בראשית ימי מלכותו של ניקולי הראשון ניתנה הדת ברוסיה, שישראל חייבים בעבודת הצבא. באו אל רבי דוב-בּר, "האדמו"ר האמצעי", בחורים שעליהם עלה הגורל לצאת בצבא וביקשו ברכה מפיו. בירך אותם רבי דוב-בּר ואמר להם: יהי רצון, שתכנסו בשלום ותצאו בשלום. אמרו לו הבחורים: רבי, מה דיננו לגבי בשר טריפה? נאנח רבי דוב-בּר והחזיר להם: "אונס רחמנא פטריה"[64], אין עבירה זו בגדר "יהרג ולא יעבור". שתק רגע והוסיף: ברם, היזהרו והיזהרו, בני, שלא תלקקו את העצמות... (הלל זלאטופולסקי, "העולם" גליון 31 לשנת 1926)