במהלך מאסרו נשאל רבנו הזקן, בעל התניא, שאלות רבות, וענה על כולן. אחת השאלות עסקה במה שהוא כותב בסוף פרק א בתניא, בעניין ההבדל בין נשמות בני-ישראל לנפשות אומות-העולם. על השאלה הזאת לא ענה הרבי, והסתפק בחיוך. לאחר ששוחרר הסביר, כי בחיוכו התכוון לרמוז לחוקריו: הלוא ראיתם כי השבתי תשובות משכנעות על כל השאלות ששאלתם אותי, וגם על השאלה הזאת יש לי תשובה מספקת ומשכנעת. למה לכם אפוא לקבל תשובה על ההבדל בין יהודים ללא-יהודים – מוטב שיישאר העניין בלא תשובה. החוקרים הבינו את כוונתו והסתפקו בכך.