים מקפידים לנקות כי לא מגעיל אותם או שהם מתביישים בלכלוך זה – הרי זה חציצה וצריך להסיר לפני הנטילה[19].
סדר הנטילה:
נוטלים תחילה על יד ימין ואחר כך על יד שמאל[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/נטילת ידיים ד.docx# ftn20|[20]]]. על פי קבלה, מי הטהרה צריכים לבוא מיד ימין. וכיצד ישפוך מיד ימין על ימין? לכן יקח את הספל ביד ימין ויעביר לשמאל ויטול משמאל על ימין וכך נחשב שמי הטהרה באים מיד ימין[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/נטילת ידיים ד.docx# ftn21|[21]]].
סדר הנטילה פעמיים או שלוש על כל יד וכפי שפירטנו.
שפשוף והגבהה:
לאחר נטילת הידיים משפשפים את הידיים זו בזו[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/נטילת ידיים ד.docx# ftn22|[22]]], אף שכבר נטל רביעית שלימה או פעמיים על כל יד וזאת כדי להעביר את הלכלוך היטב, ורבנו הזקן כותב[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/נטילת ידיים ד.docx# ftn23|[23]]] שמשפשפים משום "טהרה יתירה".
על פי קבלה[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/נטילת ידיים ד.docx# ftn24|[24]]] יש להגביה את הידיים בשעת הברכה, ומברכים מעומד ואז מנגבים את הידיים.
רבנו הזקן כותב[25] שיש לברך לפני השפשוף. וכך הוא מנהג חב"ד בנטילה: לוקחים ביד (שמאל) מעט מים מהשפיכה השלישית[26], מקרבים את כפות הידיים זו לזו ומגביהים אותם כנגד הלב[27], מברכים ואז משפשפים את הידיים זו בזו במים שנשארו בכף היד.
יש נוהגים לומר אחר הנטילה (קודם הברכה) את הפסוק "שאו ידיכם קודש" וכו', ויש אומרים שאין לאומרו, כיון שלא נזכר בדברי האר''י ז''ל. ורבנו הזקן כותב שאין לאומרו כי אין להפסיק כלל בין הנטילה לברכה. ובספר ילקוט יוסף[28] כתב שהמיקל לאומרו אין למחות בידו שיש לו על מה שיסמוך, אבל לכתחלה נכון שלא להפסיק באמירתו בין הנטילה לברכה.
חובת ניגוב הידיים:
חובת ניגוב הידיים היא כדברי הגמרא[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/נטילת ידיים ד.docx# ftn29|[29]]] משום שכל האוכל לחם בידיים רטובות כאילו אוכל לחם טמא שנאמר "ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים", ומבאר הטור את הפסוק "אל תקרי לחמם אלא לח מים" ולימוד נוסף כותב המרדכי ש"לחמם טמא בגימטריא בלא ניגוב ידיים"[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/נטילת ידיים ד.docx# ftn30|[30]]].
וכותב הבית יוסף שחיוב זה נאמר רק במקרה שנוטל את היד בפחות מרביעית שאז מן הדין צריך ליטול שוב במים שניים כדי שיעבירו את הראשונים, ולכתחילה צריך גם ניגוב הידיים "ולא די שיתנגבו מאליהן אלא צריך לשפשפן במפה או בשאר דברים שהשפשוף מטהרן ביותר"[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/נטילת ידיים ד.docx# ftn31|[31]]]. אבל אם נוטל את היד ברביעית שלימה – היד טהורה ואין צריך לנגבה, וכשמנגב את היד אין זה חלק ממצוות הנטילה[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/נטילת ידיים ד.docx# ftn32|[32]]]. אבל המהרש"ל כותב שהניגוב אינו קשור לכמות המים שאיתה נטלו את הידיים ולעולם צריך לנגב את הידיים משום מיאוס (היינו זה מאוס אצל האדם ונפשו 'קצה' ונגעלת לאכול לחם רטוב), וכל דבר מיאוס קרוי טומאה. ולשיטת המהרש"ל יוצא שתמיד חייבים לנגב והניגוב הוא חלק מהנטילה, וכך פוסק[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/נטילת ידיים ד.docx# ftn33|[33]]] רבנו הזקן והמשנה ברורה. וכ"כ בספר ילקוט יוסף שכן יש לנהוג לכתחילה אף שנטל ביותר מרביעית.
