בס"ד
בדיקת חמץ
הקדמה[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת חמץ.docx# ftn1|[1]]]:
אחת ממצוות חג הפסח היא מצוות השבתת החמץ כפי שנאמר בתורה "אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם", ומוכיחה הגמרא ממדרש הפסוקים אשר יום ראשון זה הכוונה ליום יד ניסן בחצות. כמו כן ישנו איסור בל יראה ובל ימצא חמץ של האדם ברשותו ואיסור זה מתחיל בליל טו בניסן.
לכן אדם שהשאיר ברשותו חמץ שלו ולא השביתו, החל מחצות יום יד הוא מבטל מצוות עשה של 'תשביתו' ומליל טו הוא עובר על איסור לא תעשה של בל יראה ובל ימצא.
השבתת החמץ נעשית על ידי ביעור מהעולם כגון שמפורר וזורק לים או שורף (ואפילו אכילת החמץ נחשבת לביעורו, ואכמ"ל). כמו כן יכול לבטל ולהפקיר את החמץ לרבים ולהודיע שהחמץ נחשב אצלו 'כעפרא דארעא' וכל אחד יכול לקחתו ולעשות בו כרצונו כי זה הרי כלום אצלו.. וכאשר מבטל ומפקיר את חמצו – הרי החמץ אינו שלו ואינו עובר עליו בבל יראה ובל ימצא אף שהחמץ נשאר בביתו כל הפסח.
אך תיקנו חכמים שלא לסמוך על הביטול וההפקר וקבעו שכל אדם יבדוק ויחפש ויוציא את כל החמץ שיש לו מביתו ורשותו ומצוות חכמים לבדוק ולהוציא את החמץ מביתו ומרשותו. וזאת משום שתי חששות: א. ביטול והפקר החמץ תלוי בדעת האדם ויש מקום לחשוש שלא יבטל בלב שלם. כגון אדם שיודע שיש בביתו בקבוק ויסקי משובח שהוא לא מסוגל לשפוך אותו בכיור, חששו חכמים שהכרזתו שהחמץ מבוטל כעפרא דארעא לא יהא בלב שלם.. ולכן תקנו שאין הביטל וההפקר מועיל עד שיוציא מביתו ומרשותו את כל החמץ הידוע לו.
ב. חששו חכמים שהיות ואדם רגיל לאכול חמץ בכל השנה, אם ישאיר חמץ בביתו יתכן שימצא את החמץ בפסח וישכח ויבוא לאוכלו. ומפני חשש זה קבעו חכמים לא רק להוציא את החמץ שרואה, אלא לחפש אחריו ולבדוק בחורים ולהוציא את כל החמץ כדי שוודאי לא יבוא להתקל בחמץ בפסח וישכח ויבוא לאוכלו.
קביעת זמן הבדיקה בליל יד בניסן, עברה כמה שלבים: א. מעיקר הדין חובת הבדיקה הייתה ביום יד בניסן בשעה השישית. כלומר חיוב ההשבת של החמץ הוא מחצות היום, ואם כן שעה לפני כן צריך האדם להסתובב בבית ולחפש את החמץ. אך בשעה זו בני אדם טרודים ברחוב ולא יהיו בבית ואם כן ישכחו את חובת הבדיקה. לכן העבירו חכמים את הבדיקה שתהיה ביום יג בניסן לקראת סוף היום כאשר האדם נכנס לביתו מהעבודה. ב. קבעו חכמים שאסור לעשות שום דבר עד שיבדוק את החמץ ואין לו לאכול או ללמוד או לעשות מלאכה עד שיבדוק שמא ישקע בעיסוקיו וישכח לבדוק את החמץ. ג. חובת הבדיקה היא חיפוש בחורים ובסדקים ו'אור הנר יפה לבדיקה' ולכן צריך לבדוק לאור הנר. ומכיוון שאור הנר מבהיק בלילה לכן קבעו לדחות את הבדיקה מהזמן שאדם נכנס לביתו לפנות ערב, אל צאת הכוכבים של ליל יד שאז אור הנר יבהיק ויאיר יפה. זמן זה שבין כניסת האדם לביתומ עד זמן צאת הכוכבים ובדיקת חמץ הוא בערך חצי שעה, וגם לחצי שעה זו יש דינים מיוחדים מה אסור ומה מותר שמא יתחיל בהם לעשות משהו וימשך בעיסוקיו.
לסיכום: חובת הבדיקה היא לכתחילה בלילה דווקא, ולכן נפסק להלכה שגם אכסדרא (שהיא המרפסת כניסה החיצונית לבית שבה מאיר אור השמש – עדיף לבודקה לאור הנר בליל יד שהוא הזמן שבו תקנו חכמים לבדוק את החמץ[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת חמץ.docx# ftn2|[2]]].
כמו כן, הבדיקה צריכה להיות לאור הנר דווקא כי הוא יפה לחיפוש בחורים (אלא שהוא מבהיק יותר בלילה), ולכן גם מי שלא בדק בלילה, כאשר בודק ביום – עליו לבדוק לאור הנר דווקא[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת חמץ.docx# ftn3|[3]]].
זמן הבדיקה:
• זמן בדיקת חמץ לכתחילה הוא בליל י"ד בניסן מיד בתחילת הלילה לאחר צאת הכוכבים, ואם אינו בודק מיד בתחילת הלילה הרי הוא "מבטל תקנת חכמים"[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת חמץ.docx# ftn4|[4]]].
