ב"ה
נכתב ע"י הרב שלום דוב בער אשכנזי, לקראת חג הפסח תשע"ח תקנו חכמים שבליל יד בניסן כל אחד צריך לבדוק ולהוציא את כל החמץ שיש לו בבית.
לפני הבדיקה מברכים "על ביעור חמץ" ואף שעכשיו לא מבערים את החמץ, מכל מקום הבדיקה היא תחילת תהליך הביעור, כי על ידי הבדיקה אנו מוציאים את החמץ שמצאנו ושומרים אותו לשריפת החמץ מחר, ולאחר הבדיקה אנו אומרים 'כל חמירא' שהוא ביטול לחמץ שלא מצאנו בבדיקה ולא ידוע לנו אם ישנו בבית.
למחרת, ביום יד עד סוף שעה רביעית מותר לאכול חמץ, עד סוף שעה חמישית מותר להנות מהחמץ ועד שעה זו מותר למכור את החמץ לגוי. מתחילת שעה שישית החמץ אסור באכילה ובהנאה מדרבנן ולכן אי אפשר למכור את החמץ לגוי, וישנה מצווה מדרבנן להתעסק ולבער את החמץ.
החל מחצות היום החמץ אסור באכילה ובהנאה מדאורייתא ואם לא מבערו עובר על ביטול מצוות עשה של 'תשביתו' מדאורייתא.
והנה, כותב הרמ"א[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn1|[1]]] שלפני בדיקת חמץ צריכים לכבד את הבית דהיינו לנקות ולטאטאות את הלכלוך כדי שיהא קל לבדוק את החמץ. ואם כן ניקוי זה אינו יסודי ואינו מוציא את החמץ מהבית. אבל בימינו נוהגים לשטוף ולקרצף את הבית היטב וכך יוצא שבליל בדיקת חמץ הבית נקי לגמרי.
וכאן מתעוררת השאלה הפשוטה: לאחר שניקינו את הבית היטב וברור לנו שאין חמץ בבית, מדוע אנו חייבים לבדוק את החמץ בכל הבית? ובמילים אחרות: כיצד ניתן לברך על בדיקה זו כאשר אנו יודעים שהבית נקי ואין בו שום חמץ?
ויש מתרצים[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn2|[2]]] שכל מקום שמכניסים בו חמץ במשך השנה, חלה עליו חובת הבדיקה בליל יד לאור הנר, וגם אם ינקה ויבדוק היטב לפני כן – לא נפטר מחובת הבדיקה (אלא אם בדק בלילה אחר לאור הנר). ומדייק זאת מלשון השולחן ערוך[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn3|[3]]] "המכבד חדרו ביום יג ומכוין לבדוק את החמץ ולבערו, וגם נזהר שלא להכניס שם עוד חמץ, אעפ"כ צריך לבדוק בליל יד", ומשמע מדבריו שגם כאשר מנקה היטב את החדר (לא רק נקיון כהכנה לבדיקה אלא הנקיון הוא) חלק מתהליך הבדיקה ובשעת הנקיון הוא מוציא את כל החמץ מהחדר – בכל זאת לא עלתה לו בדיקה וצריך לשוב ולבדוק את החמץ בליל יד כדין וכציווי חז"ל.
ובספר הליכות שלמה[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn4|[4]]] דן הגרש"ז אוירבעך ז"ל שאמנם בכל מקום שמכניסים חמץ יש חובת בדיקה בליל יד, אבל ישנה הלכה שאם שם חמץ בחצר עם עורבים שדרך העורבים לקחת את החמץ – לא צריך לבדוק את החמץ בחצר כי בוודאי לקחו העורבים את החמץ. ונמצא שיתכן מצב שודאי לנו שהיה חמץ לפני פסח אבל עכשיו גם ושדאי לנו שהחמץ לא נמצא ושוב אין החצר צריכה בדיקה. ואם כן בימינו שמנקים את הבית עם חומרים חזקים והם פוגמים את החמץ, הרי ברור לנו שאין כאן חמץ הראוי לאכילה וכמו חצר עם עורבים שגם אם ודאי שהיה כאן חמץ בכל זאת לא צריך לבדוק כי ודאי שהעורבים לקחו את החמץ, כך גם בבית ברור שהחמץ נפסד ואינו ראוי לאכילה ולא צריך לבדוק ולהוציא את החמץ?