ברכה:
והנה, מצוות חכמים לברך על כל המצוות וגם מצוות דרבנן מברכים עליהם "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו". והיכך ציוונו הקב"ה בנטילת ידיים? "שנאמר לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, ולפיכך כשאנו שומעים לדברי חכמים אנו מקיימים מצות ה' שציוונו לשמוע אליהם, וזהו טעם כל הברכות שמברכין על מצות של דבריהם"[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/נטילת ידיים ד.docx# ftn34|[34]]]
ומברכים על נטילת ידיים, ונטילה הוא מלשון נטלא כי הכלי שממנו נוטלים לידיים נקרא בגמרא בשם 'נטלא', ולכן מברכים על נטילת ידיים להורות שהנטילה חייבת להיות מנטלא-כלי[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/נטילת ידיים ד.docx# ftn35|[35]]].
והנה, תקנו חכמים לברך לפני המצווה, והמקיים מצווה ולא בירך עליה אינו יכול להשלים את הברכה ואם בירך נחשבת הברכה הזו לבטלה. שונה הדבר במצוות נטילת ידיים שבה תקנו חכמים מלכתחילה לברך לאחר הנטילה, וזאת משום שלעיתים ידיו אינן נקיות (כגון שהיה בשירותים או נגע במקומות המכוסים) והם מתנקות בנטילה, ולכן קבעו שלא יברך בעוד ידיו מלוכלכות אלא יברך לאחר הנטילה, כאשר ידיו נקיות וטהורות. ולא רצו חכמים לחלק בין נטילה שידיו אינן נקיות לנטילה שידיו נקיות, וקבעו שתמיד יברך לאחר הנטילה. טעם זה מביא השולחן ערוך[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/נטילת ידיים ד.docx# ftn36|[36]]] והרמ"א (אינו חולק על טעם זה אלא רק) מוסיף עליו עוד טעם, שמאחר וצריכים לנגב את הידיים אם כן עדיין לא נשלמה המצווה ולכן אפשר לברך על נטילת ידיים קודם הניגוב כי זה עדיין 'עובר לעשייתו – ניגוב הידיים שהוא גמר ושלימות מצוות הנטילה.
וההבדל בין הטעם שכותב השולחן ערוך לטעם שמוסיף הרמ"א, הוא במקרה ששכח לברך ונזכר רק לאחר שניגב את הידיים, וכותב הרמ"א שאפשר עדיין לברך על הנטילה. ומבארים הפוסקים[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/נטילת ידיים ד.docx# ftn37|[37]]] שהדבר מתאים דווקא לפי טעם השולחן ערוך שחכמים תיקנו לברך על נטילת ידיים רק לאחר הנטילה. ואם כן בכל המצוות באמת חובה לברך 'עובר לעשייתו' ואם לא בירך לפני המצווה אינו יכול לברך יותר אלא אומרים 'כיון דאידחי אידחי'. אבל בנטילת ידיים שמלכתחילה קבעו חכמים לברך לאחר המצווה, הברכה יכולה להתאחר עוד ולהיות גם לאחר שניגב את הידיים. מה שאין כן לטעם הנוסף שהביא הרמ"א שהברכה נעשית לפני הניגוב וזה נחשב עובר לעשייתו, אם כן נטילת ידיים דומה לשאר המצוות שמברכים לפני העשייה, ואם השלים את המצווה אינו יכול יותר לברך.