• מנהג חב"ד לבדוק חמץ לאחר תפילת מעריב בין אם מתפלל ביחידות ובין אם מתפלל במניין[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת חמץ.docx# ftn5|[5]]], ולכן יש להתפלל מיד בצאת-הכוכבים ולהזדרז לבדוק חמץ[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת חמץ.docx# ftn6|[6]]], ו"מנהגנו להאריך ביותר בבדיקת חמץ...לא שמעתי שיעור מסוים בזה"[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת חמץ.docx# ftn7|[7]]].
וכ"כ בספר חזון עובדיה[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת חמץ.docx# ftn8|[8]]] שיתפלל ערבית תחילה ואחר כך יבדוק, ואם יש עמו עוד מישהו, יאמר לו לאחר ערבית יזכיר לו לבדוק את החמץ.
• חצי שעה קודם זמן בדיקת חמץ אין אוכלים 'קביעות סעודה' (לחם או מיני מזונות[9] בשיעור 'כביצה' – 57 גרם) וכן ארוחת ערב מקטניות או ירקות[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת חמץ.docx# ftn10|[10]]]. ואין עושים מלאכה. ולדברים אלו אין מועיל להעמיד 'שומר'[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת חמץ.docx# ftn11|[11]]].
ובספר חזון עובדיה[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת חמץ.docx# ftn12|[12]]] כתב שמותר לאכול פת ועוגה עד 'ביצה ללא קליפתה' שהיא 50 גרם, וכן מותר לאכול תבשיל אורז וכיוצא בזה.
• לדעת השולחן ערוך[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת חמץ.docx# ftn13|[13]]] אם הגיע זמן הבדיקה לא יתחיל ללמוד, אבל אם התחיל ללמוד מוקדם – יכול להמשיך ללמוד אפילו הגיע שעת הבדיקה. וכן פסק למעשה בחזון עובדיה.
לדעת הרמ"א – אף אם התחיל ללמוד בהיתר, בכל זאת כאשר מגיע זמן הבדיקה צריך להפסיק ללמוד, ומוסיף רבנו הזקן[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת חמץ.docx# ftn14|[14]]] שאין להמשיך בלימוד אפילו אם יש שומר שיזכיר לבדוק מאוחר יותר.
לדעת רבנו הזקן כבר בחצי שעה שלפני שעת הבדיקה, זו אין מתחילים ללמוד ואפילו לימוד קצר שאפשר לגומרו עד שיגיע זמן בדיקת חמץ. אם ממנים 'שומר' שיזכיר לבדוק חמץ, מותר ללמוד עד צאת הכוכבים אך לא מעבר לזמן זה.
כל זה הוא בלימוד של הלכות פסוקות או פרקי משניות וכדומה שאינם דורשים עיון. אבל דברים עיוניים אין ללמוד לפני זמן הבדיקה.
שיעור קבוע לרבים העוסק בהלכה פסוקה או פרקי משניות וכדומה שאינם דורשים עיון ופלפול, מותר ללמוד גם לאחר צאת-הכוכבים. ורבנו הזקן כתב הטעם שכאשר כל אחד יבוא לביתו הוא יזכר בחיוב הבדיקה.
• אם התחיל לעשות מלאכה, ללמוד או לאכול קודם חצי שעה זו – יכול להמשיך גם בחצי שעה זו אך עליו להפסיק מיד בצאת-הכוכבים[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת חמץ.docx# ftn15|[15]]].
• מיד בצאת-הכוכבים מתפללים ערבית[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת חמץ.docx# ftn16|[16]]]. לאחר ערבית מן הראוי להימנע גם מאכילת ארעי[17] כיון שכבר הגיע זמן הבדיקה. מי שקשה לו לא לאכול – יטעם אכילת ארעי הנ"ל[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת חמץ.docx# ftn18|[18]]].
• איסור האכילה והלימוד לפני הבדיקה הוא רק על שמוטלת עליו חובת הבדיקה כגון בעל הבית (או בעלת הבית כשאין בעל) אך בני המשפחה יכולים לאכול[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת חמץ.docx# ftn19|[19]]]. כמובן שהאיסור הוא גם על מי שאינו בביתו ויגיע מאוחר.
בדיקה לפני הזמן:
• הרוצים להקדים את בדיקת החמץ לפני ליל יד יכולים לעשות כך לכתחילה ובלבד שיבדקו בלילה לאור הנר. וכך נפסק להלכה שמי שיש לו בית גדול עם הרבה חדרים וקשה לו לבדוק הכל בלילה אחד – יכול להתחיל לבדוק לפני ליל יד ובתנאי שיבדוק בלילה לאור הנר. וישאיר חדר אחד לבדיקה בליל יד כדי שיוכל לבדוק כדין וכתקנת חז"ל.
על הבדיקה לפני ליל יד לא מברכים, אבל כשבודק חדר אחד בליל יד – מברך על בדיקה זו.
• המנקים חדר שלם על-מנת להכניס בו את דברי הפסח לפני ליל י"ד – ראוי שיבדקו את החדר קודם הכנסת דברי הפסח ולא יסמכו על כך שיבדקו את החדר בליל י"ד, ובדיקה זו תהיה בלילה לאור הנר, ובליל י"ד שוב אינו צריך לבדוק שם את החמץ[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת חמץ.docx# ftn20|[20]]].