ועל כך מבאר הגרש"ז אוירבעך, שחובת הבדיקה היא אכן לראות אם ניקו היטב בכל מקום ובכל פינה האם באמת שטפו עם חומרים וניקו את החמץ או עכ"פ פסלוהו מאכילת כלב...
ביאור נוסף ישנו בפוסקים, שהמנהג היום הוא שמחביאים עשרה פתיתים בבית ומוצאים אותם בבדיקה, ואם כן כאשר מכניסים עשרה פתיתים לבית נקי, הרי עכשיו הבית יש בו חמץ וחל עליו שוב חובת בדיקת חמץ. וכך כותב הרמ"א[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn5|[5]]] "ונוהגים להניח פתיתי חמץ במקום שימצאם הבודק כדי שלא יהא ברכתו לבטלה", ומוסיף הרמ"א שאין כאן חשש של ברכה לבטלה גם אם לא מצא כלום בבדיקה "ומיהו אם לא נתן לא עכב דדעת כל אדם עם הברכה לבער אם נמצא", היינו שהברכה היא שיבער את מה שימצא אבל אין חיוב למצוא חמץ. ובמשנה ברורה[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn6|[6]]] מביא את דברי עמק הלכה שהיום שמנקים את הבית מכל חשש חמץ קודם ליל יד "יש למנהג זה יסוד מדינא" והכוונה היא כדברינו שהבית נקי מחמץ ולכן הכנסת הפתיתים יוצרת חיוב חדש של בדיקת חמץ.
כל זה לעניין הבדיקה בבית, אבל הבדיקה בארונות הבית ובתיקים ובבגדים, יש בודקים בליל בדיקת חמץ אבל אפשר להקל בזה ולסמוך על הנקיון שניקינו היטב. וטעם הדבר כותב החק יעקב[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn7|[7]]] שעיקר מצוות בדיקת חמץ היא בבית דווקא שנאמר בתורה "תשביתו שאור מבתיכם", ואדם שאין לון בית אינו יכול לקיים את נמצוות בדיקת חמץ בבדיקת כיסי הבגדים בלבד. ולפי זה כותב הגרש"ז אוירבעך בספר הליכות שלמה[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn8|[8]]] אשר כלים ובגדים אינם בכלל 'בית' ואם כן אפשר לבדוק אותם לאור היום לפני ליל יד בניסן ואינו מבטל את תקנת חכמים לבדוק חמץ בלילה לאור הנר כי תקנה זו נאמרה בבית דווקא.
הנחת פתיתי החמץ:
• "זמן מה קודם הבדיקה"[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn9|[9]]] "מניחים במקומות שונים בבית עשרה פתיתי חמץ קשה, כל אחד מהם כרוך בפיסת ניר"[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn10|[10]]], כדי שלא יתפוררו וישאירו פירורים[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn11|[11]]] (ואין לעטוף בנייר כסף, כי נייר זה מקשה מאוחר יותר על החמץ להישרף). ומנהג כ"ק אדמו"ר היה להניח בעצמו את הפתיתים[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn12|[12]]].
יש מהפוסקים ששללו מנהג זה[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn13|[13]]], אך "מנהג ישראל תורה הוא" וכך נוהגים בפועל, וכמה טעמים נאמרו במנהג זה:
א. כותב האורחות חיים[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn14|[14]]], שיש החוששים לכך שאם לא ימצא חמץ בבדיקה, ברכתו תהיה ברכה לבטלה. ודוחה הארחות חיים סברא זו וכותב שאין כאן ברכה לבטלה כי המצווה היא לחפש ואין חיוב למצוא, וגם אם לא מצא קיים את המצווה כתיקונה.
