אחד מגדולי חסידיו של רבנו הזקן, בעל התניא, היה ר' זאב וילנקר. היה לו אח, ר' משה, שהיה מבוגר ממנו בעשרים שנה. בכל פעם שהיו נפגשים, היה ר' זאב חוזר לפני אחיו דברי תורה של הרבי. פעם אמר לו ר' משה: "תמיד אתה נוהג לומר לי תורות של הרבי; ספר גם קצת מופתים שראית אצלו". התעוו פניו של ר' זאב והגיב: "אני נותן לך את לשד השמן, ואתה מבקש ממני את ציפורני הרגליים"...