• מקום עבודה שייכנס לשם בפסח, צריך לבדוק שאין בו חמץ ובדיקה זו אינה חייבת להיות בליל י"ד אלא יכולה להיות גם בלילות שלפני כן, ויבדוק עם נר ובלי ברכה וללא עשרה פתיתים[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת חמץ.docx# ftn21|[21]]]. ואם המקום מואר היטב על-ידי חלונות גדולים – יבדוק בלי נר, לאור היום[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת חמץ.docx# ftn22|[22]]], בימים שלפני ערב פסח. וכמובן כל זה בתנאי שנזהר שלא להכניס חמץ לאותו מקום, לאחר הבדיקה. מקום עבודה שאינו נכנס לשם בפסח – יכלול במכירה ואין צריך לבודקו.
• מרפסת ומרפסת-כניסה לבית או מקום עם חלונות גדולים המוארים באור-יום רב, אם שוטפים אותם היטב ביום י"ג ונזהרים שלא להכניס לשם חמץ – אין צריך לבודקן בבדיקת חמץ לאור הנר[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת חמץ.docx# ftn23|[23]]].
• הבודק חמץ ביום יד, בודק בברכה ולאור הנר אף שבודק בשעות היום[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת חמץ.docx# ftn24|[24]]].
מקום הבדיקה:
חובת הבדיקה היא בכל מקום שיתכן שהכניס שם באקראי חמץ ואפילו אם זה מקום שבדרך כלל אין נכנסים לשם עם חמץ, מכל מקום כיון שיתכן שנכנס לשם במקרה באמצע האוכל עם חמץ בידו – חייב לבדוק בחדר זה. אבל בחדרים שברור לו שלא נכנס לשם אפילו באקראי עם אוכל – אין צריך בדיקה[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת חמץ.docx# ftn25|[25]]].
וכן צריך לבדוק בכל החורים והפינות ומתחת לארונות שיתכן והתגלגל לשם חמץ במשך השנה, וכן תחת המיטות יבדוק שמא התגלגל לשם חמץ. וצריכים להזיז בשעת הבדיקה את הארונות והמיטות שרגילים להזיז אותם במשך השנה. אבל ארונות ספרים וכודמה שלא מזיזים במשך השנה – יבדוק רק מתחתיהם.
• חדר שמוכרים את כולו בחמץ, אין צורך לבודקו[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת חמץ.docx# ftn26|[26]]].
• חדר-מדרגות בבניין מגורים – חובת הבדיקה מוטלת על כל אחד מדיירי הבניין ועליהם לדאוג למישהו שיבדוק את המקום.
מי שגר בבנין מעורב, יבדוק לפחות את חדר המדרגות שלו ואת המעלית שיתכן שהכניס שם חמץ.
• חמץ הנמצא במחסן או מקלט, צריך בעל החמץ למכרו. אם רוצים להיכנס שם בפסח – צריך לרכז את כל החמץ הנמכר במקום סגור ולבדוק את החמץ ברצפת המקום. הבדיקה תהיה על ידי מי שהכניס לשם חמץ, ובמקרה שכמה דיירים הכניסו שם חמץ במשך השנה, עליהם לדאוג שמישהו יבדוק את החמץ בעבור כולם.
• חצר שאוכלים בה לפני פסח ויודעים שנשאר שם חמץ, צריך בעל החמץ לבדוק אם החמץ נשאר שם, ואם נשאר – עליו לקחת את החמץ ולבערו[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת חמץ.docx# ftn27|[27]]]. בדיקה זו יכולה להיות עד תחילת זמן הביעור[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת חמץ.docx# ftn28|[28]]].
מי בודק:
• חובת הבדיקה היא על בעל הבית.
מי שקשה לו לבדוק את כל הבית בלילה אחד, יכול להתחיל לבדוק בלילות שלפני הפסח, לאור הנר בלי ברכה. וישאיר חדר אחד שבו יבדוק בליל י"ד, בברכה[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת חמץ.docx# ftn29|[29]]].
כמו כן יכול לקחת אחר שיעזור לו לבדוק את החמץ ויכול לקחת אף אישה או קטן, אך מצווה מן המובחר לקחת גדול[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת חמץ.docx# ftn30|[30]]].
כאשר לוקח מישהו שיסייע לו בבדיקה, רצוי שבעל הבית יברך ויבדוק (לפחות) פינה אחת[31] והמסייע לו ישמע הברכה ממנו וימשיך אחריו לבדוק בחדר זה או בחדרים אחרים משום ש'מצוה בו יותר מבשלוחו'[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת חמץ.docx# ftn32|[32]]]. כמו כן, כאשר לוקח מישהו שיעזור לו בבדיקה – יש להקפיד שיהא השליח נוכח בשעה שבעל הבית מברך על הבדיקה וישמע ממנו את הברכה "שהרי הם עושים מצוה ואין לעשות מצוה בלא ברכה לפניה"[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת חמץ.docx# ftn33|[33]]].
כשם שלוקח עוזר אחד, כך יכול לקחת כמה אנשים, וכולם ישמעו ממנו את הברכה ויהיו שלוחיו לבדוק כל אחד בחדר אחר עד שישלימו בדיקת כל הבית.
• אם בעל הבית אינו בודק בכלל ורק השליח בודק – יברך השליח על הבדיקה. כאשר לוקח מישהו אחר שיבדוק במקומו – יכול בעל הבית לאכול סעודה[34].
• כ"ק אדמו"ר לאחר שבדק בחדרו ב-770 נתן למשב"ק חתיכת נוצה על-מנת שימשיך לבדוק בביתו ברחוב פרזידנט[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת חמץ.docx# ftn35|[35]]].