ובאמת הט"ז מחמיר בזה ופוסק שאין לברך לאחר הניגוב. ואף שלהלכה פוסקים כרמ"א שאפשר לברך גם לאחר הניגוב, מכל מקום יש להיזהר בזה ולברך על נטילת ידיים קודם הניגוב כיון שגם הניגוב הוא מצווה וצריך לברך 'עובר לעשיית המצווה'[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/נטילת ידיים ד.docx# ftn38|[38]]]. והפרי מגדים[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/נטילת ידיים ד.docx# ftn39|[39]]] כתב עצה, שיגע באצבעותיו במקומות המכוסים ועל ידי כך יתחייב בנטילה חדשה, ואז יחזור ויטול ידיו ויברך על נטילה זו[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/נטילת ידיים ד.docx# ftn40|[40]]].
ועד מתי יכול לברך?
מביא המשנה ברורה את הפוסקים הכותבים שאם כבר התחיל לאכול לחם אינו יכול לברך על נטילת ידיים וזאת משום שכל הנטילה היא בשביל האכילה וכיוון שכבר התחיל לאכול – סיים את הנטילה לגמרי ולא שייך לברך על הנטילה. ומוסיף המשנה ברורה[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/נטילת ידיים ד.docx# ftn41|[41]]] שמדברי רבנו הזקן[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/נטילת ידיים ד.docx# ftn42|[42]]] משמע שסובר שאם בירך המוציא ונזכר קודם הטעימה – אינו יכול לברך על נטילת ידיים. ובסידור[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/נטילת ידיים ד.docx# ftn43|[43]]] כתב רבנו הזקן שיברך אחרי הניגוב ולא כתב עד מתי.
אך יש הסוברים שדי לנו להקל ולברך לאחר הנטילה, אבל לאחר הניגוב אין לברך. וכך כותב בספר ילקוט יוסף[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/נטילת ידיים ד.docx# ftn44|[44]]] אשר אף שאסור לברך לאחר עשיית המצווה, מכל מקום פשט המנהג לברך אחר הנטילה כי סומכים על כך שגם הניגוב הוא מצווה (במקום שנוטל בפחות מרביעית, וגם אם נוטל ברביעית על כל יד כפי שבדרך כלל עושים היום, עם כל זאת מברכים אחר הנטילה כי כך פשט המנהג), ואין אומרים ספק ברכות להקל במקום מנהג, ויש לצרף לזה גם את הפוסקים המתירים לברך אחר הנטילה (ואף לאחר הניגוב). אבל לאחר שניגב ידיו אין להקל והוי ספק ברכות להקל ולא יברך אחר הניגוב ואפילו נזכר בתוך כדי דיבור לאחר הניגוב.
מותר לנגב הידים במכשיר לניגוב ידים הפועל על ידי הזרמת אויר חם על גב הידים. והוא הדין בניגוב הידים על ידי השמש, שהרי חובת הניגוב אינה מצווה לעצמה אלא היא כדי שלא יגע בלחם בידיים רטובות ואם כן לא משנה באיזה דרך ניגב הידיים.
אין לנגב הידים בחלוקו, דקשה לשכחה[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/נטילת ידיים ד.docx# ftn45|[45]]]. ומסתפק הפרי מגדים אם הכוונה לכל בגדיו או רק לחלוקו. ומכל מקום הנוהגים לנגב בבגדיהם את רסיסי המים שעל גב הידים, קודם הנטילה, אין לחוש בזה משום שכחה[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/נטילת ידיים ד.docx# ftn46|[46]]].
הפסק:
לכתחילה אין להפסיק בדיבור מסיום הנטילה ועד בליעת טעימת החתיכה שבירך עליה המוציא. וכמה שלבים יש בזה:
הברכה נאמרת לפני הניגוב אבל היא נאמרת גם על הנטילה והשפשוף שלפני כן. ולכן אין להפסיק בדיבור בין סיום הנטילה עד לברכה, וכן יש למהר לברך ולסמוך את הברכה למעשה הנטילה והשפשוף. אמנם אם דיבר (ולא הסיח דעת מהנטילה) – אינו חוזר ונוטל שוב. וכן אם שמע 'דבר שבקדושה' כגון אמן וברכות וקדושה – עונה במקום ואין זה הפסק.
