בשנת 2016 בשגרירות ישראל בוושינגטון במעמד נשיא ארצות הברית ברק אובמה נערכה טקס הענקת תואר 'חסידי אומות העולם' אחרי מותם לארבעה אנשים שסיכנו את חייהם כדי להציל יהודים בשואה. בתחילה העניקו את האות לבני זוג מפולין שהחביאו בביתם ילדה יהודייה, עד שאמּה הצליחה לשכור דירה תחת שם בדוי. באותה עת ריחפה מעל ראשם סכנת מוות. 'סייענים' קודמים אכן נידונו בידי הנאצים לעונש האכזרי כדי להרתיע את מי שיעלה בדעתו להגן על יהודים. ובכל זאת בני הזוג האלו עשו את הבלתי ייאמן, התעלמו מהסכנה שמי .מילדיהם יפלוט בטעות מילה מיותרת, או שכן 'טוב' שיתנדב להלשין עליהם.
הבת הניצולת נאמה בטקס, וסיפרה בין היתר שכאשר הנאצים הורו לכל היהודים לעבור להתגורר בגטו, היו כמה ידידים פולנים שהציעו להוריה להסתתר בביתם, אבל אביה התעקש שברצונו להיות עם בני עמו. ואכן, האב נרצח בשואה. היא ואמה נמלטו מהגטו ומצאו מקלט .אצל אותו זוג, והשבוע ילדיהם של בני הזוג הפולני קיבלו את אות חסידי אומות העולם השלישית שזכתה בתואר הזה הייתה לואיס גונדן, תושבת ארה"ב, שבשנת 1941 ,כשהייתה בת 26 ,התנדבה ללמד אנגלית בליאון שבצרפת והקימה בית ילדים. המוסד שלה הפך למקלט בטוח לילדים פליטים. היא נכנסה למחנה סמוך, שבו היו כלואים יהודים, ושכנעה את ההורים .לתת לה את הילדים והיא תציל אותם. כך זכו כמה וכמה ילדים בחייהם.
בוקר אחד, כשהילדים שהו בטיול, הגיע שוטר לבית הילדים במטרה לעצור שלושה ילדים יהודים בני משפחה אחת. גונדן אמרה לשוטר שהילדים בטיול וישובו לקראת אחר הצהריים. הוא חזר אחרי הצהריים, והורה לה לארוז את חפציהם של הילדים ולהכין אותם לנסיעה. היא השיבה שהבגדים בכביסה ולא יתייבשו עד הערב. השוטר עזב ולא חזר עוד. לבסוף, בשנת .1943 ,היא עצמה נעצרה בידי הגרמנים, ושנה לאחר מכן שוחררה במסגרת חילופי שבויים הרביעי שזכה באות היה זה שהציל את מספר היהודים הגבוה ביותר, רודי אדמונדס, חייל בצבא ארה"ב שלחם במלחמת העולם ה-2 ,והשתתף בפלישה לאירופה בשנת 1944 .בתאריך ה- 17 לדצמבר, במהלך קרב, נפל בשבי הגרמנים ביחד עם חיילים נוספים, בהם שני יהודים. הם .נכלאו ליד זיגינהיים בגרמניה.
במחנה היו כלואים למעלה מאלף שבויים אמריקאים, כעשרים אחוזים מתוכם יהודים. בזכות .דרגתו הגבוהה מונה רודי כאחראי על השבויים.
בתאריך ה-27 לינואר 1945 זימנו הנאצים את כל החיילים היהודיים להתכנס במגרש המסדרים. ההוראה בישרה רעות. אדמונדס הורה לכל חייליו להתייצב, ואמר: "לא נעשה זאת, כולנו נתייצב!". למחרת התייצבו כל החיילים, יהודים ושאינם, במגרש המסדרים. המפקד הגרמני, מייג'ור זיגמן, ראה את מה שנעשה, אמר: "לא ייתכן שכולכם יהודים". רודי השיב: "כולנו יהודים". התשובה הרתיחה את המפקד הגרמני. הוא שלף את אקדחו, הצמידו לרקתו של אדמונדס ואמר: "זו ההזדמנות האחרונה שלך. אם לא תורה לחיילך היהודים לצעוד קדימה, אירה בך". אדמונדס אמר את שמו, דרגתו ויחידתו הצבאית, בהתאם לאמנת ז'נבה, והוסיף: "אם תירה בי, תאלץ לירות בכולנו, מפני שאנו יודעים את זהותך ואתה תוכרז כפושע מלחמה כשננצח". המפקד הגרמני החזיר את אקדחו לנרתיקו, ועזב את הרחבה בחמת זעם.