מכונית:
• מכונית שמשתמשים בה בפסח, היא נחשבת כמקום שמכניסים בו חמץ (גם למי שנזהר בדרך כלל לא לאכול ברכבו), ולכן היא חייבת בנקיון ובדיקת חמץ כדין, וכתב בספר חזון עובדיה[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת חמץ.docx# ftn36|[36]]] שהבדיקה צריכה להיות בלילה לאור הנר ויבדוק אותה לאחר בדיקת החמץ בביתו ואין ההליכה מהבית למכונית נחשבת להפסק באמצע מצווה. ואם צריך את המכונית לפני ליל יד – יבדוק אותה באחת הלילות עם נר ללא ברכה.
ורבים מפוסקי זמנינו כתבו שניתן להקל ולנקות את המכונית היטב לאור היום ודי בכך ובתנאי שניקה את הרכב על-ידי שומר תומ"צ (ואפילו אישה או קטן[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת חמץ.docx# ftn37|[37]]]).
אם המנקה אינו שומר תומ"צ או שניקו את המכונית בלילה – יבדוק את החמץ לאחר הניקיון. בדיקה זו תיעשה לאור היום ובלי נר ויכולה להיות לפני יום י"ד בניסן[38]. וטוב שיבדוק את המכונית קודם שלוקח בה דברי פסח.
אם יש חמץ בחור שלא ניתן להגיע אליו – יש לשפוך חומר המקלקל את החמץ, אלא אם כן החומר מקלקל את המכונית.
דין זה חל בין על רכב פרטי ובין על רכב שכור או מושאל הנמצא ברשותו בפסח[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת חמץ.docx# ftn39|[39]]].
השוכרים מכונית באמצע החג ואינם יודעים אם בדקו בה את החמץ – יבדקוה לאור היום כנ"ל וחייבים לעשות זאת על-ידי גדול בן שלוש-עשרה ומעלה, ולא יסמכו בזה על אישה או קטן[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת חמץ.docx# ftn40|[40]]]. הבדיקה תהיה בלי ברכה ואם מצאו חמץ במכונית – יש לשורפו מיד בלי להתמהמה ואין להכניסו לארון החמץ[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת חמץ.docx# ftn41|[41]]].
היוצאים לדרך:
נפסק להלכה בשולחן ערוך סימן תלו, אשר חובת בדיקת חמץ וביעורו מתחילה משעת הכנסת החמץ לבית. כאשר יהודי מכניס חמץ לביתו במוצאי חג הפסח והחמץ התפזר שם ולא נשמר – חלה עליו החובה לפני שיגיע הפסח. ולכן, אם עוזב את ביתו ויודע שלא יחזור עד חג הפסח – עליו לבדוק את החמץ ולהוציאו מביתו לפני שיעזוב את הבית (או לצוות את בני ביתו שיבדקו בשליחותו כאשר יגיע הזמן).
והנה, חובת בדיקה זו אפשר לפרשה בשני אופנים: א. 'חובת חפצא' – הדבר תלוי בחמץ עצמו. כלומר מאחר ויש לי חמץ בבית עלי לבערו, ואם יהיה ברור לי שכל החמץ יצא – אין לי חובה לבדוק חמץ. ב. חובת 'גברא' – כאשר אדם הכניס חמץ לבית הוטלה עליו החובה לבדוק את החמץ, וחובה זו לא תוסר ממנו עד שיעשה כך בפועל.
והדברים אמורים במקרה שיהודי גר בבית ועוזב את הבית לפני פסח, וגוי נכנס לגור בבית. וכאן יש לדון בחמץ של היהודי הנשאר בבית האם היהודי צריך לבדוק ולבער את כל החמץ הזה כי זה חמץ שלו, או שמא הגוי קונה את החמץ כשנכנס לבית ויהודי לא יעבור באיסור חמץ בפסח. כמו כן יש לדון בחובת הבדיקה של היהודי האם הוא חייב לבדוק חמץ לפחות בבית אחר כיוון שכבר הוטלה על כתפיו חובת בדיקה. או שנאמר שכיוון שהחמץ של הגוי – התבטלה חובת הבדיקה.
ונחלקו בזה הפוסקים: השולחן ערוך מביא את דעת אבי העזרי הסובר שאם היהודי נכנס לבית אחר ויקיים שם את מצוות הבדיקה – אינו צריך לבדוק את הבית שיוצא ממנו כיון שהחמץ לא יהיה שלו שהרי הגוי קונה את החמץ כאשר נכנס לבית, ואילו חובת הבדיקה שהוטלה על כתפיו כאשר הכניס חמץ לבית – את זה היהודי יקיים בביתו החדש. אבל אם לא יכנס לבית חדש – עליו לבדוק את החמץ בבית שיוצא ממנו (לא בגלל שהחמת הזה שלו והוא יעבור עליו בבל יראה ובל ימצא בפסח, אלא) מצד חובת הבדיקה שהוטלה עליו כשהכניס חמץ לבית, ועליו לבדוק במקום אחר ולפחות לא יהא נחשב למבטל מצוות חכמים של בדיקת חמץ.
הרמ"א חולק וכותב שאין צריך לבדוק את החמץ, ומבאר רבנו הזקן הטעם כיון שתקנת חכמים היא שמי שיש לו חמץ ויוכל לעבור עליו איסור בפסח – הוא חייב לבער ולהשבית את החמץ מביתו לפני פסח. אבל מי שאין לו חמץ בפסח – לא חלה עליו חובת הביעור.