בין הברכה לניגוב אין להפסיק כלל ואפילו לדברים שבקדושה אין לענות כי נחשב שמפסיק בין ברכה לקיום המצווה. ולכן גם צריך לסמוך את הניגוב לברכה ולא לשהות באמצע.
לאחר סיום הניגוב הסתיימה מצוות הנטילה, ונחלקו הפוסקים האם מותר לדבר או לעשות משהו לאחר סיום הניגוב עד ברכת המוציא: לדעת הרמב"ם מותר לדבר או לעשות משהו ובלבד שלא יסיח דעתו מכך שנטל ידיו ועומד לאכול. אבל אם הסיח דעתו צריך לחזור וליטול. וסובר הרמב"ם שדברי הגמרא[47] "תיכף לנטילת ידיים ברכה" נאמר רק במים אחרונים ולא בנטילת ידיים לסעודה.
ולדעת הרא"ש אין לדבר או לעשות כלל בין הניגוב לברכת המוציא ויש לסמוך את האכילה לנטילה כמה שאפשר וכדברי הגמרא[48] "התוכף לנטילת ידיים ברכה אינו ניזוק בכל אותה סעודה".
ופוסק השולחן ערוך ש"טוב להיזהר" לא לדבר או לעשות שום דבר בין הניגוב להמוציא. וכך כותב רבנו הזקן[49] שיש "להיזהר מלהשיח בנתיים אפילו שיחה קלה ואפילו ללמוד אין נכון", ומובן שגם בדברי תורה אין להשיח[50].
אמנם דברים הנחוצים לסעודה כגון לבקש שיביאו סכין או מלח – מותר לכל הדעות[51].
סמיכה זו של נטילה לאכילה צריכה להיות גם בזמן, דהיינו שלאחר הניגוב יש לבצוע מיד את הלחם ולא ישהה בכלל בין סיום הניגוב לבציעה, ואם כן יש לו סיבה לשהייה – ישים לב שהשהייה לא תעלה על זמן של הליכת כב אמה שהם קרוב ל11 מטר. אמנם אם קרה ששהה אפילו הרבה זמן אין צריך לחזור וליטול ידיו כל זמן שלא הסיח דעתו מהנטילה.
שהות זו היא כאשר שוהה סתם, אבל אם נטל ידיו במקום רחוק וצריך לחזור למקומו לאכול או שמחכה שיביאו לו מלח או סכין – אין שיהוי זה נחשב ל'הפסק' כי זה הפסקה לצורך הסעודה. ולכתחילה רצוי שיכין הכול מראש ויעשה כל מה שיכול שלא יצטרך להמתין בין הנטילה לאכילה[52].
יש נוהגים הגדול נוטל ראשון משום כבודו, והרא"ש היה נוהג ליטול דווקא באחרונה כדי למעט בהפסק בשהייה עד שיטלו כל בני הבית[53]. ולכן בליל שבת שצריכים להמתין שכל בני הבית יטלו ידיהם וישמעו ברכה על לחם משנה, יכול בעל הבית ליטול ראשון משום כבודו ולהמתין לשאר בני הבית ואין המתנה זו נחשבת לבצוע כהפסק כי זה המתנה לצורך. ויש נוהגים שבעל הבית נוטל אחרון ובזה הוא ממעט בהפסק ובהמתנה לבני הבית (ואילו בני הבית הממתינים לבעל הבית שיטול ויברך על לחם משנה, אין המתנה זו נחשבת להם להפסק כי אין להם לחם והם זקוקים לבעל הבית הבוצע). אמנם כאשר לכל אחד יש לחם והוא בוצע לעצמו – הגדול נוטל ראשון מפני כבודו[54].
