הרב ו(להבדיל) הכומר נסעו יחד לפגישה חשובה. הם נהגו במהירות ולפתע סטה הרכב ממסלולו והתנגש בעצמה בגדר ההפרדה בין הנתיבים. הרכב התרסק לגמרי אך להפתעתם הם נותרו שלמים בלי פגע. הם יצאו מהרכב נדהמים והרב אמר: "בוא נשתה לחיים לרגל הנס של הצלת חיינו".
הרב שלף בקבוק וודקה ומזג לכומר כוס אחרי כוס. לאחר חמש כוסות, הבחין הכומר שהרב לא שותה. "כבוד הרב, תשתה גם אתה לכבוד הנס". – "זה בסדר, אני אשתה אחרי שתגיע המשטרה"...
הדיווח במהדורת החדשות של הבוקר הזה היה דרמטי: מטוסו האישי של האפיפיור נחת הלילה בנמל התעופה בן גוריון ומנהיג הכנסייה הקתולית חמק ממנו. העיתונאים ניסו לברר מה מטרת הביקור הפתאומי שלא סוכם מראש עם משרד החוץ, אך אנשיו של ראש מדינת הוותיקן סירבו להגיב. בהמשך נודע כי הוא עלה לכותל המערבי בירושלים וביקש להתגייר!. כן, האדם שעומד בראש הכנסייה הגדולה בעולם, מבקש לעזוב את חיי התהילה ולהסתופף תחת הדת היהודית.
ובכן, תיאור קרוב לזה מתרחש השבוע בפרשתנו: "יתרו", האיש שהיה "כהן מדיין", התיאולוג שעמד בראש המדינה החשובה באותם ימים וגם היה מומחה מאין כמותו לדתות בכלל, "עבד כל עבודה זרה שבעולם", החליט לעזוב את מדיין ולצאת עם משפחתו למחנה ישראל. וזאת במטרה לקבל את עול האמונה היהודית ולהכריז "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוקים".
הסיפור תופס חצי מפרשת השבוע, וזאת למרות שהפרשה עוסקת בנושא חשוב הרבה יותר, ברגעי השיא של ההיסטוריה, מעמד "מתן תורה" בהר סיני. ובכל זאת חצי מפסוקי הפרשה ואף השם הכולל של הפרשה, הוא על שם המאורע הדרמטי בו "כהן מדיין" בוחר לזעזע את חייו וללכת אל המדבר.
והגמרא והמפרשים לדורותיהם מתאמצים להבין: מה גרם את המהפך בחייו של יתרו? מה הניע אותו לעזוב את אזור הנוחות שלו, את המקום בו צבר כוח וקריירה משגשגת ולצאת אל המדבר הגדול?
רש"י כורך שתי דעות בגמרא ומציג פרשנות תמוהה מאוד: "וישמע יתרו כוהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלוקים למשה ולישראל" – "מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק".
רש"י טוען כי שני אירועים רצופים זעזעו את אורח החיים של יתרו: העובדה שמי הים נקרעו לפני בני ישראל, וכן העובדה שעמלק בא מהנגב להילחם עם ישראל במדבר. וכאן כל המפרשים מעלים את השאלה המפורסמת: מדוע מלחמת עמלק גרמה ליתרו להתקרב לישראל?
מילא "קריעת ים סוף" הייתה באמת מאורע מסעיר שהפגין את העובדה ש'האלוקים נמצא בצד של עם ישראל'. כל אדם הגיוני עמד משתומם נוכח הפלא בו מי הים נסוגים בפני היהודים ואחר כך ממהרים להיסגר על המצרים. מדובר היה באירוע דרמטי כל כך, עד שזכרו לא נס שנים רבות קדימה. הנביא מספר כי ארבעים שנה אחרי קריעת ים סוף, יהושע שלח מרגלים ליריחו והם התארחו בביתה של רחב. שומרי העיר גילו את החדירה של המרגלים אל העיר ופרצו לביתה לשאול אם הם מסתתרים אצלה? רחב סיכנה את נפשה והכחישה הכול, בה בשעה שהם הסתתרו בעליית הגג בביתה. המרגלים נדהמו מהאומץ שלה וביקשו להבין מדוע היא עושה זאת? היא מיהרה להזכיר את האירוע שהתרחש ארבעים שנה קודם: "כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם".
אבל מה הקשר ל"מלחמת עמלק"? כיצד המלחמה קירבה את יתרו לישראל? אדרבה, הקרב סימל את ההיפך הגמור, את מי שלא פחד מישראל, את נציג הכפירה שבא לקרר את האמבטיה של האמונה, וכיצד היא העצימה את גדולת ישראל בפני יתרו?
מילא אם רש"י היה כותב שיתרו בא בגלל מפלת עמלק או הניצחון על עמלק, אבל רש"י כותב שהמלחמה עצמה היא זו שקירבה את יתרו לישראל.
