בתחילת נשיאותו התגורר רבי שניאור-זלמן, בעל התניא, בעיירה ליאוזנה, וכונה 'המגיד מליאוזנה'. לאחר שחרורו ממאסרו )השני( עבר לעיר לאדי, ומאז הוא ידוע בכינוי 'הרב מלאדי'. פעם שאלוהו, מה ההבדל בין ליאוזנה ללאדי. ענה הרבי: "בליאוזנה, כשהיה נכנס אליי אדם מישראל, היה נשרף ונהפך בהכרח לאדם אחר. על כך היה קטרוג, שכן הדבר שלל את הבחירה החופשית, ונצטוויתי להסתיר עניין זה. עם זאת, גם לאחר המאסר נשאר שמץ מכוח זה, ומי שאחז בידית הדלת שלי, לא ימות בלי תשובה". מכאן הפתגם החסידי: "לכל הפחות עלינו להחזיק בידית הדלת של הרבי".