ולמעשה פוסק רבנו הזקן כ(דעת המגן אברהם בהבנת) הרמ"א, שאם הגוי נכנס לבית לפני פסח – יש להקל ואין צריך לבדוק את בית הגוי (אבל אם הגוי לא יזכה בחמץ לפני פסח אז סובר רבנו הזקן בדברי המגן אברהם שיש ליהודי חיוב לבדוק ולהוציא כל חמצו ולבערו. אבל החק יערב הבין שגם אם הגוי לא נכנס לבית יש להקל ואכמ"ל). אבל יש פוסקים המחמירים כדעת השולחן ערוך בשם אבי העזרי שישנה חובת בדיקה ולא ניתן להיפטר ממנה על ידי עזיבת הבית ומכירת החמץ לגוי. ולכן אם אינו נכנס לבית אחר – עליו לבדוק את החמץ בבית שעוזב אותו כדי שלא יהא מבטל מצוות 'תשביתו' מדרבנן.
ולאור זאת, בימינו העוזבים את הבית ומשכירים את הבית לגוי ועל גבי השכרה זו הגוי קונה את החמץ שבבית – לדעת רבנו הזקן יש מקום להקל בבדיקה וכן דעת המשנה ברורה, אבל לדעת המחמירים כהשו"ע יש להחמיר ולבדוק את החמץ.
אמנם, רבים מהפוסקים סוברים שגם הרמ"א שהתיר לא לבדוק את החמץ, הוא דיבר על אדם שעוזב את הבית ולא על אדם שעושה 'טצדקי' כלומר תחבולות והערמה איך להיפטר מהמצווה.
ודוגמא לדבר: הלכה פשוטה היא, שכל בגד בעל ארבע כנפות מרובעות, בשעת לבישתו חייב בהטלת ציצית. אך אם אחד מהפינות אינו מרובע – פטור. ולכן אם יש לו בגד בעל ארבע כנפות, יכול לעגל את אחד מהפינות ויפטר מציצית, ובתנאי שיעשה זאת לפני שלובש את הבגד, היינו לפני שחל עליו החיוב.אך אם לאחר שלבש את הבגד (וכבר חל עליו חיוב ציצית), עיגל את אחת הפינות, אומרת הגמרא (מנחות דף מא), שהוא נענש. משום שכבר בלבשו את הבגד התחייב בהטלת ציצית, ובמקום לשים את הציצית הוא עשה "טצדקי" היינו תחבולות, להיפטר מהמצווה. ואותו דבר במשכיר את ביתו לגוי ומוכר לו את החמץ שבו, שכבר חל עליו חיוב בדיקה ובמקום לבדוק כתקנת חכמיםם הוא מוכר את החמץ ונפטר מהחיוב.
ולכן למעשה נוהגים היום, שהעוזבים את ביתם ינקו חדר אחד ויבדקו בו את החמץ וכך לא יבטלו את תקנת חכמים של בדיקת חמץ. אך את שאר הבית הם יכולים להשכיר לגוי ולמכור לו את החמץ שבבית ואין בהשכרת חלק מהבית ומכירת החמץ שבו משום ביטול תקנת חכמים שהרי הוא כן בדק את הבית שיהיה ברשותו בפסח (וכ"כ בצ"צ שו"ת או"ח סימן מז, ועוד).
אפשרות נוספת היא להכניס חמץ בחדרם הפרטי בבית המארח ולבדוק שם את החמץ, וכפי שיבואר לקמן.
• העוזבים את ביתם לכל הפסח ואיש לא יהיה בבית במהלך הפסח, עליהם לנקות ולבדוק (לפחות) חדר אחד בביתם (לא כולל הארונות שבחדר, שאותם אפשר לכלול ב'מכירה').
• לכתחילה, צריך שהבדיקה תהיה בזמנה – בליל י"ד – כדי שיבדקו בביתם בברכה ובזמן הקבוע לכל ישראל[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת חמץ.docx# ftn42|[42]]], אך אם עוזבים את הבית לפני ליל י"ד – יבדקו את החדר בלילה שלפני עזיבתם ובלי ברכה[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת חמץ.docx# ftn43|[43]]]. בדיקה זו הנעשית בלילות שקודם ליל יד, צריכה גם כן להיות מיד בתחילת הלילה ואין לאכול קודם הבדיקה[44] (כפי שנוהגים בבדיקת חמץ בליל יד).
בדיקה זו נעשית אף היא על-ידי נוצה וכף ובהנחת עשרה פתיתים, ולאחר הבדיקה קושרים את השקית וייקחו את הפתיתים איתם למקום שהולכים אליו לחג-הפסח ושם ישרפו אותם בשריפת חמץ (ביום י"ד)[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת חמץ.docx# ftn45|[45]]]. לאחר בדיקה (מוקדמת) זו אומרים 'כל חמירא'[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת חמץ.docx# ftn46|[46]]].
אם שכחו לבדוק בלילה, יבדקו ביום יציאתם, לאור הנר[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת חמץ.docx# ftn47|[47]]].
• אם רוצה לבדוק בבית המארח (וכן במקרה ששכח ולא בדק בביתו לפני יציאתו): עליו לשכור חדר בבית המארח (ואופן השכירות נעשה ב'קניין סודר' של האורח השוכר, באמצעותו מקנה המארח את החדר לאורח) ולפזר שם עשרה פתיתים מחמץ שלו ואז לבדוק את החדר בליל י"ד ובברכה.
אם הגיע האורח לבית המארח לאחר צאת-הכוכבים של ליל י"ד (שאז חלה כבר חובת הבדיקה בחדר זה על בעל-הבית המשכיר) – על המשכיר לבדוק את החמץ גם בחדר זה ואינו יכול להשאיר את ביצוע הבדיקה בחדר זה, לאורח[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת חמץ.docx# ftn48|[48]]]. ואחר-כך יכניס שם את האורח ויניח האורח עשרה פתיתים מחמץ שלו, ויבדוק שם בברכה.
