סמי ישב בכלא באשמת הונאה בניירות ערך. למרות זאת, אביו, משה, עדיין אהב אותו. יום אחד, כותב משה לסמי בנו: "סמי יקירי, נראה שהשנה לא אוכל לשתול שום דבר בגן. אני מזדקן מיום ליום ואין בי כוחות לחרוש את האדמה. מחכהבקוצר רוחלשחרורך המהיר. אוהב, אבא". סמי משיב במכתב משלו: "אבא היקר, אנא לא לחפור בגינה - שם החבאתי את הכסף וניירות הערך. היהסבלני. חכה עד שאצא. אוהב כמותמיד, סמי". בשעה 4:00 בבוקר, הופיעו השוטרים בביתו שלמשה וחפרו אתכל הגן. לאכזבתם, הם לא מצאו כלוםויצאו בידיים ריקות. יומיים לאחר מכן, משה מקבל עוד מכתב מסמי: "אבא היקר, השוטרים כבר חרשו את הגן, אתה יכול להתחיל לשתול בגינ השלך. זה הכי טוב שאני יכול לעשותמ כאן. בנך המסור, סמי".