ב. מהר"י ווייל כותב שיש חשש שישכח לבטל את החמץ למחרת לפני תחילת זמן האיסור, ועל ידי מציאת החמץ ושריפתו, יזכור גם לבטל את החמץ.
ג. החק יעקב[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn15|[15]]] כותב טעם כדי שאם מחפש ולא מוצא כלום – הוא יכול להתרשל בבדיקה, אבל כאשר בודק ומוצא – זה מזרז אותו לבדוק היטב.
ד. כ"ק אדמו"ר[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn16|[16]]] כותב, אשר בנוסח 'כל חמירא' אומרים שמבטלים את החמץ 'דחמיתיה' דהיינו החמץ שמצאתי. ואם לא הניח פתיתים ולא מצא כלום בבדיקה, איך יאמר 'דחמיתיה', והלוא לא מצא כלום?
ה. טעם נוסף מזכיר שם הרבי, שכתוב בשולחן ערוך (סוף סימן תמה) שאדם שלא מצא כלום בבדיקה, ישרוף את הכלי שאיתו בדק כדי ששנה הבאה לא ישכח חובת ביעור חמץ. ולכן צריכים לשים ולמצוא חמץ כדי שלא יצטרך לשרוף את הכלי.
ו. טעם אחרון הזכרנו לעיל, שהיום שמנקים היטב את הבית והנקיון נחשב כבדיקה – הכנסת הפתיתים גורמת שהבית יהיה בית עם חמץ שחייבים לבדוק אותו כדין בליל יד לאור הנר.
לאור זאת מספיק לשים קצת חמץ. אבל על פי קבלה נהוג לשים חתיכות חמץ דווקא במנין עשר.
• יש להיזהר שכל אחד מהפתיתים יהיה פחות מכזית[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn17|[17]]], אך שכולם יחד יגיעו לשיעור כזית חמץ[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn18|[18]]].
• את הפתיתים מניחים במקומות שקל למצוא אותם ואין צריך להחביאם בחורים וסדקים.
אופן הבדיקה:
• יש המדקדקים ליטול ידיים קודם הבדיקה[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn19|[19]]] וכך הוא גם מנהג הספרדים.
• בודקים לאור נר יחיד ולא באבוקה כי באבוקה יש חשש שיתפס האש בבכלי הבית, ומתוך חשש זה אינו בודק יפה. ואבוקה פירושה שתי פתילות יחד בין אם הם נפרדות ובין אם הם מחוברות. אם בדק באבוקה – צריך לחזור ולבדוק שוב, ובלי ברכה.
הנר יהיה של שעווה כי הוא דולק יפה ואין בו חשש שמא ישפך על כלי הבית וילכלך אותם. ובדיעבד אם בדק בנר בודד של חלב או שומן או שמן – יצא ידי חובה[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn20|[20]]].
מנהגנו לבדוק בעזרת נוצת עוף[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn21|[21]]].
• מדליקים את הנר ואז מברכים[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn22|[22]]].
אין לדבר בין הברכה לתחילת הבדיקה בשום נושא אלא אם כן זה דבר שבלעדיו אי אפשר להתחיל בבדיקה. אם דיבר בעניינים שאינם קשורים לבדיקה – חוזר ומברך, אך אם שׂח לצורך הבדיקה, בדיעבד אינו חוזר ומברך[23].
לאחר שהתחיל לבדוק פינה אחת, מותר לדבר דברים הקשורים לבדיקה, אך אין לדבר בעניינים שאינם קשורים לבדיקה עד לאחר אמירת 'כל חמירא'[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn24|[24]]], ואם דיבר בעניינים שאינם קשורים לבדיקה – אינו חוזר ומברך[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn25|[25]]].
אם שומע קדיש ו'ברכו' יכול לענות. וכן אם שומע רעמים או רואה ברקים – יכול לברך[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn26|[26]]].
כמו כן יכול לצאת לשירותים באמצע הבדיקה ויברך מיד אחר כך 'אשר יצר' (שמא ישכח לברך בסיום הבדיקה)[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn27|[27]]].
