סיפר רבנו הזקן, בעל התניא: אביהם של האחים הקדושים, רבי אלימלך מליזנסק ורבי זוסיא מאניפולי, היה מכניס-אורחים גדול. פעם הגיעה לביתו חבורת קבצנים. בעל-הבית ואשתו קיבלו אותם בסבר פנים יפות, והכינו להם ארוחה טובה ומקום לינה. היה ביניהם עני צרוע מכף רגלו ועד קדקודו, שהכול התרחקו ממנו. ריחמה עליו האישה, רחצה את פצעיו וחבשה אותם. בירכה האיש: "בשכר זה, תלדי בנים כמוני". האישה הצטערה מאוד למשמע דבריו, אולם כאשר ילדה את רבי אלימלך ורבי זוסיא, הבינה כי לא איש פשוט היה המצורע. שאלו את בעל התניא מי היה אותו מצורע. שתק הרבי ולא השיב דבר.