• העוזב את ביתו לפסח ואחרים ישהו בביתו בחג – יש לבדוק את כל החדרים שבהם ישתמשו האורחים. וחובת הבדיקה היא על מי שנמצא בבית בליל י"ד. ואם האורחים יבואו רק בי"ד ביום או במהלך ימי החג עצמו – על בעל-הבית לבדוק את הבית קודם עזיבתו.
• מי שבדק רק חדר אחד בביתו, ורוצה לחזור לביתו באמצע החג, עליו לבדוק את שאר הבית עם נר אך בלי ברכה[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת חמץ.docx# ftn49|[49]]].
• יש מהפוסקים הסוברים שהבנים הבחורים הישנים במשך השנה בפנימייה, מעיקר הדין חלה עליהם חובת בדיקה בחדרם בפנימייה, אך מכיוון שהם נמצאים בבית ואינם בודקים את החמץ בפנימייה, עליהם להצטרף לאבא בבדיקת חמץ על ידי שישמעו את ברכת הבדיקה מהאבא ויבדקו את החמץ בחדרם בו הם ישנים בבית[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת חמץ.docx# ftn50|[50]]], וכך לא יבטלו את מצוות הבדיקה המוטלת עליהם. את החמץ שבחדרם ובארון בפנימייה ימכרו במכירת-חמץ.
וכן בנות השוהות במשך השנה בפנימייה ויש להן חמץ שם ויתכן שהלכתית החמץ נחשב שייך להן ולא לאביהם (כגון שקיבלו במתנה או קנו בכסף שלהן או אפילו בכסף שהוריהם נתנו להם למתנה), רצוי שיַקנו את החמץ שלהן הנמצא בפנימייה לאבא והוא ימכור זאת כחלק מהחמץ שלו, או יעשו את האבא לשליחן למכור את החמץ בשבילן, ויכול למכור בעבורן גם ללא ידיעתן, ובלבד שיעדכן אותן בדבר המכירה עד לסוף שעת ביעור חמץ ביום י"ד[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת חמץ.docx# ftn51|[51]]].
----[1] הבא להלן מבוסס על שו"ע ונו"כ ובשוע"ר סימן תלא.
[2] טעם זה מביא רבנו הזקן סימן תלג ס"ה מהפרי חדש, ובשו"ע כתב ש"אכסדרא שאורה רב אם בדקה לאור החמה דיו" וכתב המשנ"ב תלג סק"ה, שמשמע מלשונו שאכסדרה רק בדיעבד נבדקת לאור החמה ולכתחילה נבדקת בלילה לאור הנר.
[3] שו"ע תחילת סימן תלג.
[4] שוע"ר תלא ס"ו.
[5] כך כותב כ"ק אדמו"ר בהיום יום (אף שבשולחן ערוך סימן תלא יש חילוקי דינים בעניין זה וכן יש לדון במכתבי כ"ק אדמו"ר בעניין זה שנדפסו בספר שלחן מנחם או"ח ח"ב עמוד ער, ואכמ"ל).
[6] ויש להעיר שבכל השנה יש 'מצווה מן המובחר' להתפלל בתחילת הלילה (תלא ס"ו), אך בלילה זה הוא מן הדין כדי להזדרז לבדוק חמץ.
[7] שולחן מנחם ח"ב עמוד ער.
[8] פסח עמוד מד.
[9] פמ"ג תלא א"א ד.
[10] בעניין אכילה קודם ערבית כתב השו"ע או"ח סימן רלב שאסור לאכול "כשקובע לסעודה, אבל לטעום דהיינו אכילת פירות מותר" ומשמע מכך שכל קביעות סעודה אסורה ורק טעימת פירות מותרת. וכך כותב שם המשנ"ב סקל"ד בשם דרך החיים אשר תבשיל מחמשת מיני דגן, מותר "אם אינו קובע עלייהו" ומשמע שאם 'קובע' על תבשיל זה – אסור, וארוחת ערב שלמה ודאי שהיא קביעות סעודה ואין לחלק בין אורז ותפו"א לפסטה.
[11] שוע"ר סימן תלא סעיפים ה,ט,יא.
[12] פסח עמוד מב.
[13] סוף סימן תלא.
[14] סו"ס תלא.
[15] תלא שם.
[16] כדי להזדרז בבדיקה שזמנה 'בתחילת הלילה' וכן בכל לילות השנה קריאת שמע של ערבית "מצווה מן המובחר לקרותה בתחילת הלילה" – תלא ס"ו.
[17] ביאור הלכה סו"ס תלא. ויתכן שכן הוא גם לשיטת רבנו הזקן הסובר שיש שני פרטים במצוות הבדיקה: א. עצם מצוות הבדיקה. ב. זמן בדיקה "בצאת הכוכבים מיד כשיש עדיין אור היום קצת" (שוע"ר תלא ס"ו). בחצי שעה שקודם זמן הבדיקה אסור לאכול סעודה שמא ימשך וישכח לבדוק (בכלל, וכן שמא ישכח לבדוק מיד בצאת הכוכבים), אך טעימה מותרת כי בטעימה לא חששו שימשך בה ויפסיד את זמן הבדיקה מיד בצאת הכוכבים. אך כאשר מגיע צאת הכוכבים, אסור גם לטעום כי מתעכב ומפסיד את זמן הבדיקה. ובצמח צדק (שו"ת או"ח סי' קטז) דן בעניין ק"ש ותפילה קודם בדיקה וכתב "לפי שבכל שעה שאינו בודק הרי הוא עובר על תקנת חכמים, ואם כן יש לדחות התפילה בשבילה" שיתפלל אחר הבדיקה, עי"ש. וא"כ ה"ה שאין לטעום אחר שהגיע זמן הבדיקה. והדבר דומה לטעימה קודם קידוש והבדלה שאסורה "לפי שעיקר מצותן הוא בתחילת זמנן", וכן בבדיקת חמץ הטעימה מונעת ממנו לבדוק בזמן שקבעו חכמים.