• הבדיקה נעשית לאור הנר עם חשמל דלוק[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn28|[28]]], בפינות החדר ומתחת לרהיטים הכבדים. במרכז החדר יש לבדוק עם העיניים אם יש חמץ[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn29|[29]]].
• צריך להזיז את הרהיטים שמזיזים במשך השנה (מיטות וכדומה). רהיטים כבדים (כגון מזנון) שאין מזיזים אותם במשך השנה – בודקים רק מתחתם ואין צורך להזיזם[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn30|[30]]].
• "הבודק מניח החמץ שמוצא בשק קטן של נייר. בגמר הבדיקה מניח בשק זה הנוצה ושיירי הנר – אם ישנם – בקערורית כף עץ, עוטף הכול בנייר (מלבד יד הכף, שמשאירים מחוץ לעטיפה), ומהדק על-ידי חוט שכורכו סביב הנייר כמה פעמים וקושרו"[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn31|[31]]].
• כותב כ"ק אדמו"ר שצריך לזַכות גם את בני ביתו במצוות הבדיקה[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn32|[32]]] (ונראה שהכוונה היא לבני ביתו הגדולים אחר בר-מצווה[33]).
כאשר בני ביתו משתתפים בבדיקה, יעמדו בני הבית אצל בעל הבית וישמעו ממנו את הברכה והוא יכוון להוציאם ידי חובה והם יכוונו לצאת ממנו[34], ויענו אמן[35] ולא יענו 'ברוך הוא וברוך שמו'[36], ואחר-כך ילכו לבדוק בחדרים אחרים[37] (ולשיטת רבנו הזקן בסידור, המסייעים בבדיקה יבדקו תחילה באחת הפינות של החדר בו שמעו את הברכה ורק אחר כך ילכו לבדוק בחדרים אחרים).
אם המסייעים בבדיקה רוצים ללכת לבדוק בבית אחר – עליהם לבדוק תחילה באחד החדרים שבבית זה שבו שמעו את הברכה, ורק אחר כך ילכו לבדוק בבית אחר[38].
המסייעים בבדיקה לא ישיחו מעניינים שאינם קשורים לבדיקה עד שיתחילו לבדוק[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn39|[39]]], וכל אחד מהבודקים תהיה לו גם-כן שקית עם נוצה ונר ואין צריך כף[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn40|[40]]].
איסוף החמץ ושמירתו:
• לאחר הבדיקה (קודם אמירת 'כל חמירא'), יש לאסוף את כל החמץ (הנמצא בבית) המיועד לאכילה באותו הלילה או למחרת בבוקר ולהצניעו במקום המשתמר שלא יגעו בו ילדים ויפזרו אותו שוב בבית (וכן החמץ המיועד למכירה יש להכניס לארון לאחר הבדיקה)[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn41|[41]]]. ואם אינו יכול לשמור את הילדים שלא יפזרו החמץ עד לאחר הבדיקה – יאסוף את החמץ קודם הבדיקה "והעולם אין נזהרין אלא להצניע החמץ שמוצאין בבדיקה, אבל שאר החמץ מוליכין אנה ואנה בתוך החדרים הבדוקים ואין נזהרין בו לשמרו שלא יתגרר ממנו מאומה ולא יפה הם עושים וצריך ללמדם ולהזהירם על זה"[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn42|[42]]].
• אם אחרי הבדיקה הכניסו שוב חמץ לחדר הבדוק – צריך להיזהר שהחמץ לא יתפזר בחדר. ואם התפזר החמץ וברור לו שנחסר מהחמץ (ואפילו שיעור פחות מכזית[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn43|[43]]]) ואינו יודע היכן החמץ נעלם – עליו לבדוק שוב את החדר[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn44|[44]]] ובלי ברכה[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn45|[45]]].
אם הצניע את החמץ במקום שמור ואחר-כך ראה שלקחו משם חמץ ואינו יודע מי לקח – אינו צריך לחזור ולבדוק כי נלקח בוודאי על-ידי אדם גדול[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn46|[46]]].