•
נטילה שנית:
הנוגע באמצע הסעודה במקומות המכוסים שבגופו או מחכך בראשו או נוגע במלמולי זיעה[55] – צריך לחזור וליטול ידיו כי ידיים נטמאו והפסיד את הטהרה שנהייתה על ידי הנטילה. ואין צריך ליטול את הידיים כדי לנקותם ואחר כך ליטול לסעודה, אלא יכול ליטול ידיו כרגיל פעם אחת.
כמו כן היוצא לשירותים באמצע הסעודה צריך ליטול ידיו שוב, ויכול ליטול פעם אחת ואחר כך לברך אשר יצר (כי כאן שנמצא באמצע הסעודה אינו צריך לברך המוציא ואם כן אין כלל בעיה של הפסק בין הנטילה להמוציא).
ונחלקו הפוסקים האם צריך לחזור ולברך על נטילת ידיים על נטילה זו: לדעת הרשב"א צריך לברך שוב שהרי נטמאו ידיו ובטלה הנטילה הראשונה ועכשיו מתחייב בנטילה חדשה. וכך פוסק השולחן ערוך שצריך לברך שוב[56].
אבל המהרש"ל סובר שאין מברכים שוב כי הברכה נתקנה בתחילת הסעודה ולא באמצעה. כלומר, בתחילת הסעודה צריך ליטול או כאשר מפסיק בסעודה והולך לעסוק בדברים אחרים ומסיח דעת מהסעודה (או שהולך לישון באמצע סעודה יותר מחצי שעה), אז כשחוזר לשולחן זה נחשב כסעודה חדשה ונוטל ידיו ומברך. אבל כאשר מפסיק בכוונה בשביל לצאת לשירותים ודעתו לחזור ולטהר ידיו ולהמשיך לאכול, וכן כשנגע במקומות המכוסים בלי כוונה – אין זה נחשב להפסק בסעודה ואין האכילה שלאחר השירותים נחשבת לסעודה חדשה ולכן כאשר נוטל ומטהר את ידיו זה נחשב כנטילה של אמצע הסעודה ועל נטילה כזו אין מברכים. וכך פוסק רבנו הזקן[57].
ובמשנה ברורה[58] מחלק בין אם עשה קטנים או נגע במקומות המכוסים שאז וטל ואינו מברך, ואם עשה גדולים או הפסיק בסעודתו והסיח דעת וחזר שוב לסעודה – נוטל ומברך. וכך נוהגים רבים. ----[1] משנ"ב קנז סק"ד בשם המגן אברהם שם.
[2] משנ"ב סימן קסה סק"א בשם השל"ה.
[3] ודי בזה לנקות ידיו אחר השירותים – סדר נט"י ס"י.
[4] ולשיטת רבנו הזקן נטילה זו אינה מכשירה את הידיים לסעודה כי נטל רק פעם אחת ולשיטת הראב"ד חייב ליטול שני רביעיות על כל יד, ועוד שרטיבות הכלי נטמאה מידיו ועכשיו חוזרת ומטמאה את הידיים וחייב ליטול ידיים כדין וכפי שעושים בכל בוקר שנוטלים ליד המיטה בלי מגבת ונטילה זו אינה כשרה לגמרי ולכן יכולים וצריכים אחר כך ליטול שוב עם מגבת ומברכים על הנטילה השניה. ונתבארו הדברים בספר שערי הלכה ומנהג להגרמ"ש אשכנזי ז"ל. וצ"ע במקרה שנוטל על האצבעות בלבד אם נחשב שיצא ידי נטילה כי מעיקר הדין מספיק ליטול על האצבעות בלבד ועל כן אינו יכול ליטול שוב ולברך, או שנאמר שלא יצא כי מנהגנו שנוטלים את כל היד ולכן יכול ליטול שוב כדין ולברך.
[5] שוע"ר ומשנ"ב ריש סימן קסה.
[6] פרשת שמיני ט, ודרכי הלכה על קיצוש"ע סימן מ סט"ו.
