זה סיפור על אוליגרך רציני, שהיו לו שתי רשימות – רשימה לבנה ורשימה שחורה. ברשימה הלבנה היו הידידים שלו, וברשימה השחורה – השונאים שלו. האוליגרך הזה לא בחל בשום אמצעי כנגד השונאים. פעם אחת התבלבלו לו הרשימות, ואל תשאלו מה קרה. סוף הסיפור היה עצוב מאוד. מכירים אותו? רמז: זה קשור לתשעה באב. ובכן, זה הסיפור המפורסם על קמצא ובר קמצא. לפני אלפיים שנה היה מיליונר גדול בירושלים (ששמו נשאר חסוי עד היום הזה...), שהייתה לו רשימה לבנה של ידידים, ולאחד מהם קראו "קמצא". הייתה לו גם רשימה שחורה של שונאים, ולאחד מהם קראו "בר קמצא". המיליונר הנכבד ערך אירוע יוקרתי, שהכניסה אליו הייתה למוזמנים בלבד. גם רבנים גדולים הוזמנו למקום. כמובן, רשימת המוזמנים הורכבה מהרשימה הלבנה. הטעות הייתה, שהעוזר שלו (שכנראה היה חדש בתחום) התבקש להעביר הזמנה ל"קמצא" מהרשימה הלבנה, ובטעות נתן את ההזמנה ל"בר קמצא" מהרשימה השחורה. בר קמצא לא הבין מדוע הוזמן, אבל חשב שמא זה סימן לפיוס. הוא התלבש חגיגי והגיע לאירוע. המארח הסתובב עם חיוך מאוזן לאוזן בשולחנות האירוע. עד שנעשה לו שחור בעיניים – באחד השולחנות הוא רואה לא פחות ולא יותר את השונא שלו... בר קמצא. החיוך התחלף בכעס גדול. הוא ניגש לבר קמצא ואמר לו: תסתלק מהמקום! בר קמצא התבייש. בכל זאת מדובר באירוע מכובד, ליד אנשים מכובדים. הוא אמר למארח: תשמע, אני מבין שחלה כאן טעות. אבל כיון שכבר הגעתי, אל תבייש אותי, אני מוכן לשלם על מחיר המנה שלי. אבל המארח היה כעוס: בשום פנים ואופן! לא רוצה לראות את האף שלך במקום. בר קמצא, שכנראה גם היה איש עם נכסים, לא היה מוכן להתבזות. הוא אמר למארח: אני מוכן לשלם על חצי מהסעודה, במזומן! כמה עולה היום חצי אירוע? משהו כמו עשרת אלפים שקלים, פחות או יותר. אבל המארח לא היה מוכן לשמוע: לא מעניין אותי הכסף. תסתלק מכאן! ניסה בר קמצא ניסיון אחרון: אני מוכן לשלם את כל האירוע. כמה זה יוצא? מן הסתם כמה עשרות אלפי שקלים... אבל המארח היה עקשן: לא צריך את הכסף שלך. אינני מוכן לראות אותך במקום. לקח את בר קמצא בכוח והוציא אותו מהמקום בבושת פנים. בר קמצא היה פגוע עד עמקי נשמתו. חוץ מעצם הפגיעה, הפריעה לו העובדה שאף אחד מהרבנים לא קם ומחה, אף אחד לא עצר את הביזיון הנורא. הוא החליט לנקום בעם ישראל, ולגרום לא פחות מאשר החרבת בית המקדש. סוף הסיפור היה עצוב. בר קמצא הלשין בפני הקיסר שהיהודים מרדו בו, והצליח באמצעי רמייה להוכיח זאת בפני המלך, דבר שהביא לחורבן בית המקדש השני בתשעה באב. על זה היה דווה ליבנו...