• במקרה שבדקו את החמץ וחיפשו היטב ולא מצאו את כל העשרה פתיתים, אפשר לסמוך על המכירה ועל הביטול[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn47|[47]]].
לאחר איסוף החמץ, אומרים כל חמירא ובו מבטלים את החמץ שאינו ידוע לנו, וביטול זה הוא הביעור לחמץ שאינו ידוע.
צריך לומר כל חמירא בשפה שמבין ועל כן יש לתרגם לשפה לועזזית שמדבר בה.
מנהג הספרדים לומר כל חמירא שלוש פעמים[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn48|[48]]].
[null ביעור חמץ]
סיום אכילת החמץ ופינויו:
• יש לצחצח שיניים בסיום אכילת החמץ, ועכ"פ לפני סוף זמן אכילת חמץ.
• מי שיש לו חבישה בידו בפסח, עליו להחליף את התחבושת לפני שמתעסק עם דברי הפסח וכן לפני סוף זמן הביעור, לאחר שסיים עם דברי החמץ, יש להחליף את התחבושת.
במשך ימי הפסח כדאי לעטוף את התחבושת או להחליפה לעיתים קרובות.
• יש להיזהר לזרוק את החמץ הגמור לאשפה לפני שמפנים את הפחים, כדי שלא יישאר 'חמץ גמור' בפחי הזבל לאחר שעת הביעור[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn49|[49]]].
אם כבר פינו את הפחים ואז יוצא שהחמץ יהיה מונח בפח במשך תחילת החג, אפשר לשים את החמץ בפח ציבורי כללי של הרבים שאינו שייך לו (כגון פח אשפה בגינה ציבורית) והנחה זו נחשבת כהפקר, ובתנאי שיזרוק את החמץ בפח זה לפני תחילת שעה שישית (כיוון שמשעה שישית אי אפשר לסבטל ולהפקיר את החמץ וחייבים לבערו). אבל אין לשים את החמץ בפח ציבורי השייך לו כגון פח זבל המשותף לכל דיירי הבנין הנמצא בשטח הבנין[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn50|[50]]].
כמו כן יכול (להכניס החמץ לארון המכור או) לשרוף, לפורר לפירורים קטנים ולזרוק לביוב או לשפוך אקונומיקה וכדומה – דבר הפוסל את החמץ מאכילת כלב.
• ספרים (דוגמת סידורים) שמשתמשים בהם כל השנה בחמץ, יש לנקותם היטב, ועדיף לא להשתמש בהם כלל בפסח.
• מכפלות וכיסי הבגדים שעתידים ללובשם בפסח וכן תיקים שעתיד להשתמש בהם בפסח, צריך לבדוק ולנער היטב לפני פסח ואין להסתפק בכביסה[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn51|[51]]], ואם מנקים אותם במרפסת באור יום – די בניקוי ולא צריך לבדוק אחר כך אם יש בהם חמץ.
אם ניקו ובדקו אותם כמה ימים לפני פסח ולבשו אותם שוב – צריך לחזור ולבודקם שוב. וכן בערב פסח בבוקר, צריך לנקות את כיסי הבגדים שלובשים באותו יום אם ילבשם בפסח[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn52|[52]]]. ומי שלעולם אינו שם חמץ בכיסיו אינו צריך לבדוק את הכיסים "והמחמיר תבוא עליו ברכה"[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn53|[53]]].
• העוזבים את הבית לכל הפסח ובדקו בו רק חדר אחד, צריכים לעזוב הבית לפני סוף שעה חמישית ולקחת איתם כל מה שצריכים ולא לסמוך על כך שיוכלו להיכנס לבית במשך הפסח[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn54|[54]]].
שריפת חמץ:
• כאשר שופכים למדורה חומר-בערה (כגון נפט) יש להקפיד לשופכו לאש לפני שזורקים פנימה את החמץ[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn55|[55]]].