[7] משנ"ב קסה סק"ב וכך כותב רבנו הזקן בשו"ע סימן קסה ס"א שיברך ענט"י ואשר יצר ולא יטול שוב. אבל בסידור ס"ו כתב רבנו שאם נטל לנקות ידיו מהשירותים, עליו לנגב היטב ואז ליטול שוב, אף שמעיקר הדין יכול להסתפק בנטילה אחת ויברך ענט"י ואחר כך אשר יצר. ומשמע מדבריו שהדבר תלוי בבחירתו של הנוטל: אם רוצה, לכתחילה יכול ליטול פעם אחת ולברך ענט"י ואשר יצר (כי אשר יצר אינו הפסק בין נטילה להמוציא), ואם ירצה יכול גם ליטול מהשירותים נטילה הראויה ובכל זאת ינגב את ידיו ויטול שוב ויברך על הנטילה השניה. וצ"ע איך לכתחילה יטול פעם אחת ויברך ענט"י ואשר יצר, והלוא לכתחילה יש להקדים אשר יצר לברכת ענט"י כי אשר יצר נתחייב בה תחילה ועוד שהוא תדיר, כמובא בסוגריים ריש סימן קסה. וכן לאידך תמוה אם נטל כדין איך ינגב ויטול שוב ויברך והלוא כבר יצא ידי"ח בנטילה שניה?
[8] שוע"ר קסה ס"א, ובסידור ס"ו משמע שלכתחילה אין אשר יצר נחשב כהפסק.
[9] ילקוט יוסף ברכהמ"ז וברכות עמוד צו.
[10] שוע"ר קסא ס"ג בסוגריים.
[11] שוע"ר קסב סט"ו.
[12] שוע"ר קסא ס"ה.
[13] ברכהמ"ז וברכות עמוד פג.
[14] שוע"ר קסא ס"ה.
[15] שוע"ר קסא ס"ו. ומשמע מדבריו שסיבת ההיתר היא מצד שהוי מיעוט שאינו מקפיד ולא מצד שרוצה בקיומו והוי כחלק מגופו כמו שמקילים בלק. ולכן הגלד אינו חוצץ כי הוי מיעוט שאינו מקפיד. ולכאורה צ"ע דהא זה תלוי בדעת רוב העולם אם מקפידים על זה או לא, ורבנו כתב שהולכים אחר רוב האנשים והוסיך בסוגריים בס"ה שאם הוא מקפיד וכולם לא מקפידים – בטלה דעתו אצל כל אדם, ומדוע כאן בגלד מקילים? וצריך לומר שכאן מאחר וכואב לו להוריד הגלד – הרי זה נחשב שכל העולם אינם מקפידים כי כל העולם אילו היה להם כאב זה – לא היו מסכימים להוריד הגלד.
[16] ילקוט יוסף ברכהמ"ז וברכות עמוד פג.
[17] ברכהמ"ז וברכות עמוד פד.
[18] שוע"ר קסא ס"ז.
[19] שוע"ר קסא ס"א,ג.
[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/נטילת ידיים ד.docx# ftnref20|[20]]] סדר נט"י לסעודה ס"ה.
[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/נטילת ידיים ד.docx# ftnref21|[21]]] שוע"ר מהדו"ק סימן ד ס"י.
[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/נטילת ידיים ד.docx# ftnref22|[22]]] רמ"א סימן קסב ס"ב ושוע"ר שם ס"ח.
[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/נטילת ידיים ד.docx# ftnref23|[23]]] סידור ס"ד.
[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/נטילת ידיים ד.docx# ftnref24|[24]]] סידור רבנו הזקן ס"ה.
[25] סדר נטילת ידיים ס"ד.
[26] ספר המנהגים.
[27] ליקוטי דבורים בלה"ק חלק ג-ד עמוד 632.
[28] דיני ברכהמ"ז וברכות עמוד כד הערה יב.