[18] סימן תע ס"ז.
[19] על פי תלב ס"ח.
[20] אוצר מנהגי חב"ד עמוד פז בשם כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע שהבדיקה בליל יד לאחר שהכניסו דברי פסח לחדר היא לא בדיקה יפה ואמיתית ולכן יש לבדוק כשהחדר ריק לפני שמכניסים את הדברים "כמו מי שהולך בדרך" שדינו שבודק החמץ בלילה לאור הנר.
[21] ע"פ תלג ס"ה.
[22] כמו אכסדרה המובאת בסימן תלג ס"ב. ואף שבהמשך שם ס"ה כתב רבנו שגם אכסדרה נבדקת לכתחילה בליל יד לאור הנר ורק אם לא בדק בליל יד אז יבדוק ביום יד לאור היום, מ"מ נראה שבמקום עבודה יש להקל ולבדוק לכתחילה בימים שקודם יד ניסן כיוון שאין זה חלק מהבית אלא רק מקום נוסף שנכנס אליו במשך הפסח, ועוד שקשה הדבר לבדוק בליל יד גם במקום זה.
[23] ע"פ תלג ס"ה, ואין כאן מבטל תקנת חכמים כיוון שניקה בהיתר ומקיים מצוות בדיקה בזמנה בשאר החדרים והדבר דומה למי שיש לו בית גדול ומתחיל לבודקו כמה ימים לפני ליל יד.
[24] תלה סעיפים א-ג.
[25] שו"ע תלג ס"ג ושוע"ר סי"ג-יד.
[26]צ"צ או"ח סמ"ז.
[27] משנ"ב תלג סקכ"ז.
[28] שוע"ר סימן תלג סכ"ח.
[29] תלג ס"ז.
[30] תלב ס"י.
[31] ובבדיקה בפינה אחת כבר נחשב שקיים חלק מהמצווה ויצא יד"ח דין 'מצווה בו יותר מבשלוחו', וראה בשולחן מנחם ח"ב עמוד ערב לדייק דבר זה מלשון רבנו בסידור שכתב "יעמיד מבני ביתו אצלו לשמוע הברכה שיבדקו איש במקומו" ומשמע שגם לכתחילה יש לעשות כן כדי לזכותם במצות הבדיקה, ועל כרחך לומר שבבדיקה קצת מקיים 'מצווה בו יותר מבשלוחו'. והוסיף כ"ק אדמו"ר אשר בשוע"ר משמע להיפך, ונראה כוונתו לסימן תלב ס"ח שכתב רבנו שמדין 'מצוה בו יותר מבשלוחו' צריך בעל הבית לבדוק בעצמו את הבית "ואם אינו יכול לטרוח בעצמו לבדוק בכל החדרים ובכל המקומות, יבדוק הוא חדר אחד או זוית אחת ויעמיד מבני ביתו אצלו", ומשמע שלכתחילה צריך לבדוק בעצמו את כל הבית ורק כשלא יכול, אז יעמיד מבני ביתו לבדוק שאר הבית.
[32] תלב ס"ח.
[33] לשון רבנו הזקן תלב ס"ט, וכ"ה בחק יעקב סקי"א וכ"כ בחזון עובדיה עמוד מח.
[34] כן משמע משוע"ר תע ס"ז שכאשר מצווה לאחר לבדוק – יכול לאכול סעודה.
[35] כן סיפר המשב"ק הרה"ח ר' ש"ב גאנזבורג שיחי' להגרמ"ש אשכנזי ז"ל.
[36] פסח עמוד נב.
[37] ע"פ תלב ס"י, אשר בדיקה קודם הפסח היא מדרבנן ומהתורה די בביטול החמץ ולכן הם נאמנים לומר שניקינו טוב ונקיון המכונית היא כבדיקה שהרי היא נעשית לאור היום.
[38] כי המכונית דינה כאכסדרה שמועיל בה בדיקה לאור היום (תלג ס"ב) ועצם הניקוי לאור היום נחשב כבדיקה. ואף שלהלכה גם אכסדרה לכתחילה צריכה להיבדק בליל יד לאור הנר, שמעתי מאמו"ר הגרמ"ש אשכנזי ז"ל כמה טעמים (והם מובאים גם בפוסקים אחרים) להיתר בדיקת המכונית לכתחילה ביום:
א. בדרך כלל יש במכונית חמץ ולא די בבדיקה רגילה אלא צריך לנקותה היטב ביסודיות וניקוי זה יתכן רק באור טוב ולכן יש לנקות לאור היום, וכאשר מנקה היטב הרי ניקוי זה נחשב לבדיקת חמץ עצמה. ומובן שניקוי יסודי זה נעשה קודם יום יד מצד חוסר הזמן ביום יד, ובפרט שבדרך כלל מובילים במכונית דברי פסח ומנקים את המכונית לפני כן. ב. בדרך כלל המכונית מלאה בחמץ ויש בה הרבה חורים וסדקים וטבע האדם שמפחד לבדוק היטב עם נר שמא הריפוד ישרף וכדומה, ויצא שכרו בהפסדו ולכן עדיף שיבדוק לאור היום.