• בשריפת חמץ ישנו עניין מיוחד לשרוף עשרה פתיתים[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn56|[56]]], ולכן מי שלא מצא בבדיקת חמץ מקצת מהפתיתים[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn57|[57]]] – ייקח לחם נוסף ויחלקו לפתיתים וישלים את מניין העשרה פתיתים והכול יחד יהיה בכמות של כזית[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn58|[58]]], וישרוף הכול יחד.
• אומרים 'כל חמירא' ו'יהי רצון' מייד לאחר זריקת החמץ לאש לפני שהאש שורפת לגמרי את הלחם[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn59|[59]]]. גם נשים ובני הבית אומרים זאת[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn60|[60]]], וצריכים לדעת את משמעות הביטול הנאמר ב'כל חמירא'[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn61|[61]]] ולכן כדאי לתרגם לבני הבית את פירוש המילים שבנוסח 'כל חמירא'.
• מי שאינו עושה שריפת-חמץ יאמר 'כל חמירא' בשעה שבה צריכים לשרוף חמץ כפי הרשום בלוח[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn62|[62]]].
• החל מסוף זמן ביעור-חמץ, אסור לגעת סתם בחמץ בידיים, אך מותר לגעת בחמץ על-מנת לבערו. במקרה שבו נמצא חמץ לאחר זמן הביעור או בתוך ימי הפסח, מותר לקחתו בידיים כדי להכניסו לארון המכירה[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Dropbox/מבצע תורה Team Folder/דרשות בהלכה/בדיקת וביעור חמץ.docx# ftn63|[63]]], אך בתוך החג עצמו החמץ הוא מוקצה ואין לגעת בו אלא לכסותו בכלי. ----[1] סימן תלג סי"א.
[2] ראה בחזון עובדיה פסח עמוד לו הערה ז
[3] סוף סימן תלג.
[4] פסח תחילת פרק ה.
[5] סו"ס תלב.
[6] סימן תלב שער הציון סקי"ב.
[7] סימן תלו סקי"ז.
[8] פסח פרק ה ס"ה.
[9] לשון רבנו בסידור
[10] הגדה ד"ה מנהג בית הרב. חזון עובדיה פסח עמוד לו.
[11] שוע"ר תלב סי"א,
[12] ספר 'בקודש פנימה' עמוד 24.
[13] הראב"ד והט"ז בסימן תלב.
[14] מביאו הבית יוסף בסימן תלב.
[15] סו"ס תלב.
[16] בביאורו להגדה.
[17] שע"ת סימן תלב סק"ז.
[18] לוח כולל-חב"ד. והטעם הוא כי כאשר יש לו כזית חמץ לשריפה הוא מקיים בזה מצוות תשביתו של ביעור חמץ מדאורייתא שהיא (מ)כזית כמבואר בתחילת סימן תמב ועוד.
[19] סו"ס תלב.
[20] שוע"ר תלג ס"ח-י.
[21] ביאורי הרבי להגדה של פסח. טעם לקיחת הנוצה כותב המג"א תלג סקכ"א שהיא כדי לכבד הבית שהרי א"א לבדוק היטב אם לא יכבד הבית מהלכלוך. ונראה כוונתו שגם לאחר שכיבד הבית במטאטא, בכל זאת כשבא לבדוק החמץ עדיין יש קצת לכלוך וצריך להזיז את הלכלוך לראות את החמץ. ובחק יעקב סקכ"ה כתב שהנוצה היא כדי לגרור ולהוציא את החמץ מהחורים וסדקים.
[22] כדי לסמוך את הברכה למעשה הבדיקה וכלשון רבנו בסידור "קודם שיתחיל לבדוק יברך" ומשמע שהנר דלוק ומיד בודק.
[23] שוע"ר תלב ס"ו.
[24] ועיין תחילת סימן תלא שהברכה היא על הביטול ב'כל חמירא'.
[25] תלב סעיפים ו-ז.
[26] חזון עובדיה פסח עמוד מה.
[27] חזון עובדיה עמוד מה.
[28] 'בקודש פנימה' עמוד 24.