ישנו הסבר חסידי בשם האדמו"ר רבי שמחה בונים מפשיסחא (רבו של האדמו"ר מקוצק), והוא וארט חביב על חסידי חב"ד, מצוטט בספר "מדרכי החסידים" להרה"ח רבי יואל כהן, עמוד 47.
הסיפור הבא התפרסם בגיליון 'הסיפור שלי', ג'עם, מספר 29: הרב פנחס וברמן הוא רב במיאמי. במקורו הוא אינו מגיע ממשפחה חסידית, אך במשך השנים התקרב אל הרבי מליובאוויטש. בסוף שנות השבעים, אשתו הייתה בהיריון והרופא עדכן אותם שהתינוק ממוקם בצורה לא טובה והלידה תצטרך להיות בניתוח קיסרי. זמן קצר אחר כך יצא לבני הזוג וברמן להיות בניו-יורק והם ביקרו ביחידות אצל הרבי. כמובן, גם נושא ההיריון הבעייתי עלה בשיחה.
בתגובה, הרבי שאל אותם איך הם מתכוונים לשוב למיאמי? הם ענו: "כרגיל, במטוס". הרבי הגיב: "אבל יש עננים, יש רוחות, אתם בטוחים שהדרך הטובה ביותר היא לטוס"? זה היה די מוזר, משום שתמיד כשטסים יש עננים ורוחות, אבל בכל זאת הרבי הציע למצוא דרך אחרת לחזור, וגם לקחת אתם ספר תניא וכמה מזוזות ולחלק אותם ליהודים שהם יפגשו בדרך.
הם שינו את התכניות וניגשו לסוכנות להשכרת רכב. אך באורח פלא, הדלת של הרכב לא נסגרה טוב. ברכב אחר, האורות לא פעלו והחלונות לא נסגרו כראוי. הרב וברמן הבין שהוא כנראה גם לא אמור לשכור רכב והחליט לנסוע במסלול המייגע ביותר: אוטובוס מניו יורק למיאמי, כולל שתי עצירות לשתי חניות לילה בדרך. העצירה הראשונה הייתה בשרלוט, צפן קרוליינה, ושם הם מסרו את התניא לידי הרב המקומי. העצירה השנייה הייתה בג'סופ, ג'ורג'יה, ושם הם עברו על ספר הטלפונים ומצאו משפחה בשם "וויינשטיין". טלפון אל האיש העלה שסבא שלו הוא חבר בקהילה של וברמן במיאמי, והרב השאיר לו את המזוזות להתקין בפתחי הבית.
במהלך הטלטולים של האוטובוס לאורך עשרות שעות הנסיעה, הרגישה הגברת וברמן כי התינוק זז. בבדיקת הרופא הבאה התברר שהכול בסדר והתינוק כבר שוכב במצב תקין. הוא התהפך במהלך אותה נסיעה באוטובוס, ומיותר לציין שהלידה עצמה הייתה טבעית ללא שום התערבות.
נשוב אל יתרו: מה שהדהים את יתרו הייתה העובדה שעמלק היה מסוגל לקום וללחום כנגד ישראל. הוא לא היה מסוגל להבין איך שבועות ספורים לאחר שהעולם כולו ראה את הנסים העצומים שהפגין הקב"ה לישראל, יכול לבוא אדם הגיוני כמו עמלק ולצאת למאבק כנגד אותה אומה בלתי-מנוצחת.
ואז יתרו הבין את העניין: אנשים מתרגלים לנסים. בהתחלה האדם מתלהב מיד ה' שהצילה אותו, הוא אפילו מספר לחברים ומפרסם את הנס בפייסבוק, אבל אחרי שבועיים מתגבר היצר הרע ומתחיל לזרוע ספקות והרהורים, האם זה באמת היה נס? ואולי הדברים בדיוק הסתדרו, וגם קריעת ים סוף הייתה רק תוצאה מתופעה טבעית של גאות ושפל במי הים שבדיוק אירעה באותם רגעים?
יתרו הבין שיש רק פתרון אחד בעולם כדי להישאר קשור למעלה: להתקרב אל משה רבנו. יתרו הבין שמלהישאר בבית על הכורסה ולשמוע על הנסים מרחוק, לא הופכים להיות יהודים ראויים. השגרה תנצח אותנו. היא תפיל אותנו עמוק לתוך העולם הזה. יש רק דרך אחת ויחידה כדי להיות בבחינת משפיעים על העולם ולא מושפעים: לקום מהכורסה ולנסוע אל משה רבנו, לעמוד על ידו.
וכך החיים הופכים להיות שגרה של נס. כל רגע שעומדים על יד משה, מרגישים את המציאות האלוקית שלמעלה מהעולם הזה. בעוד שאנחנו חיים את התאוות והתחושות שלנו ואולי לשני רגעים מתרוממים מעל, הצדיק חי לכתחילה בעולם אחר ורואה את הדברים כפי שהם באמת. העולם הזה הוא אינו יותר מאכסניה בה הוא מממש את הרצון העליון.