ג. חיוב הבדיקה הוא 'בבתיכם' וכל חמץ שאינו בבתיכם אין חיוב לבודקו (וזהו יסוד הקולא לא לבדוק חמץ בחדר המושכר לגוי כפי שיבואר בהמשך). מכונית אינה חלק מהבית אלא כמקום נוסף על הבית ויש להקל בה יותר שאין בה כל דיני הבדיקה. אח"כ מצאתי שכעין זה כתב הגרש"ז אויערבך ז"ל שהחיוב בדיקה הוא 'בבתיכם' ומכונית אינה בכלל זה.
[39] ונראה שאם מחזיר את המכונית להשכרה או לבעלים ביום יד בבוקר – אינו צריך לבדוק החמץ כיוון שלא יהיה ברשותו בפסח, ואין כאן מבטל תקנת חכמים כיוון שבדק בביתו והדבר דומה למוכר חדר אחד בביתו שכתב הצ"צ שאינו צריך לבדוק שם ואי"ז מבטל תקנת הבדיקה.
[40]תלג סי"ג (וכן תלו ס"ו). הסיבה שבדיקה זו חייבת להיות על ידי גדול ואין לסמוך בזה על אשה או קטן כמו בנקיון המכונית קודם החג היא, כיוון שבתוך הפסח אי אפשר לבטל החמץ "וחייב הוא לחזור ולבדוק בכל החדרים הצריכים בדיקה מן התורה" (ואף שנשים נאמנות באיסורי תורה, מכל מקום כאן אינן נאמנות כי הן "בודקות קמעא ואומרות יפה בדקנו").
[41] אין מברכים על בדיקה זו כיוון שהיא המשך של הבדיקה שעשה בביתו לפני הפסח. וחמץ זה אין זוכים בו יחד עם המכונית כיוון ש'לא ניחא לי'' לזכות בו (ראה תלה קו"א ב), ועל כן אין להכניסו לארון החמץ אלא לשרוף מיד מחשש 'שמא ישכח ויבוא לאכלו'.
[42] תלג ס"ז.
[43] בסימן תלג ס"ז מובא שמי שבדק כל ביתו לפני ליל יד, עליו לחזור ולבדוק בליל יד לפחות חדר אחד בליל יד מאחר ולילה זה הוא זמן "חיוב הבדיקה על כל ישראל שלא בדקו עדיין חל החיוב גם על זה שבדק כבר שלא לחלק בינו ובין כל ישראל". וכל זה מדבר במי שנמצא בביתו גם בליל יד ולכן עליו לחזור ולבדוק בזמן, אך העוזבים את ביתם ולא יהיו בבית בליל יד, להם נקבע זמן בדיקת חמץ בליל יציאתם ולכן כשמגיע ליל יד ואינם בביתם, אין להם חיוב שיהיה להם חדר עם חמץ שיכולו לבדוק שם ולקיים את מצוות הבדיקה בליל יד דווקא.
[44] כיוון שלילה זה הוא ליל בדיקת חמץ שלו וישנו חשש שישכח לבדוק.
[45] לפי הטעם השני שמביא הרבי בהגדה ד"ה המנהג וד"ה ויש לשרוף.
[46] תלו ס"א.
[47] תלו ס"א, וראה תלג ס"ה שהבודק את האכסדרה לאור החמה ביום יג, הרי אף שבדיקה זו היא טובה כי אור היום מספיק לראות היטב את כל האכסדרה, מ"מ הוא מבטל תקנת חכמים שתקנו לבדוק דווקא בלילה.
[48] החילוק בין שעת ההגעה לבית המארח נתבאר בסימן תלז ס"א.
[49] חיוב הבדיקה הוא מחשש שמא ימצא חמץ ויבוא לאוכלו ולכן צריך לבדוק אף שמכר את החמץ. ובסימן תלה ובקו"א שם כתב רבנו שיבדוק בברכה ושם מדובר במי שלא בדק חמצו בכלל, אך כאן מדובר במי שקיים מצוות חכמים לבדוק ועכשיו הוא ממשיך את המצווה ולכן נראה שלא יברך.
[50] ועדיף שהבדיקה תיעשה בחדרם בו הם ישנים בבית כי מן הסתם הכניסו שם חמץ שלהם, ובשמיעת הברכה מהאבא הם בודקים את החדר מהחמץ שלהם וגם בודקים בשליחותו את החמץ שלו (ועל דרך המבואר בסימן תלו ס"כ שאורח המחזיק חמץ בבית, יש לו חובת בדיקה וביעור לחמץ שלו, אך מאחר וגם המארח צריך לבדוק את כל הבית ולבער את החמץ מביתו, לכן נפטר האורח מחובתו בבדיקה וביעור שעושה המארח לחמץ שבביתו).
[51] ויש להבהיר שחיוב בדיקת (ומכירת) חמץ הוא גם במקרה שברור שבאותו מקום אין חמץ בכזית (או 'חמץ שיש לו מקח' ואפילו היא פחות מכזית), כי כל חמץ חייב בביעור 'שמא ישכח ויבוא לאכלו' וזה שייך גם ב'חמץ שאין לו מקח'. (ולמרות שבשטר המכירה משמע שהמכירה על פירורים אלו חלה רק אם מצרפים אותם ל'חמץ שיש לו מקח' וכאן הרי מוכרים פירורים בלבד, מכל מקום נראה, שבימינו שמצטרפים הרבה אנשים יחד למכירה, אם כן גם אדם בודד יכול למכור 'חמץ שאין לו מקח' ונמכר יחד עם ה'חמץ שיש לו מקח' של אנשים אחרים.)