[29] כמו במקום עם חלונות כמבואר בסימן תלג ס"ג ואילך. וכן משמע גם מסעיפים לח-לט אשר הנקיון מועיל לאמצע החדר והבדיקה היא לחורים וסדקים ומתחת למיטה ששם אין מועיל הנקיון אלא חייבים בדיקה.
[30] ע"פ תלג קו"א סקט"ז.
[31] לשון כ"ק אדמו"ר בהגדה. וביאר אמו"ר הגרמ"ש אשכנזי ז"ל טעם להנהגה זו, כי מצוות הביעור מדאורייתא היא בכזית חמץ, אך עשרת הפתיתים שנמצאו בבדיקה, כל אחד מהם עטוף בניר בפני עצמו ואם כן הם אינם מצטרפים לכזית. ועל כן שמים אותם בשקית עם כף ומוט הכף בולט החוצה, וכך יוצא שכל הפתיתים נמצאים בכלי אחד ו"הכלי מצרפן" לכזית אחד, ובשריפתם מקיימים מצוות ביעור מדאורייתא.
[32] שלחן מנחם ח"ב עמוד רעא בדיוק לשון רבנו בסידור "יעמיד מבני ביתו אצלו לשמוע הברכה שיבדקו איש במקומו".
[33] ע"פ תלב ס"י שמעיקר הדין יכולים לבדוק ילד או אישה אך 'מצווה מן המובחר' שיבדוק גדול אחר בר-מצווה ולא ילד או אשה.
[34] תלב ס"ח. ונראה שהכוונה לצאת יד"ח בברכה היא רק לכתחילה, אך בדיעבד יצאו ידי חובת הברכה אף אם היה חסר בכוונת מברך או השומעים, וזאת משום שהברכות הם מדרבנן ואין צריכות כוונה (ראה שוע"ר ריג ס"ד בסוגריים), ועוד ועיקר שחיוב שמיעת הברכה הוא רק לכתחילה, אך בדיעבד גם אם לא שמעו את הברכה מבעל הבית הם יכולים לבדוק ופטורים מברכה (שם ס"ט).
[35] ואם לא ענו אמן יצאו ידי חובה – שוע"ר ריג ס"ד.
[36] שוע"ר קכד ס"ב
[37] שו"ע סימן תלב ס"ב.
[38] שוע"ר תלב ס"ח שיש הפסק בהליכה מבית לבית כדברי המג"א בסימן ח סקי"ז.
[39] רבנו בסידור ובשוע"ר תלב ס"ח.
[40] כי הנוצה מיועדת להקל הבדיקה ואילו הכף נועד לחבר את הפתיתים ולצרפם ולזה די בכף אחת.
[41] כן משמע לשון רבנו בסידור שכתב תחילה דין הברכה ואחר כך דין ההצנעה ורק בסוף הביא "וגם צריך לבטל אחר הבדיקה" ומשמע שכן הוא סדר הדברים.
[42] לשון רבנו תלד ס"ג.
[43] כיוון שחובת הבדיקה מדרבנן היא בכל מקום שודאי הכניסו בו חמץ ואין משנה אם בכזית או פחות מזה.
[44] ע"פ תלד ס"ב וס"ה שאם ברור לו שנחסר הרי זה כמו שראה בעיניו את העכבר נוטל חמץ.
[45] סימן תמו ס"א.
[46] תלד ס"ד.
[47] בשע"ת סימן תלג סק"ג כתב לסמוך על הביטול ונראה שכאן יש להוסיף ולסמוך גם על המכירה לגוי וכפי שביארנו את דברי רבנו בסידור שהצנעת החמץ לכתחילה היא אחר הבדיקה כי סומכים על המכירה.
[48] כ"כ החיד"א ובן איש חי, וראה חזון עובדיה עמוד נה הערה לב.
[49] ע"פ סימן תלא סעיפים ג-ד ותמה ס"א שלא די בהפקרת החמץ אלא צריך להוציאו גם מגבולו ורשותו.
[50] כי עדיין נחשב שהחמץ ברשותו והפח דומה לחצר שותפים שהיא שייכת גם לו ואין זה יוצא מרשותו, או שנאמר שיצא מרשותו אבל חציר זו קונה לו שלא מדעתו. וראה בחזון עובדיה עמוד סה הערה נג.
