תלמיד חכם התייסר על ערש דווי ומלאה סאת-סבלו, והרהר בלבו בתרעומת על הבורא: "למה עשה לי ה' ככה? הזהו הטוב והמטיב, לענות ככה יצור חלק וזקן?" עד שנרדם מכאביו. בחלומו רואה הוא את עצמו מגיע לעולם העליון בפני בית דין של מעלה, ושם מתחילים לשקול את כל מעשיו במשך ימי חלדו במאזני הצדק העליונים. מאות שקי חטאים הביאו מלאכים החבלה, בהם גם חטאים רבים ששכח מקיומם, ועיניו חשכו בראותו את המאזניים שוקעות עד תחתית... "והיכן כל מצוותי ומעשי הטובים"? טוען הוא בבכיה. – המתן נא מעט ותיווכח, עונים לו. והנה, מביאים מלאכי רחמים שקים-שקים מלאי מצוות, המכבידים על כף הזכות, ההולכת ושוקעת כמשקל נגד לחטאיו, ברם לאכזבתו אזלו שקי הזכויות, ועדיין המאזניים נוטים לכף חובה. אז פתח מלאכך של חסד בסניגוריה עליו מאחר שיהודי זה, סבל כה רבות בחייו, ואמרו חז"ל "יסורים מכפרים", מן הדין הוא לצרף גם את סאת-יסוריו למכלול הזכויות שלו. אז הביאו לבית דין של למעלה את כל התחבושות, האינפוזיות, מסיכות החמצן והזריקות, את כל הדמעות, הכאבים והיללות. את כולם צירפו לכף הזכות, והנה התאזנו בדיוק מחצה על מחצה. ועיניו רואות וכלות, וברוב אכזבתו פורץ הוא בזעקה לפני בית דין של מעלה "אנא, רחמו עלי, הבו לי עוד מעט יסורים, עוד מעט יסורים, אנא!..." וייקץ החולה והנה חלום.