זאת הסיבה שלאחר קריעת ים סוף נאמר: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". ולכאורה כיצד אפשר להזכיר במשפט אחד את האלוקים האין סופי ואת משה רבנו, שהיה אחרי הכול אדם בשר ודם ילוד-אישה? מסביר המכילתא על הפסוק: "כל מי שמאמין ברועה נאמן - כאילו מאמין במאמר 'מי שאמר והיה העולם', וכל מי שמדבר ברועה נאמן - כאילו מדבר 'במי שאמר והיה העולם'".
האדם הוא יצור מוגבל, הוא מתקשה לחוות מציאות מופשטת אותה לא ראה מעולם בעיניים. לכן נתן לנו הקב"ה דמות של משה רבנו, שהיא מצד אחד מציאות מוחשית שמעודדת ומדרבנת לפעולה, ומצד שני הוא "איש אלוקים", הראש שלו נמצא גבוה בעולמות העליונים וכך מעניק בעצם מציאותו את ההשראה לכל אדם להתעלות מעל עצמו ולגלות את עומק הנשגבות והקדושה המסתתר בו.
לפני כמאה וחמישים שנה, הסתלק ברוסיה האדמו"ר הצמח צדק, נכדו של בעל התניא. הצמח צדק היה דמות מורמת-מעם, תלמיד חכם עצום בהלכה ובחסידות שכתב אלפי מכתבי תשובה בכל חלקי התורה אל כל רחבי מזרח אירופה. הוא הביא את חסידות חב"ד אל שיא ההשפעה שלה באותם ימים. אחרי הסתלקותו, בחרו החסידים בבנו הצעיר, רבי שמואל (המהר"ש) לממלא מקומו.
פעם נכנס אחד החסידים המבוגרים אל האדמו"ר הצעיר וביקש להבין מהו יכול להוסיף אחרי דמותו הענקית של הצמח צדק? מה ביכולתו ללמד את החסידים המבוגרים יותר ממה ששמעו מאביו?
הרבי ענה לו עם וארט: כאשר הקב"ה התגלה למשה בסנה והורה לו לקבל את עול הנהגת ישראל, משה סירב ושאל: "וכי יאמרו לי מה שמו – מה אומר עליהם"? כלומר, משה טען כי עם ישראל יודע כבר הכול ואין לו מה להוסיף להם. "יאמרו לי מה שמו" – הם עצמם יגידו לי את שמו של הקב"ה ולכן "מה אומר אליהם"? מה אני יכול להוסיף להם? מהם צריכים את המנהיגות שלי?
ענה לו הקב"ה: "אהיה אשר אהיה, וכה תאמר לבני ישראל: אהיה שלחני אליכם". פירש הרבי כך: המילה "אהיה" היא בגימטרייה 21, ו"אהיה אשר אהיה" היא 21 כפול 21 – 441 ובגימטרייה "אמת". הם אולי יודעים הכול במוח, אבל הם אינם מודעים לכך באופן מציאותי. יש להם את המידע בראש אבל הוא שוכב בתוך מוח המחשב. הם חיים, חולמים ונושמים מציאות אחרת לגמרי. התפקיד של רבי הוא להיות עדות מוחשית על המציאות האמתית, באופן שאפילו הנפש הבהמית תבין זאת.
ולסיום: הרב יונתן זקס, לשעבר רבה הראשי של בריטניה ואחד הקולות היהודיים המשפיעים ביותר כיום, מספר כך (השותפות הגדולה עמוד 82): לאחר שהוא סיים את לימודי הפילוסופיה בקיימברידג', הוא חווה תהיות גדולות באמונה. המרצים בחוג לפילוסופיה שם נמנים על גדולי האתאיסטים בעולם והרב זקס חש בלבול ומבוכה מול האמונה הברורה עמה הגיע מהבית.
הוא החליט לנסוע לאמריקה כדי להתייעץ עם רבנים גדולים. בסוף המסע הוא הגיע אל הרבי מליובאוויטש וכרגיל החל להציע את שאלותיו כפי שנהג אצל הרבנים הקודמים. אך הרבי קטע את דבריו והחליף תפקידים. הוא החל לשאול את האורח הצעיר: כמה סטודנטים יהודים לומדים בקיימברידג'? כמה מזוהים עם החיים היהודיים? מה אתה עושה כדי ללמדם על השורשים שלהם?
ואז הרב זקס ראה את הקדושה בעיניים. במקום להתפלפל בראיות הגיונית כאלו או אחרות, שכנגד כל אחת אפשר להביא הפוכה וחזקה ממנה, הוא פתאום ראה במוחש אדם שמקדיש את חייו למען מטרות נעלות ממנו. אדם שחי למטה כאילו הוא למעלה.
אנחנו מבקשים את הגילוי של משיח צדקנו בקרוב ממש, בעיקר בשביל המטרה הזו בדיוק: כדי לזכות לראות במוחש מי אנחנו? מה אנחנו? ולשם מה אנחנו כאן?