רודי אדמונד מעולם לא סיפר את הסיפור הזה לבני משפחתו או למי ממכריו. רק לאחר מותו, .שמעו בני משפחתו את הסיפור מחבריו שהיו שבויים יחד עמו
•
השבוע אנו קוראים את עשרת הדיברות. התורה מתארת באריכות את ההכנות למתן תורה, ואיך הגיע עם ישראל בראש-חודש סיוון להר סיני ושם חנו מול ההר; את כל פרטי העלייה של משה להר וכו'. מעניין, שעבור עם ישראל הייתה זו הפעם הראשונה שעמדו מול הר סיני, בזמן .שלמשה – ההר הזה היה מוכר. הוא כבר עמד פעם למרגלותיו.
זה קרה שנה ושבעה שבועות לפני כן, בתקופה הזו בשנה שעברה. בפרשת שמות מסופר: "ומשה היה רועה את צאן יתרו... ויבוא אל הר האלקים חורבה" )ג, א(. "הר האלוקים" הוא הר סיני. יתרה מכך; מיד לאחר-מכן הקב"ה מבקש ממנו שילך ויוציא את עם ישראל ממצרים, ומוסיף ומבטיח לו: "וזה לך האות כי אנכי שלחתיך, בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה )ג, יב(. ומוסיף רש"י: "שתקבלו התורה עליו". דהיינו, זה אות והר .שעליו קיבלו את התורה.
מה משה ראה על ההר הזה? "הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל" )ג, ב(. מכאן קיבל ההר את .שמו, 'סיני', "על שם הסנה נק' סיני" )פרד"א מ"א(, שבו ועל ידו התגלה הקב"ה למשה רבנו כשמשווים את המילה הראשונה שבה פתח הקב"ה את עשרת הדיברות, ואת המילה הראשונה שאמר למשה בפעם הראשונה כשהתגלה אליו מתוך הסנה הבוער, מגלים שזו אותה מילה: בעשרת הדיברות הקב"ה פותח במילים המפורסמות "אנכי ה' אלוקיך". במעמד הסנה הקב"ה פותח במילים "אנכי אלוקי אביך" )ג, ו(. בשתי הפעמים פתח ב"אנכי". אבל ביחד עם זה יש הבדל גדול. בפעם הראשונה, הקב"ה אומר לו "אנכי אלוקי אביך", ואילו במתן-תורה הקב"ה אומר: "אנכי ה' אלוקיך". מה השתנה בין שתי הפעמים? בזכות מה זכה משה רבינו שבפעם ?"השנייה הקב"ה לא רק "אלוקי אביך" אלא "אלוקיך.
ויש לומר בדרך-אפשר, שכאשר הקב"ה ביקש ממשה ללכת למצרים – משה סירב, מסיבות רבות. אחת מהן הייתה, שעל משה היה תלוי במצרים גזר דין מוות. הוא היה 'מבוקש' שם על .רצח של שוטר מצרי. מסיבה זו ברח למדין.
במעמד הסנה הקב"ה ביקש ממנו לחזור ולהיכנס ללוע הארי. הדבר דומה לאחד שברח מהנאצים אחרי שהוצא עליו גזר דין מוות, והוא שב למפקדה הראשית בברלין, נכנס למשרדו ."של היטלר ואומר: "באתי לגאול את עם ישראל נכון שהקב"ה הורה לו "לך שוב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך" )ד, יט(. אבל גזר דין מוות עדיין ריחף מעל ראשו. ובכל זאת משה הלך ומסר את נפשו, כדי להציל את עם ישראל. עד שממש לפני מכת בכורות, הוא כל-כך הרגיז את פרעה, שאיים עליו: "השמר לך, אל .(תוסף ראות פני, כי ביום ראותך פני תמות" )י, כח)
לכן הפעם, כאשר הקב"ה התגלה אליו אחרי שמסר את נפשו כדי להציל את עם ישראל, היה זה במילים "אנכי ה' אלוקיך". איך אדם מקבל קשר אמיתי וחזק עם הקב"ה; כיצד הקב"ה נהיה "אלוקים שלך"? כאשר אתה מקריב מעצמך עבור יהודי אחר. אותם גיבורים יהודים ולא-יהודים, שבתקופת השואה סיכנו את חייהם כדי להציל יהודים, זכו בוודאי ל"אנכי ה' .אלוקיך", שהקב"ה נהיה אלוקיהם.
וזה נכון בקשר לכל דבר שאנו מקריבים עבורו. אם אדם או מצווה. זה נהיה שלנו! כשיהודי מקריב עבור השבת, ובמקום לצאת לעבודה הוא מוותר על הרווחים ובוחר לבוא לבית הכנסת, השבת הופכת 'שלו'. וכך בכל מצווה. מי שמסר נפשו כדי לאכול מצות בחג הפסח ברוסיה, אזי בכל שנה, בפסח, למצות שהוא אוכל יש טעם אחר לגמרי. לא תמיד צריך לחפש את הצורה הקלה ביותר כדי לקיים מצוות. ככל שנקריב יותר עבור היהדות, כך היא תהיה יותר 'שלנו'. וכלשון חז"ל: "לפום צערא אגרא" )אבות ה, כא(