[51] למרות שפירור זה לאחר כביסה אינו ראוי לאכילה וגם אם יבוא לאכלו בלי כוונה אין בו 'אחשבי' (כי אחשבי' ישנו רק בחמץ "שהוא רוצה לאכלו הרי הוא מחשיבו לאכילה" – לשון רבנו תמב סל"ב), מכל מקום בפסח נזהרים בכל דבר 'משהו'. ועוד, שמאחר וחכמים חייבו לבדוק שם הרי חל על מקום זה חובת בדיקה ולא יעזור גם אם ברור הדבר שהחמץ אינו ראוי לאכילה.
[52]תלג סמ"ב. כל זה הוא במה שישתמש בפסח כי חוששים שמה יאכלם בטעות ח"ו, ועוד שזה מקום שמכניסים בו חמץ ויש בו חיוב בדיקה, אך מה שאינו משתמש בפסח אין צריך לבדוק ולנקות וזה נכלל במכירה ובביטול. ויש להעיר, שאין צריך לציין בשטר המכירה את מיקומם של הבגדים או התיקים, כי הפירורים הללו הם 'חמץ שאין לו מקח' ומתבטלים ממילא אגב המכירה והביטול, וכפי שיתבאר בפרק מכירת חמץ.
[53]תלג סמ"ג.
[54] כיוון שהבית אינו בדוק מחמץ וייתכן ויש חמץ מפוזר בבית ויבוא לאוכלו. משא"כ כשבודקת את הבית ומצניע את החמץ בפינה מיוחדת ובארון מיוחד ובזה מייחד לגוי זוית מיוחדת עם מחיצה ואז אין חשש שמא ישכח ויבוא לאוכלו.
[55] כי צריך לשרוף חמץ ממש הראוי לאכילה והנפט מקלקל את החמץ וכבר אינו ראוי לאכילה.
[56] כן משמע בביאורי הרבי להגדה ד"ה "ויש לשרוף".
[57] ובתנאי שאין בפתיתים האבודים הללו שיעור כזית ואז יכול לוותר לעליהם, אך אם יש בהם כזית חייב לבדוק עד שימצאם.
[58] כן כתוב בלוח כולל חב"ד בעניין הנחת עשרה פתיתים הראשונים ששמים קודם הבדיקה. והטעם שיהיה כזית הוא כדי לקיים ביעור חמץ שהוא בכזית.
[59] כי 'כל חמירא' נאמר גם על החמץ הידוע שמצאתי בבדיקה ונשרף עכשיו, ולאחר שהוא נשרף לא שייך לבטלו, ולכן יש לזרוק לאש ואז בשעה שהאש נאחזת בחמץ, אומרים כל חמירא ומבטלים (גם) חמץ זה. וביאר הגרמ"ש אשכנזי ז"ל יסוד הדברים שכל חמירא נאמר (גם) על חמץ זה הנשרף, יש לדייק מלשון רבנו בסידור "יעשה לו מדורה בפני עצמו וישרפנו ויבטלנו", ומשמע שהביטול הולך על חמץ זה הנשרף, וכך גם אומרים בנוסח כל חמירא שמבטלים את החמץ "דבעירתיה".
[60] כיוון שהיום מצוי מאוד שיש להם חמץ במקום העבודה או במקומות אחרים והחמץ שייך להם ולא לבעל או האבא.
[61] תלד ס"ח.
[62] ע"פ תמד סי"ד שאומרים כל חמירא גם כשאין שריפה ובסידור רבנו כתב שזמן הביעור הוא כל שעה חמישית.
[63] ע"פ תמו ס"ז, כיוון שההכנסה לארון היא כמו המתעסק לבערו שלא חוששים שישכח ויבוא לאוכלו. וכל זה בחמץ שיש לו מקח שהוא נמכר לגוי, אך חמץ שאין לו מקח – צריך לשרפו כי על חמץ זה חל הביטול של 'כל חמירא'.