[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/נטילת ידיים ד.docx# ftnref29|[29]]] סוטה ד ע"ב.
[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/נטילת ידיים ד.docx# ftnref30|[30]]] שוע"ר סימן קנח סי"ז.
[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/נטילת ידיים ד.docx# ftnref31|[31]]] לשון רבנו הזקן בביאור דעה זו.
[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/נטילת ידיים ד.docx# ftnref32|[32]]] ומוכיח הבית יוסף את שיטתו מכך שהטובל ידיו לכל הדיעות אין צריך לנגב, ואם כן ה"ה כשנוטל ביותר מרביעית שהיד ודאי טהורה ואז אין צריך לנגבה.
[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/נטילת ידיים ד.docx# ftnref33|[33]]] סוף סימן קנח.
[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/נטילת ידיים ד.docx# ftnref34|[34]]] לשון רבנו הזקן סימן קנח סט"ז, מהגמרא וכל הפוסקים.
[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/נטילת ידיים ד.docx# ftnref35|[35]]] שוע"ר מהדו"ק סימן ד ס"א.
[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/נטילת ידיים ד.docx# ftnref36|[36]]] סימן קנח סי"א.
[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/נטילת ידיים ד.docx# ftnref37|[37]]] משנ"ב קנח סקמ"ד.
[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/נטילת ידיים ד.docx# ftnref38|[38]]] שוע"ר קנח סט"ז.
[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/נטילת ידיים ד.docx# ftnref39|[39]]] משב"ז קנח סי"ב.
[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/נטילת ידיים ד.docx# ftnref40|[40]]] ולדעת הבן איש חי פרשת שמיני אות ז, רק באופן זה יוכל לברך.
[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/נטילת ידיים ד.docx# ftnref41|[41]]] ביאור הלכה ד"ה מברך אח"כ.
[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/נטילת ידיים ד.docx# ftnref42|[42]]] קנח סט"ז.
[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/נטילת ידיים ד.docx# ftnref43|[43]]] ס"ד.
[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/נטילת ידיים ד.docx# ftnref44|[44]]] דיני ברכהמ"ז וברכות סימן קנח עמודים כ-כא.
[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/נטילת ידיים ד.docx# ftnref45|[45]]] מג"א בשם התשבץ, והובא בשוע"ר ומשנ"ב סו"ס קנח.
[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/נטילת ידיים ד.docx# ftnref46|[46]]] ילקוט יוסף, ח''ג ברכהמ"ז וברכות עמוד כו.
[47] ברכות נב ע"ב.
[48] ירושלמי ברכות פ"א ה"א.
[49] סידור ס"ו. וכתב רבנו בשו"ע קסו שמותר שיחה בעלמא ב או ג תיבות כי אינן חשובים הפסק אפילו במים אחרונים, וצ"ע אם מה שכתב בסידור שלא לדבר שיחה קלה הכוונה לשלול אפילו ב או ג תיבות או שזה מותר תמיד וכוונתו לשלול שיחה קלה של יותר מב' או ג' תיבות.
[50] שוע"ר קסו ומשנ"ב שם סק"ב.
[51] וכן לענות דבר שבקדושה גם כן מותר דהרי מותר לברך אשר יצר בין ברכה להמוציא.
[52] שוע"ר ומשנ"ב סימן קסו.
[53] שו"ע סו"ס קסה.
[54] ביאור הלכה סו"ס קסה.
[55] ראה סו"ס קסד ביאור הלכה ד"ה שיש בהם שכתב שנגיעה במלמולי זיעה אין הכוונה דווקא על הגוף אלא גם נגיעה בשולי הכובע שהצטבר שם זיעה – הוי נגיעה במלמולי זיעה שצריכה נטילה.
[56] ולכאורה כוונתו כשהולך לאכול כביצה לאחר הנטילה, דאל"כ הרי אין מברכים על הנטילה.
[57] סוף סימן קסד.
[58] סו"ס קסד ובביאור הלכה שם.